למשפחת רמון
חזרנו הביתה מהר ב-5, כדי לראות "סטארגייט", פותחים את הטלויזיה, רק בכדי לגלות תמונות של גוש עשן וכתוביות מאיימות. איזה כאב. מבין כל הטיסות שהמעבורת הזו עשתה מאז אמצע שנות ה-80', למה דווקא עכשיו? למה דווקא כשאילן שם? כאדם שהיה קשור עוד מאז היותו ילד קטן לתוכנית החלל, התפוצצות הקולומביה היתה בוודאי כואבת לי, כמו שכאב לי הפיצוץ של הצ'לנג'ר. אבל עכשיו כואב שבעתיים. הוא היה משלנו. איך אירוע משמח כלכך הפך לטרגדיה כזו. אבל כמו שאמרת את, רונה, הוא הלך בשיא שלו, אחרי שהוא זכה לעשות את הדבר שהוא כלכך רצה. הוא מת במסגרת תפקידו, כמו שבוודאי הוא לקח בחשבון שעלול לקרות. כולנו מתים בזמן זה או אחר. אבל לא כולנו זוכים להגשים את שאיפותינו וחלומותינו; בזה אילן היה בר-מזל וזכה לעשות משהו שרק מתי-מעט זוכים בו. שלא תדעו עוד צער, אורי תדהר
חזרנו הביתה מהר ב-5, כדי לראות "סטארגייט", פותחים את הטלויזיה, רק בכדי לגלות תמונות של גוש עשן וכתוביות מאיימות. איזה כאב. מבין כל הטיסות שהמעבורת הזו עשתה מאז אמצע שנות ה-80', למה דווקא עכשיו? למה דווקא כשאילן שם? כאדם שהיה קשור עוד מאז היותו ילד קטן לתוכנית החלל, התפוצצות הקולומביה היתה בוודאי כואבת לי, כמו שכאב לי הפיצוץ של הצ'לנג'ר. אבל עכשיו כואב שבעתיים. הוא היה משלנו. איך אירוע משמח כלכך הפך לטרגדיה כזו. אבל כמו שאמרת את, רונה, הוא הלך בשיא שלו, אחרי שהוא זכה לעשות את הדבר שהוא כלכך רצה. הוא מת במסגרת תפקידו, כמו שבוודאי הוא לקח בחשבון שעלול לקרות. כולנו מתים בזמן זה או אחר. אבל לא כולנו זוכים להגשים את שאיפותינו וחלומותינו; בזה אילן היה בר-מזל וזכה לעשות משהו שרק מתי-מעט זוכים בו. שלא תדעו עוד צער, אורי תדהר