לסבית בהפרעה
שוב יושבת בחדר ההמתנה של מרפאת הנשים הפרטית. שוב אור הניאון המסנוור,שוב בוהה בתמונה הקיטשית של האם המאושרת מחבקת את תנוקה. גם אני אראה כך אם וכאשר אצליח להרות... אבל מתי? עברה כבר חצי שנה מאז טליה ואני, זוג לסביות נשואות, החלטנו להביא ילד לעולם. טליה, דחתה את הרעיון של להיות בהריון בשאת נפש וכך נותרתי אני מופיעה באדיקות מידי חודש במרפאת הנשים, מפשקת את רגלי ונותנת לאחות להחדיר לי את נוזל הזרע הצהצהב בתקווה שיגיע ליעדו ויפרה את הביצית הגלמודה הממתינה לו אי שם. זאת הפעם השביעית שאני מנסה. די נמאס לי. הייתי רוצה שטליה תנסה פעם, נראה לי שאצלי משהו דפוק, אולי בגלל זה אני לסבית, מי יודע. מולי יושב גבר שמן ודוחה. ממתין לאשתו שנכנסה פנימה.שני עיגולי זיעה נקווים מתחת לבתי שחיו, עיניו הקטנות והחזיריות מביטות בי בלי עכבות מיותרות. מבטו משתהה על חזי, הפטמות בולטות מקור המזגן,אוף למה שוב לבשתי את החולצה הלבנה השקופה. הוא מביט על רגלי החטובות שנחשפות מתחת לחצאית המיני שלי. אני יודעת שאני יפה אבל גברים זה לא זה, הרעיון של לשכב עם גבר תמיד דחה אתי. מבלי להסיר את מבטו הוא מוציא מתיקו באגט נוטף רוטב לבנבן ולועס אותו בהנאה. כמעט מרגישה כמו הבאגט שבפיו. אני עייפה ומדוכאת מחוסר הצלחת ההיריון, ממש לא בא לי על המבטים של השמן הזה עכשיו. יש לי תחושה שגם תרומת הזרע הפעם לא תצלח,זה ממש מייאש אותי. בפה מלא הוא ממלמל משהו לכיווני. "סליחה?" שאלתי בנימוס מאולץ. "מה את עושה פה?" שאל. הכעס התחיל לטפס בגרוני, מה הוא חושב לו הדוחה הזה. שאני חייבת לו תשובה?! החלטתי להביך אותו, לפעמים אני נהנית לעשות את זה, והפעם ממש בא לי שירצה לקבור את עצמו באדמה. אני לסבית, לא רוצה להזדיין עם גברים אז באתי לכאן לתרומת זרע. הבנת? עם מבט בוער הבטתי בו, מצפה לצפות במבוכתו. אבל הוא, לתדהמתי, המשיך ללעוס את הבאגט באותו הקצב ולנעוץ בי מבטים חצופים. "אני יכול לעזור לך" אמר. "סליחה?" שאלתי "ממני תכנסי להריון בלי בעיה. אני מבטיח. אני פורה במיוחד." ההלם על פניי, התחלף בצחוק מתגלגל. "אני... אתה... איך בדיוק? מתי?" "בואי שנייה לשירותים ואראה לך." זה היה מוזר עד הזוי. האמנתי לו שהוא יכול. האמנתי לו שהוא יכול לשים קץ לסבלי, להמתנה מורטת העצבים, לאכזבה, לניסיונות החוזרים ונשנים. לפתע שמעתי את עצמי אומרת "כן". כמו מתוך חלום התרוממתי לכיוון השירותים. בזווית העין ראיתי אותו מניח את הבאגט המטפטף רוטב מיונז ומתרומם מכיסאו בעקבותיי. תא השירותים היה קטן וחשוך, ריח חזק של זיעה ומיונז נדף ממנו. הפליא אותי שלא חששתי כלל. המתנתי להוראות שלא בוששו לבוא. "תתכופפי, ידיים על האסלה, טוסיק למעלה". מילאתי את הוראותיו במדויק, מרגישה באופן מוזר כמה אני מגורה ורטובה מהסיטואציה. חשתי את ידיו תולשות את תחתוני. הכוס שלי, שטליה אהבה כל כך ללקק, שטליה שלי אמרה שהוא הכי מתוק עולם, הכוס שלי היה פעור עכשיו מולו, רטוב ומגורה ממתין לחדירה. בחשכת החדר יכולתי לשמוע את רוכסן מכנסיו נפתח בזריזות ואת תחתוניו מופשלים. השקט הזה של לפני היו השניות הארוכות בחיי, שניות בהן המתנתי לזין שלו שינעץ בי, רועדת מפחד, תשוקה והתרגשות. ואז הרגשתי את החדירה, הזין שלו מילא אותי, ננעץ בי בעוצמה, זה היה חזק, עמוק, החלטי, הכוס שלי התכווץ סביב הזין שלו, גמרתי מהר כל כך וחזק כל כך, כל גופי רעד.זאת הייתה הפעם הראשונה שחוויתי אורגזמה עם גבר ועוד איזה אורגזמה! הכוס שלי הוצף בנוזל חם ונעים, נוזליו שלו מעורבבים בנוזלי שלי, כל חושי התערפלו. תשעה חדשים אחר כך כשיובל נולד לא יכולתי להתעלם מריח קל של מיונז שליווה אותו בכל מקום.
