קריטריונים להערכת תזרים הכנסות
יש מספר קריטריונים להשוואה בין תזרימי הכנסות. האחד זה ערך נוכחי, והשני שיעור תשואה פנימי. בערך נוכחי עושים סכום משוקלל של התקבולים והתשלומים כאשר השקלול הוא לפי שער ניכיון מסוים. תזרים יהיה עדיף אם הערך הנוכחי שלו יותר גבוה. שיעור תשואה פנימי הוא שער הניכיון בו הערך הנוכחי של התזרים הוא אפס. ואז משווים את שיעורי התשואה הפנימית. מבחינה כלכלית ערך נוכחי זה יותר הגיוני, אבל יש בעיה פרקטית בחישוב שיעור הניכיון "הנכון". ולכן רבים משתמשים בשיעור תשואה פנימי. דוגמא: תזרים א: קבל היום 100 שקלים, שלם בעוד שנה 4 שקלים, שלם בעוד שנתיים 104 שקלים. תזרים ב: קבל היום 100 שקלים, שלם בעוד שנה 105 שקלים. ערך נוכחי לפי שיעור ניכיון של 4 אחוז ייתן לך שתזרים א הוא בשווי 0 ואילו תזרים ב אתה מפסיד בו קצת פחות משקל אחד. ולכן עדיף תזרים א. לעומת זאת ערך נוכחי בשיעור ניכיון אפס, שזה סכום התקבולים והתשלומים ייתן לך שבתזרים א אתה מפסיד 8 שקלים ותזרים ב רק 5 שקלים, ולכן עדיף תזרים ב. שיעור התשואה הפנימי של תזרים א הוא 4 אחוזים, ושל תזרים ב 5 אחוזים. עכשיו בדוגמא שלך, שיעור התשואה הפנימי של שני המסלולים היו זהים וזהים לשיעור הריבית של ההלוואה, אבל הערך הנוכחי עם שיעור ניכיון 0 אחוזים (שיעור ניכיון מוזר ביותר) היה שונה.
