לנקיטה.

לארה.

New member
לנקיטה.



יש דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי המילים שבחרתי אינן הטובות מכולן עמוקים מיני ים הסודות שאינם מובנים לי שאולי לא אבין, לא אבין לעולם. לא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי בדרכים שהלכתי טעיתי ודאי לא פעם אחת ועצבות מהלה כל שמחה, כל שמחה ששמחתי כמו ביקשתי דבר, דבר שאבד. חלומות שחלמתי והם מקיצים בי עדיין שבריהם מעיני נשטפים מפני בדמעה ולילות יסורים לא ספורים שהטבעתי ביין כאובד בדרכי, בדרכי הרעה. אך בכל הדרכים מעולם לא אבדה לי דרכינו וגם אם לפעמים סערו מסביב הרוחות ואהבתי אותך והיה לנו טוב, טוב עד גדותינו והיה לנו רע, ואהבתי אותך לא פחות. נקיטה יקרה שלי, אז נכון שהמילים אינן שלי אלא שאולות אבל כוונתי שלמה. זה בתגובה לכל הדברים מהימים האחרונים עליהם לא יכולתי להגיב מפאת אותו גוש מאיים וחונק המורכב מבכי, צער, געגועים, אשמה ואהבה אחת גדולה. במבט לאחור, דברים נראים פשוטים לכאורה. אילו התקשרתי...אילו רק השארתי לך מספר טלפון...אילו ואילו ואילו. אבל עבר לא ניתן לשנות, לצערי. אולי עכשיו אוכל לומר שאני מצטערת ולסלוח לעצמי. לבסוף. יקירה,מקווה ששבוע הבא נוכל לשבת לנו, באותה פינה מוכרת, מסביב לאותו שולחן, ולעשות את מה שאנחנו הכי יודעות והכי אוהבות לעשות.... אוהבת אותך מעבר לכל מילים. שלך תמיד ומכל מקום. לארה
 

loveyou4

New member
לארה...

לארה...

לארה...ישנן מילים שקשה לי לחבר אותן איתך יקירה. כגון: עצב, דמעות, בכי...ועוד מסדרת המילים סוחטות הדמעות. ממך דמעותיי היו דמעות צחוק ואושר, כיווץ שרירים מצחוקים אין קץ... חשבתי על המכשפות...ולא בדיוק מסתדר לי... את לארה ...סחטנית...את סוחטת את מיטב הצחוק...אחרי שיחה איתך אני חש כסחבה סחוטה אך מאושרת...סוחטת דמעות צחוק שזמן רב לא היה לי...הסרקזם שלך, הקומדי...העיצורים והסטיות מהכבד לקל והבריא...מרוממות ומשעשעות... אני מאוהב באהבתכן, הלוואי שזה יהיה מנת חלקכן, צחוק ותמצית האמת הנדירה בעולמנו זה, רוממות הרוח שבקרבכן...ינתב אתכן לדרכים הבטוחות והמאושרות שרק אתן ושכמותכן תוכלנא למצות...ולוואי שלי יהיה כזעיר מרוחכן. מצפה לשובך לארץ ציון. בעצם שובכם... בהנאה ממך, מאחותך ומהעובר בין שתי הנקודות.....רזיאל
 

לארה.

New member
רז יקר.



רזיאל. כולנו רקמה אנושית אחת חיה. רקמה השזורה בחוטי אושר, צחוק, הנאות החיים ושמחה. אך יקירי, רקמה זו שזורה גם בחוטי עצב וכאב. לפעמים אנחנו צוחקים את הכאב, ולפעמים אנו מסתכלים לו ישר בעיניים ומבינים כמה אנחנו בני חלוף. לפעמים אנחנו צוחקים את האושר, ולפעמים אנחנו מביטים בו נכוחה ומבינים כמה הוא ארעי. אלו דברים אשר אין לנו כל אחיזה בתהליך הוויתם. אנחנו יכולים רק להפיק מהם את שאנו יכולים. מהטוב ומהרע, לטוב ולרע. אז אנחנו מעדיפים לצחוק, לכווץ שרירים בבטן כדבריך, ולחייך אל העולם ולנסות לאחוז באושר בשתי ידיים, להשאיר אותו איתנו רק עוד דקה, רק עוד רגע.ואתה מדבר איתי באותם רגעים שהאושר חפון בכפות ידיי ואני חולקת אותו איתה.איתך. אך יש גם ימים שאותם חוטים של כאב נמתחים ומאיימים להתפקע, ואין ברירה אלא לעסות אותם (עם כל הצער והעצב הכרוך בכך)ולהחזירם לגודלם הטבעי, חוט כשאר החוטים ברקמת החיים שלנו. גם ימים כאלה אני חולקת איתה. איתך. לתוך הזן הזה נולדנו. לתוך אותה רקמה אנושית חיה על כל חוטיה. סופשבוע נעים. (אולי אפשר לקבל לכאן קצת שמש?) לארה.
 
למעלה