שוב יושבת בחדר ההמתנה של מרפאת הנשים הפרטית. שוב אור הניאון המסנוור,שוב בוהה בתמונה הקיטשית של האם המאושרת מחבקת את תנוקה. גם אני אראה כך אם וכאשר אצליח להרות... אבל מתי? עברה כבר חצי שנה מאז טליה ואני, זוג לסביות נשואות, החלטנו להביא ילד לעולם. טליה, דחתה את הרעיון של להיות בהריון בשאת נפש וכך נותרתי אני מופיעה באדיקות מידי חודש במרפאת הנשים, מפשקת את רגלי ונותנת לאחות להחדיר לי את נוזל הזרע הצהצהב בתקווה שיגיע ליעדו ויפרה את הביצית הגלמודה הממתינה לו אי שם. זאת הפעם השביעית שאני מנסה. די נמאס לי. הייתי רוצה שטליה תנסה פעם, נראה לי שאצלי משהו דפוק, אולי בגלל זה אני לסבית, מי יודע. מולי יושב גבר שמן ודוחה. ממתין לאשתו שנכנסה פנימה.שני עיגולי זיעה נקווים מתחת לבתי שחיו, עיניו הקטנות והחזיריות מביטות בי בלי עכבות מיותרות. מבטו משתהה על חזי, הפטמות בולטות מקור המזגן,אוף למה שוב לבשתי את החולצה הלבנה השקופה. הוא מביט על רגלי החטובות שנחשפות מתחת לחצאית המיני שלי. אני יודעת שאני יפה אבל גברים זה לא זה, הרעיון של לשכב עם גבר תמיד דחה אתי. מבלי להסיר את מבטו הוא מוציא מתיקו באגט נוטף רוטב לבנבן ולועס אותו בהנאה. כמעט מרגישה כמו הבאגט שבפיו. אני עייפה ומדוכאת מחוסר הצלחת ההיריון, ממש לא בא לי על המבטים של השמן הזה עכשיו. יש לי תחושה שגם תרומת הזרע הפעם לא תצלח,זה ממש מייאש אותי. בפה מלא הוא ממלמל משהו לכיווני. "סליחה?" שאלתי בנימוס מאולץ. "מה את עושה פה?" שאל. הכעס התחיל לטפס בגרוני, מה הוא חושב לו הדוחה הזה. שאני חייבת לו תשובה?! החלטתי להביך אותו, לפעמים אני נהנית לעשות את זה, והפעם ממש בא לי שירצה לקבור את עצמו באדמה. אני לסבית, לא רוצה להזדיין עם גברים אז באתי לכאן לתרומת זרע. הבנת? עם מבט בוער הבטתי בו, מצפה לצפות במבוכתו. אבל הוא, לתדהמתי, המשיך ללעוס את הבאגט באותו הקצב ולנעוץ בי מבטים חצופים. "אני יכול לעזור לך" אמר. "סליחה?" שאלתי "ממני תכנסי להריון בלי בעיה. אני מבטיח. אני פורה במיוחד." ההלם על פניי, התחלף בצחוק מתגלגל. "אני... אתה... איך בדיוק? מתי?" "בואי שנייה לשירותים ואראה לך." זה היה מוזר עד הזוי. האמנתי לו שהוא יכול. האמנתי לו שהוא יכול לשים קץ לסבלי, להמתנה מורטת העצבים, לאכזבה, לניסיונות החוזרים ונשנים. לפתע שמעתי את עצמי אומרת "כן". כמו מתוך חלום התרוממתי לכיוון השירותים. בזווית העין ראיתי אותו מניח את הבאגט המטפטף רוטב מיונז ומתרומם מכיסאו בעקבותיי. תא השירותים היה קטן וחשוך, ריח חזק של זיעה ומיונז נדף ממנו. הפליא אותי שלא חששתי כלל. המתנתי להוראות שלא בוששו לבוא. "תתכופפי, ידיים על האסלה, טוסיק למעלה". מילאתי את הוראותיו במדויק, מרגישה באופן מוזר כמה אני מגורה ורטובה מהסיטואציה. חשתי את ידיו תולשות את תחתוני. הכוס שלי, שטליה אהבה כל כך ללקק, שטליה שלי אמרה שהוא הכי מתוק עולם, הכוס שלי היה פעור עכשיו מולו, רטוב ומגורה ממתין לחדירה. בחשכת החדר יכולתי לשמוע את רוכסן מכנסיו נפתח בזריזות ואת תחתוניו מופשלים. השקט הזה של לפני היו השניות הארוכות בחיי, שניות בהן המתנתי לזין שלו שינעץ בי, רועדת מפחד, תשוקה והתרגשות. ואז הרגשתי את החדירה, הזין שלו מילא אותי, ננעץ בי בעוצמה, זה היה חזק, עמוק, החלטי, הכוס שלי התכווץ סביב הזין שלו, גמרתי מהר כל כך וחזק כל כך, כל גופי רעד.זאת הייתה הפעם הראשונה שחוויתי אורגזמה עם גבר ועוד איזה אורגזמה! הכוס שלי הוצף בנוזל חם ונעים, נוזליו שלו מעורבבים בנוזלי שלי, כל חושי התערפלו. תשעה חדשים אחר כך כשיובל נולד לא יכולתי להתעלם מריח קל של מיונז שליווה אותו בכל מקום.
