לסבא שלי

[מני באני]

לסבא שלי

ביקרתי היום את סבא שלי הוא נפטר בז´ כסליו בשנת תשמ"ה והיום שנת תשס"ג שמונה שנים עברו. הייתי ליד המצבה שלו והדמעות זלגו מהעיניים הוא שוכב לו מתחת למצבה שכתוב עליה ר´ שלמה זלמן בן צבי זצ"ל ולא ידעתי מי הזצ"ל צבי או שלמה. ואז שטח ריק ואחר כך ז´ כסליו תשמ"ה אבא שלי לא היה באזכרה כי הגאון מוילנא אומר לא לעשות אזכרה אמא שלי לא היתה באזכרה רק דודה חילוניה ודוד דתי ואח שלי ואני וסבא שלי. רציתי מאד לומר עליו קדיש אבל הדודה אמרה שלא אומרים קדיש כשההורים חיים. אני לא מקיים הלכות וההורים שלי חיים? רציתי מאד להאמין שהוא כאן נמצא איתי. סבא שלי החמוד שהיה מספר לי סיפורים והיה גר בגבעתיים שהוא לא לבד שאני לא לבד

 

[אבזץ]

../images/Emo16.gif../images/Emo129.gif../images/Emo57.gif../images/Emo129.gif../images/Emo16.gif

שום דבר אינו בטוח מלבד המוות !!!

 

[כויפר חרדי]

גם זה כבר לא בטוח

כשהחוקרים משחקים בדיסקטים (הכרומוזומים) שלנו אז גם זה בספק.

 

[ב מ ב י]

אתה לבד??

 

[ספל חמאה]

../images/Emo39.gif

 

[דער משומד]

../images/Emo16.gif קדיש ../images/Emo16.gif

איש יקר, איך אפשר להסביר את תחושת הקבס כאשר רוצים להגיד קדיש על מישהו קרוב ואי אפשר כי ההלכה לא מתירה זאת. איזה אטימות יש בלב האנשים האלה. ההודעה שלך נגעה לליבי. מני, אני מקווה לביקור שלך מתישהוא אצלי. אתה מוזמן!

 

[דידית]

../images/Emo16.gif ../images/Emo63.gif

המוות זה חלק מחיינו ובפרט במציאות היום יומית אבל לכל אחד יש את הקרוב אליו ולפעמים המוות מגיע קרוב יותר לאנשים הקרובים יותר לנו. מהנסיון שלי יום האזכרה הוא תמיד יום קשה אבל יחד עם זה אפשר לקלוט בו מסרים מסוימים ומשמעויות שאנו לא נתקלים בהם בחיי היום יום. לדעתי תתעקש על אמירת קדיש זה חשוב לך ואתה תרגיש עם זה טוב וההלכה שתלך הביתה. זה סבא שלך וזאת זכותך. אם אתה מרגיש שלא סגרת מעגל מסוים לך לבית כנסת (שאהוב עליך) ותגיד עליו קדיש. דידית. <מזדהה>

 

[חי אדר]

אמירת קדיש

האמת, כי אמירת קדיש אינה מיועדת כלל לנפטרים. כידוע, שבמקורות ראשוניים, לא היה בכלל עניין לאמירת קדיש. לא שההורים חיים ולא כשהם כבר נפטרו. כך שעצם החשש לאמירת קדיש כשההורים חיים היא מבחינה הילכתית הוא חשש שוא. אם כי כבר השתרש החשש הזה והיכה שורשים עמוקים. בורח אישי אינני אומר קדיש על הורי שנפטרו, וגם איננו עושים אזכרות, ולא עולים לבתי הקברות. בכל אופן אני די מבין את התחושה הצורבת בה אדם מבקש להביע יחס מכובד כלפי יקיר לב שהלך, ולפתע הוא נחסם ע"י כלל פורמלי. עם זאת לריב ולהתנצח לא יועיל ולא יציל. לטעמי הצעתה של דידית נראית לי ראויה ונכונה. בהקשר לזאת זה מזכיר לי מקרה שקרה בבית הכנסת באזור מגורי. לאחר אמירת במה מדליקין אמרו לאחד שיאמר קדיש, בתגובה לכך העירו למזמין, כי לא יפה אביו עוד בחים והוא יושב לידי בנו. הלה, נתן מבט באב הזקן שיש ליד בנו והפטיר לעבר הצבור, כן, אבל הוא חלש.

 

[חי אדר]

אמירת קדיש

האמת, כי אמירת קדיש אינה מיועדת כלל לנפטרים. כידוע, שבמקורות ראשוניים, לא היה בכלל עניין לאמירת קדיש. לא שההורים חיים ולא כשהם כבר נפטרו. כך שעצם החשש לאמירת קדיש כשההורים חיים היא מבחינה הילכתית הוא חשש שוא. אם כי כבר השתרש החשש הזה והיכה שורשים עמוקים. בורח אישי אינני אומר קדיש על הורי שנפטרו, וגם איננו עושים אזכרות, ולא עולים לבתי הקברות. בכל אופן אני די מבין את התחושה הצורבת בה אדם מבקש להביע יחס מכובד כלפי יקיר לב שהלך, ולפתע הוא נחסם ע"י כלל פורמלי. עם זאת לריב ולהתנצח לא יועיל ולא יציל. לטעמי הצעתה של דידית נראית לי ראויה ונכונה. בהקשר לזאת זה מזכיר לי מקרה שקרה בבית הכנסת באזור מגורי. לאחר אמירת במה מדליקין אמרו לאחד שיאמר קדיש, בתגובה לכך העירו למזמין, כי לא יפה אביו עוד בחים והוא יושב לידי בנו. הלה, נתן מבט באב הזקן שיש ליד בנו והפטיר לעבר הצבור, כן, אבל הוא חלש.

 

[טוב]

../images/Emo16.gif../images/Emo24.gif

מני, אכן קשה האבל. אך זכור שאתה לא לבד. וסבך אכן איתך, בכל צורה שתבחר, אם ברוחו, אם בליבך, או בכל אופן שתחפץ.

 

[Le Fay]

לומר או לשורר קדיש בנוסח פרטי משלך

תמיד מותר, לא? זה מוזר כמה אנשים פוחדים, וממה. קודם ממציאים מילות פרידה וקושרים אותן בטקס הקבורה, אחר כך מייחסים להן כוחות מאגיים ומתחילים להאמין שהן עצמן עלולות להביא לידי קבורה. והרי מילות נחמה לא הורגות, אנשים הורגים.

 

[מני באני]

תודה אחים שלי

הדפסתי את כל התגובות שלכם שאוכל לקרוא אותם מדי פעם. עשיתם לי טוב.