לנפגעי המסיון שלי
לפני כשלושה שבועות יצא לשוק האלבום החדש של ה Strawbs. האלבום נקרא Deja Fou והוא אלבום האולפן הראשון של הלהקה מזה 13 שנים, כאשר ההרכב שמנגן באלבום הוא ההרכב שניגן בשני אלבומי ה"פרוג" של הלהקה - Hero&Heroine u ו Ghosts, שניהם מ 1974. במלים אחרות, הרכב שלא ניגן יחד 30 שנה, נכנס לאולפן ההקלטות כדי לייצר משהו חדש לחלוטין. בלי גרסאות כיסוי ובלי טייפים נכחדים מן העבר - חדש לגמרי. האמת שהאלבום מצוי בידי כבר מסוף חודש יולי. רכשתי אותו בעת ההופעה שלהם בלונדון והענקתי לו כמה וכמה שמיעות עד שהחלטתי לכתוב עליו כמה מלים. מיותר לערוך כאן סקירה של כל שירי האלבום, גם בשל העובדה שאני אינני כותב ביקורות על אלבומים אלא סקירות בלבד ובעיקר בשל כך שאף אחד עדיין לא שמע את האלבום בארץ כך שאין טעם לבלבל את המוח על השירים אלא לתת תמונה כוללת על אופיו של האלבום. כפי שכבר כתבתי, כל השירים חדשים אבל הרוח של האלבום נטועה בהחלט עמוק בשנות השבעים. הצליל שאפיין את הלהקה בשנות הזוהר שלה משומר על-ידי דייב קאזינס (שכתב את רוב החומר) והן על-ידי דייב לאמברט הגיטריסט וצ'אס קרונק הבאסיסט (שמופיעים בימים אלה ממש כAcoustic Strawbs באנגליה ובארה"ב). יש באלבום יצירות פרוגרסיביות ברוח Ghosts או Down by the sea עם שינויי מקצבים וריבוי שכבות לאוהבי הז'אנר וכזה הוא שיר הפתיחה Under a Cloudless sky שממש מזכיר במבנה שלו את יצירת הפתיחה של Ghosts; יש באלבום בלאדות נפלאות, עדינות ומלודיות עם רביעיית מיתרים, שמבטאות את היצירתיות הנפלאה של דייב קאזינס וכזה הוא השיר הנהדר If שאמור להיות להיט בעולם נורמאלי... יש קטעי רוק סוחפים של דייב לאמברט, כמו השיר Cold Steel שאותו מלווה קאזינס בבאנג'ו חשמלי נפלא או בשיר החזק When the lights came on; יש שם מקצבים לאטיניים (On a night like this) ומזרחיים-שלא לומר ערביים (NRG) ובלדות פולק-רוק מהמשובחות כמו הקטע Face down the well. הסאונד של האלבום היה יכול להיות יותר מוצלח, במיוחד לאור העובדה שהסאונד של אלבומיהם הקודמים משנות ה 2000 היה מעולה (במיוחד ראוי לציון הסאונד הנפלא באלבום המשותף של קאזינס וויקמן). גם המעורבות של ג'ון האוקן, הקלידן הנהדר שכולנו אהבנו לשמוע בשנות השבעים - בסטרובס וברנסאנס - כמעט ולא בא לידי ביטוי באלבום והדבר מאד חסר בשירים היותר "פרוגיים" שמשוועים למלוטרון מצווח ברקע ומסתפקים בסמפלרים די מינוריים. אבל הסך הכל, עבור אוהב סטרובס מצוי, הוא מרשים ביותר. מחמם את הלב לראות שהחברה לא מסתפקים ברכיבה על גל הנוסטלגיה שעידן האינטרנט סידר להם אלא גם יוצרים ומעיזים - אפילו אם מדובר באותו צליל. מבחינת חובבי הלהקות הותיקות, שימור הצליל הישן או החזרה אליו זה יתרון. עבור חובבי מוסיקה שמחפשים את החידוש ייתכן שאין כאן בשורה מי-יודע-מה, אבל להם יש בודאי הרבה מאד חומר לשמוע ולכתוב עליו. המעט שיש לנו הקשישים שחיים את האגדה הוא לכתוב כאן - בפורום הנפלא הזה. מי שמעוניין לרכוש את האלבום, יעשה זאת דרך הרשת ויופתע למצוא מקומות שבהם הוא נמכר במחירים די סבירים. לא לקנות באנגליה ולא באתרים אנגליים. 12 פאונד לדיסק זה שוד לאור יום. קנו בחנויות מקוונות אחרות. יקי
