לסיום - סיפור המדבר
לכל המחפשים והמחפשות דרך ! אני חילוני בן 26, תמיד הייתי(אפשר לאמר), אני בא מבית מסורתי וכשאני אומר מסורתי אני מתכוון לבית שבו מדליקים נרות שבת, הולכים בחגים לבית כנסת, צמים ביום כיפור, בר מצווה וכד´...בלי יותר מדי בלאגן. בגיל 13-14 אחרי שסבי נפטר, זכרונו לברכה, החלטתי להישאר עם כיפה על הראש, להניח תפילין כל יום וללכת לביה"כ כל יום וכך עשיתי... אני היחיד ממשפחתי שעשיתי זאת מבחירתי וכמובן שלאף אחד ממשפחתי זה לא הפריע (דרך אגב אקדים ואומר אני היחיד ממשפחתי שהייתי בגן דתי ובקייטנת חב"ד)... בערך כעבור שנה החלטתי שזה לא בשבילי, אחרי שראיתי שכל החברים שלי יוצאים לדיסקוטקים ביום שישי בערב וכך הורדתי את הכיפה מראשי והמשכתי בחיי. כיום אני הולך לביה"כ בחגים, צם ביום כיפור וזהו פחות או יותר... אני מקווה לכשאתחתן לשמור על מסורת...קידוש , נרות שבת , בית כנסת בחגים...ככה בשביל ההרגשה הטובה. כפי שאמרתי אני מכיר קצת את הדת ...כמובן מהצד הטוב שלו. אבל בעצם לא בשביל זה אני פה.... אני פה כדי לעזור לחברה בפורום הזה...מדובר ב"מחפשת דרך"...הכרתי אותה בעבודה לפני מס´ חודשים ומאז היא עזבה ואנחנו שומרים על קשר טלפוני מדי פעם... היי...מחפשת דרך !
אז ככה - אני חושב שאנחנו צריכים לבחור את הדרך שלנו ולא ההורים שלנו ואם זה אומר למרוד אז כן...אבל כמובן כמו שכבר עברו לפניי לא בקיצוניות.. בריצור, "מחפשת דרך" אני מקווה שמצאת את דרכך ושמעכשיו החיים יחייכו לך כמו שאת מחייכת אליהם ! לגבי הדברים שההורים אמרו לך - כמו שכבר אמקו חכמים וטובים לפניי - צריך להבין גם אותם - הם עוברים משבר לא פחות קשה משאת עוברת... אקיצר לכל המחפשים דרך - בחרו את הדרך שלכם וחיו אותה כמו שרק אתם יודעים ואל תתנו לאף אחד להרוס ללכת. לסיום אני רוצה להוסיף סיפור - הוא נקרא "סיפור המדבר" לקרוא ולהטמיע ! לכתוב על החול היו היו שני חברים שחצו את המדבר. בנקודה מסויימת לאורך המסלול היה להם ויכוח לאיזה כיוון לפנות ואחד סטר לשני על פניו. פניו של האדם שנסטר היו אדומות, הוא נפגע מאוד ומבלי לאמר דבר כתב על החול – "היום חבר שלי סטר על פניי". הם המשיכו ללכת והגיעו לנווה מדבר. היה חם והם החליטו לרחוץ במים. המים בנווה המדבר היו קרירים מאוד ונעימים אך גם מתעתעים וזה שנסטר על פניו החל לטבוע. חברו שחה אליו ומשה אותו מהמים, אחרי שנרגע מהזעזוע ישב וחקק באבן – "היום חבר שלי הציל את חיי". התיישב לידו חברו ושאל : "למה אחרי שסטרתי על פניך כתבת על החול ולמה עכשיו אתה כותב באבן ?" חברו חייך אליו ואמר : "כשאנחנו נפגעים מחבר עלינו לכתוב זאת בחול כדי שרוחות הסליחה ימחקו את הכאב מלבנו , ושמשהו נהדר ונפלא קורה בחיינו עלינו לחקוק זאת באבן ולזכור זאת תמיד בלבנו... במקום בו הרוח לא תוכל למחוק את הזכרון". למדו גם אתם לכתוב על החול ולחקוק באבן ! שלכם , NAZMPS !
לכל המחפשים והמחפשות דרך ! אני חילוני בן 26, תמיד הייתי(אפשר לאמר), אני בא מבית מסורתי וכשאני אומר מסורתי אני מתכוון לבית שבו מדליקים נרות שבת, הולכים בחגים לבית כנסת, צמים ביום כיפור, בר מצווה וכד´...בלי יותר מדי בלאגן. בגיל 13-14 אחרי שסבי נפטר, זכרונו לברכה, החלטתי להישאר עם כיפה על הראש, להניח תפילין כל יום וללכת לביה"כ כל יום וכך עשיתי... אני היחיד ממשפחתי שעשיתי זאת מבחירתי וכמובן שלאף אחד ממשפחתי זה לא הפריע (דרך אגב אקדים ואומר אני היחיד ממשפחתי שהייתי בגן דתי ובקייטנת חב"ד)... בערך כעבור שנה החלטתי שזה לא בשבילי, אחרי שראיתי שכל החברים שלי יוצאים לדיסקוטקים ביום שישי בערב וכך הורדתי את הכיפה מראשי והמשכתי בחיי. כיום אני הולך לביה"כ בחגים, צם ביום כיפור וזהו פחות או יותר... אני מקווה לכשאתחתן לשמור על מסורת...קידוש , נרות שבת , בית כנסת בחגים...ככה בשביל ההרגשה הטובה. כפי שאמרתי אני מכיר קצת את הדת ...כמובן מהצד הטוב שלו. אבל בעצם לא בשביל זה אני פה.... אני פה כדי לעזור לחברה בפורום הזה...מדובר ב"מחפשת דרך"...הכרתי אותה בעבודה לפני מס´ חודשים ומאז היא עזבה ואנחנו שומרים על קשר טלפוני מדי פעם... היי...מחפשת דרך !
