כיסוי אחר .....
אולי בגלל שהותיקים כאן מכירים אותך ואת ההיסטוריה של סיפורך, ואני? קצת חדשה על פניו - לא ממש מכירה כל פרט ופרט למרות שככה סתם מהצד אולי אני הכי אובייקטיבית. אני מבינה מאוד(ומנסיון אישי כואב) את תחושה ה"נטישה" ואולי מן הסתם אפילו פיתחתי לי מן חרדת נטישה קטנה מתי שהו שם בין הזמנים.... חייתי עם בעלי לשעבר - שיחיה ויאריך ימים - 9 שנים ביחד היו לנו המון רגעי אהבה,כבוד הדדי,חברות... מעולם לא רבנו ריב של ממש-אולי ויכוח פה ויכוח שם- לא היו צעקות לא העפנו צלחות לא שברנו ת´כלים... הכל היה רגוע...שליו אני הייתי מאושרת בנווה הקטן שלי - מה רע
בעל ילדים בית עבודה חברים טיולים.... מה עוד צריך
ואז בא -ככה פתאום- הבום הגדול אהובי משכבר בעלי חברי האינטימי ביותר נשמת אפי מצא לו אשה אחרת- מה זה מצא? התאהב עד מעבר לגבולות הדמיון... העולם חרב עלי(תמיד זו היתה סתם קלישאה טלנובלית ופתאום זה היה ממשי) מיותר לציין מה זה עשה לי לליבי לאגו הנשי שלי.... בתיאור גס ביותר הייתי מתחת לבלטות בסין.... ונכון זה לא היה הוגן זה לא היה מוסרי לעשות לי את זה....
זה לא היה פייר! לקח לי שנתיים לצאת מההלם....(ולהתחיל לצאת עם גברים בלי לחוש בוגדת...) אבל אף פעם בכל האנדרלמוסיה שבה הייתי לא חדרתי לפרטיות שלו... לא נתתי לעצמי להגרר אחר פרובוקציות ברגעים של איבוד שליטה... לא הצקתי... עד היום אין לי מושג איך נראת בת-זוגו, ומה טיבה... אני יודעת שזה כואב קשה להשלים עם זה... אבל מה שעזר לי להיות עצמי ולא להסחף לשאול תחתיות היה לנסות ולהיות אמפטית(עד כמה דפוק שזה נשמע-גם הוא בגד וגם את אמפטית?) אבל אחרי ככלות הכל היינו חברים לא? רציתי להבין והצלחתי... אז מה לעשות? נכון כולם אמרו לי שהוא "הפסיד אשה זהב" ש"יום אחד עוד יצטער" "שאני יותר יפה וחכמה ממנה" ש"לא מבינים אותו" אבל תכלס-לא היה לו טוב איתי! והייתי חייבת ללמוד לחיות עם העובדה העגומה הזו... למדתי שזה לא מוריד מערכי מנשיותי ומנוכחותי בעולם...(לא שזה לא לקח לי ים של זמן ללמוד ולהבין את זה...) היום 8 שנים אחרי הגירושים אני מודה לו על האומץ שלו לקום ולעשות לשנינו יותר טוב בחיים... מי יודע מה הייתי היום לו נשארתי איתו? איזו "פטמה" הזויה זו שהייתי כשחייתי איתו (ואף פעם לא ידעתי...) לא הייתי צומחת ופורחת... הקשר היה גורם לשנינו ליבול... וכל הסיפור הארוך והענק הזה למה
בשבילך שתראה מנסיונם של אחרים שאולי לא הוגן , אבל ממשיכים הלאה... אולי...ביום מן הימים תודה לה ותברך אותה על הצעד שעשתה... אולי במרחק מספיק אוביקטיבי תוכל לראות נכונה... כל מה שעשיתי כל האמפטיה הסבלנות וההבנה עשיתי למען שלמות נפשם של גוזלי ושלמות נפשי שלי וזה השתלם בגדול... אנחנו די חברים היום בד"כ מבינים זה את זה יד לוחצת יד... והילדים(הגם שנזק תמיד נגרם בעטים של גירושים) פחות או מזערנו נזקים... LET HER GO אל תצר את צעדיה אל תאחוז את שצריך לעזוב... ותן פרטיות לה לילדים ולך... ומעל לכל צא לעולם(לא שהוא מי יודע מה כרגע) אפילו בד´ אמותיך שחרר קצת חבליך... בהצלחה
נועם מי יתן ולא ימחק אחרי שכתבתי כ"כ המון