לנו אמרו ש.....

[oc101]

לנו אמרו ש.....

לא לחשוף את יונתן לילדים שהולכים לגן , לא ללכת לקניונים או מקומות עם הרבה אנשים לפחות 2-3 חודשים! מה שמשאיר אותי בודדה בבית , חברים לא באים אלי (כי יש להם ילדים ) ואם הם כבר מגיעים אני סוגרת את דלת חדרו של יונתן ): ואיך לא אשכח את אלו שנעלבים שאנחנו מסבירים להם שאין אנו חושפים את הקטן לילדי הגן.... בעלי הוא "מבית שמאי" כלומר מהמחמירים , כל הבית שלנו מלא בסליזטור נוזלי לחיטוי מהיר , הוא ישן כבר שבועיים בחדר ליד "כי יש לו וירוס".... איך אפשר להתמודד עם כל זה ??? מתי חושפים אותם ? מתי מפסיקים לפחד עליהם ולהתיחס אליהם כתינוקות רגילים ? נמאס לי להיות מיוחדת כל הזמן ... הצעירה בבשלניות בוסטון

 

[ayelet i]

מודה ומתוודה...

אני מתייחסת לנועם כאל ילדה רגילה! נכון, דוחה חלק מהמעוניינים לבקר, מנסה להרחיק אותה מילדים, אבל בהחלט הגיעו המשפחה וחברים, וגם לוקחים אותה איתנו לחברים. אנחנו מטיילים בחוץ - כי מזג האוויר נפלא, וגם בקניון היינו - אם כי בשעות מוקדמות, לפני שמתחיל הלחץ וההמולה. נועם שוקלת מעל 3 קילו, היא בריאה וחזקה מזה שבועות. קטנה, אבל בריאה. אין לי שום סיבה שבעולם לא להתייחס אליה כאל ילדה רגילה! טוב, תינוקת רגילה - כי הרי גם תינוק רגיל לא הייתי חושפת לכל העולם ואשתו! אני מרגישה שלמה עם עצמי עד מאד - מי שאמר לנו לא לחשוף אותה וכד' היו בעיקר האחיות, והמבוגרות שביניהן - מהרופאים קיבלתי או.קי. להתנהג איתה כילדה רגילה. אני מבין אלו הסבורים כי "חשיפה לעולם" ואי-עודף סטריליזציה (...) - תחזק את מע' החיסון שלהם, ולא להפך - כי אם אשמור אותה בצמר גפן - איך היא תפתח נוגדנים???... בקיצור - לעשות חושבים, להפעיל אינטואיציה, לזכור שאביב עכשיו, לא חורף (מזג אוויר נהדר ופחות אנשים חולים...) - ולחוש את הילד שלך. זו בכל אופן דעתי...

 

[אורן של איה]

אנחנו גם היינו ככה

בחודשים הראשונים- בלי חברים, בלי טיולים, בלי כלום. פשוט עטפנו אותה בצמר גפן. לאט לאט, עם כל בדיקה, כל מעקב, כל התפתחות אתה רואה שלא מדובר בתינוק שברירי אלא בילד גדל והולך ומשמין, ולאט לאט אתה מעיז יותר ויותר. כל אחד והקצב שלו. כמו שאת רואה, איילת מההתחלה איבדה את הפחד, לנו זה לוקח יותר. לכל אחד יש את הקצב שלו. תני לקצב שלך לעשות את שלו. כל עוד יונתן (שהוא מקסים, ד"א) לא ישתגע בבית בגיל שנה ולא תתנהגי בצורה קיצונית מדי, אז הכל בסדר. תני לקצב שלך לקבוע. חשוב שתהיה שלמה עם עצמך כי הביטחון העצמי שלך מוקרן לילד וחשוב שירגיש חזק....

 

[קרן פ]

אנחנו הוצאנו אותם מהפגייה בדצמבר,

כשהרבה אנשים היו מקוררים. ההנחיות היו פשוטות - כל מי שלא מרגשי טוב או אפילו בסיום מחלה, לא מגיע אלינו. שאר האנשים ראו אותם חופשי. לגבי ההסתובבויות - את הברית, עם 270 אנשים עשינו בסוף ינואר, ז"א חודש אחרי השחרור. כשראינו שזה עבר בשלום, התחלנו להסתובב איתם המון - מסעדות, קניונים, חברים ועוד. לדעתי הדגש הוא לא לחשוף אותם לאנשים חולים ( גם כאלה שרק כואב להם הגרון..) קרן

 

[אמא של עופרי]

עופרי שלנו

הגיע הבייתה ביום ראשון באמצע דצמבר. בחורף... את השבוע הראשון עברנו בלי הרבה מבקרים. בשבת כבר הכנתי ארוחת צהריים ל 20 איש שבאו ביחד.. אז ככה שעל הכלל לא שמרתי במיוחד. מה גם שאחות טיפת חלב אמרה לנו שאם הוא עבר את שני הקילו ואם הוא שוחרר מהפגייה, אז אפשר להתנהג איתו כמו ילד רגיל. וזה מה שרצינו לשמוע. לקניונים פחות הולכת כי לא ממש אוהבת, אבל לחד"א בקיבוץ של סבא וסבתא הוא כבר היה שבוע וחצי אחרי שיצאנו מהפגייה. אז באמת אני חושבת שרק כאשר אתם תרגישו בטוחים לצאת איתו וישבואו אליכם, תעשו זאתמבלי שאפילו תרגישו. בכל אופן יונתן נראה תינוק מקסים - שרק יהיה בריא.. אמא של עופרי

 

[26יפעת]

חודש

ככל שהזמן עבר שמרנו פחות ופחות, בהתחלה רק ט"ח ורופא ולאט לאט הזמנו חברים ומשפחה קרובה (כמובן שחולים הושארו מחוץ לעניינים), הברית הייתה אחרי חודש ועברה בשלום (100 איש), ואז הארכנו את הטיולים אחרי הרופא (שנמצא בקניון), היום אין כבר זכר להגבלה, בעצם אנחנו עדיין מעדיפים לא להתקרב לחולים או לילדי גן