לא עד כדי כך ספציפית, אבל כן.
תופעה כלשהי בכתב, לאו דוקא בריח יכולה לשקף דפוס התנהגות מסוים שאופייני לאותו מרכיב. למשל, אם תראי מישהו מגדיל פה ושם, ונניח שתקבעי שהוא רגיש לבקורת ולא יודע להתמודד אתה. את יכולה להעריך שאם משה צימר יעיר לו על ביצועיו הוא יתווכח ולא יקבל זאת, ובדיעבד אם תשמעי על אותו וויכוח יש ביכולתך לקשור זאת לאלמנט שזוהה בכתב. הבריח יכול לפעול על תקן של "המסביר הלאומי" שמנסה בדיעבד לספק הסבר והצדקה לגבי דבר מה שלא נרא טוב, למשל מבחינה אתית. ההפנמה שבבריח יכולה לשקף תהליכי הערכה מחדש של דרכו לאור בגרות, הכרה בטעויות שנעשו והפקת לקחים, חרטה והלקאה עצמית על חטא. או כהעמדת פנים של מי שמבקש לשכנע אותנו שהוא השתנה, למד מהטעויות וכיום הוא אזרח שמקפיד הרבה יותר בשמירת החוק. הצער והחרטה לא הובעו כלפי סתם ענין שגרתי, אלא כלפי אירוע בעברה שבהחלט עלול להיתפס באור מסוים, וככל שאותו אור מסוים עומד בסתירה לדימוי רצוי, או למה שטופח כיום, כך אותו מיטען עלול להסב מצוקה מסוימת ונוצרה דרישה נניח לגמד מאותו אפיזודה, שכן להעלים את העבר המוכר הזה - לא ניתן.