לפני כשלושה שבועות יצא לשוק האלבום החדש של ה Strawbs. האלבום נקרא Deja Fou והוא אלבום האולפן הראשון של הלהקה מזה 13 שנים, כאשר ההרכב שמנגן באלבום הוא ההרכב שניגן בשני אלבומי ה"פרוג" של הלהקה - Hero&Heroine u ו Ghosts, שניהם מ 1974. במלים אחרות, הרכב שלא ניגן יחד 30 שנה, נכנס לאולפן ההקלטות כדי לייצר משהו חדש לחלוטין. בלי גרסאות כיסוי ובלי טייפים נכחדים מן העבר - חדש לגמרי. האמת שהאלבום מצוי בידי כבר מסוף חודש יולי. רכשתי אותו בעת ההופעה שלהם בלונדון והענקתי לו כמה וכמה שמיעות עד שהחלטתי לכתוב עליו כמה מלים. מיותר לערוך כאן סקירה של כל שירי האלבום, גם בשל העובדה שאני אינני כותב ביקורות על אלבומים אלא סקירות בלבד ובעיקר בשל כך שאף אחד עדיין לא שמע את האלבום בארץ כך שאין טעם לבלבל את המוח על השירים אלא לתת תמונה כוללת על אופיו של האלבום. כפי שכבר כתבתי, כל השירים חדשים אבל הרוח של האלבום נטועה בהחלט עמוק בשנות השבעים. הצליל שאפיין את הלהקה בשנות הזוהר שלה משומר על-ידי דייב קאזינס (שכתב את רוב החומר) והן על-ידי דייב לאמברט הגיטריסט וצ'אס קרונק הבאסיסט (שמופיעים בימים אלה ממש כAcoustic Strawbs באנגליה ובארה"ב). יש באלבום יצירות פרוגרסיביות ברוח Ghosts או Down by the sea עם שינויי מקצבים וריבוי שכבות לאוהבי הז'אנר וכזה הוא שיר הפתיחה Under a Cloudless sky שממש מזכיר במבנה שלו את יצירת הפתיחה של Ghosts; יש באלבום בלאדות נפלאות, עדינות ומלודיות עם רביעיית מיתרים, שמבטאות את היצירתיות הנפלאה של דייב קאזינס וכזה הוא השיר הנהדר If שאמור להיות להיט בעולם נורמאלי... יש קטעי רוק סוחפים של דייב לאמברט, כמו השיר Cold Steel שאותו מלווה קאזינס בבאנג'ו חשמלי נפלא או בשיר החזק When the lights came on; יש שם מקצבים לאטיניים (On a night like this) ומזרחיים-שלא לומר ערביים (NRG) ובלדות פולק-רוק מהמשובחות כמו הקטע Face down the well. הסאונד של האלבום היה יכול להיות יותר מוצלח, במיוחד לאור העובדה שהסאונד של אלבומיהם הקודמים משנות ה 2000 היה מעולה (במיוחד ראוי לציון הסאונד הנפלא באלבום המשותף של קאזינס וויקמן). גם המעורבות של ג'ון האוקן, הקלידן הנהדר שכולנו אהבנו לשמוע בשנות השבעים - בסטרובס וברנסאנס - כמעט ולא בא לידי ביטוי באלבום והדבר מאד חסר בשירים היותר "פרוגיים" שמשוועים למלוטרון מצווח ברקע ומסתפקים בסמפלרים די מינוריים. אבל הסך הכל, עבור אוהב סטרובס מצוי, הוא מרשים ביותר. מחמם את הלב לראות שהחברה לא מסתפקים ברכיבה על גל הנוסטלגיה שעידן האינטרנט סידר להם אלא גם יוצרים ומעיזים - אפילו אם מדובר באותו צליל. מבחינת חובבי הלהקות הותיקות, שימור הצליל הישן או החזרה אליו זה יתרון. עבור חובבי מוסיקה שמחפשים את החידוש ייתכן שאין כאן בשורה מי-יודע-מה, אבל להם יש בודאי הרבה מאד חומר לשמוע ולכתוב עליו. המעט שיש לנו הקשישים שחיים את האגדה הוא לכתוב כאן - בפורום הנפלא הזה. מי שמעוניין לרכוש את האלבום, יעשה זאת דרך הרשת ויופתע למצוא מקומות שבהם הוא נמכר במחירים די סבירים. לא לקנות באנגליה ולא באתרים אנגליים. 12 פאונד לדיסק זה שוד לאור יום. קנו בחנויות מקוונות אחרות. יקי
