למר דוד פרל
- פותח הנושא דוד המורה
- פורסם בתאריך
מהלך רכישת אדמות ה"ג'דרו" בשנות ה-20
אספתי חומר על ראשית "גאולת הקרקעות" באדמות מזרח מפרץ חיפה שכללו את קרית חיים, קרית מוצקין, קרית ביאליק, כפר ביאליק , אפק, ועוד...
בקיץ 1925 רכש יהושע חנקין 64,588 דונם במפרץ חיפה, ממשפחת סורסוק, מרי בוסטרוס ונחלה תואיני. באותו זמן היו בעמק 3 כפרים קטנים: ג'ידרו, שהיה מאהל בדואי ובו 117 משפחות (כיום כפר ביאליק), וכפרתא ומג'דל בגבול העמק עם ההר (כיום בשטח קריית אתא ובסמוך לרמת יוחנן), בהם היו 96 אריסים. לבדואים ולאריסים הוצע לחכור אדמה או להתפנות מהשטח תמורת פיצוי כספי, והם בחרו בפיצוי הכספי (סה"כ כ-10,000 לירות מצריות במצטבר).
וחנקין מכר את הקרקעות לחברת קהילת ציון ואחרים ,לצרכי יישוב יהודים מתפוצות.
"קהיליית ציון" וחברת "משק". - "קהיליית ציון" נוסדה בארצות הברית עוד בשנת 1914 ביזמת ההסתדרות הציונית, במטרה לאסוף כספים מיהודי ארה"ב לקניית קרקעות בארץ ישראל, הרוכשים קיבלו זכות בעלות על שטחי קרקע שנמכרו להם, והם היו רשאים להתיישב על האדמה שרכשו או להחכירה לאחרים .
בשנת 1923 הקימה "קהיליית ציון" חברה נוספת בשם "משק", שהתמקדה במכירת קרקעות ליהודות מזרח אירופה. שתי החברות הצליחו לעורר אלפי יהודים להשקיע מכספם לקניית חלקות אדמה בארץ ישראל, ובתקופת הגאות של העלייה הרביעית, בשנת 1925, שתי החברות הפכו לקונות הקרקע הגדולות בארץ ישראל/פלסטינה.
בשנת 1925 נרכשו אדמת ה "ג'ידרו" וסביבותיה. לשם כך הוקמה ביזמת יוסף לוי, מהנדס מחיפה, חברה מיוחדת בשם: "חברת הכשרת מפרץ חיפה", שבה השתתפו חברת "קהיליית ציון", חברת "משק" וחברת "קדם", מיסודם של יהודי גרמניה ורומניה. בסיועו של יהושע חנקין הצליחה החברה לקנות את אדמות ג'ידרו –שכללו 45,000 דונם – ממשפחת הסוחרים "סורקוס" מביירות. בנוסף קיבלו החברות מממשלת המנדט הבריטי 12,000 דונם נוספים של חולות בחכירה ל- 99 שנים.
חלקה הגדול של הקרקע היה מכוסה בביצה טובענית, שחייבה יבוש, והחלק האחר היה מאופיין בחוליות ודיונות, פעולות ההכשרה חייבו השקעת סכומי כסף גדולים.
הקרן הקיימת, שהתרכזה עד אז ברכישת אדמות חקלאיות [בעמק יזרעאל], הבינה, באיחור שעליה ליעד קרקעות גם לתעשייה ולהתיישבות עירונית לעולי ה"עליה הרביעית", היה חשש בקק"ל להשאיר את הבעלות ב"אדמת ג'ידרו" בידיים פרטיות. וכן מעליית מחירי הקרקע עקב ביקושים ומעורבות גורמים פרטיים ברכישת קרקעות באיזור, [כפי שקרא בת"א ובירושלים]
לאחר משא ומתן הוסכם, ש"חברת הכשרת מפרץ חיפה" תעביר לידי הקרן הקיימת - 11,000 דונם. ובאשר לשאר השטח – החברה נערכה למכירה לאנשים פרטיים, ואף החלה בהכשרת הקרקע. אלא שבמהלך 1926 פרץ המשבר הכלכלי בארצות המקור ושיבש את כל תכניות התשלומים, שאמורים היו להגיע מרוכשי הקרקעות בארה"ב ובפולין, החברה לא יכלה לעמוד בהתחייבויותיה לבעלי הקרקע הערבים, והיה חשש, שהאדמה תישמט מידי היהודים ותוחזר לבעליה הקודמים. במצב זה נחלצה קרן היסוד לעזרה.
ביוני 1928 נחתם הסכם בין הקרן הקיימת ל"חברת הכשרת מפרץ חיפה" בדבר העברת 21,000 דונם נוספים לידי הקרן הקיימת.
5000 דונם הועברו לידי "החברה הכלכלית לארץ ישראל", שנוסדה על ידי ציוני אמריקה בראשות השופט לואי ברנדייס. חברה זו הקימה חברת בת נפרדת בשם: "חברת גב-ים לקרקעות", כדי שזו תטפל באדמות שבמפרץ חיפה.
בידי "חברת הכשרת מפרץ חיפה" – זו שרכשה לראשונה בשנת 1925 את כל אדמת הג'ידרו – נותרו 9000 דונם בלבד, על מנת שתוכל לעמוד בהתחייבויותיה לרוכשים הפרטיים. כך שמרבית השטח הפך לקרקע של הלאום.
אספתי חומר על ראשית "גאולת הקרקעות" באדמות מזרח מפרץ חיפה שכללו את קרית חיים, קרית מוצקין, קרית ביאליק, כפר ביאליק , אפק, ועוד...
בקיץ 1925 רכש יהושע חנקין 64,588 דונם במפרץ חיפה, ממשפחת סורסוק, מרי בוסטרוס ונחלה תואיני. באותו זמן היו בעמק 3 כפרים קטנים: ג'ידרו, שהיה מאהל בדואי ובו 117 משפחות (כיום כפר ביאליק), וכפרתא ומג'דל בגבול העמק עם ההר (כיום בשטח קריית אתא ובסמוך לרמת יוחנן), בהם היו 96 אריסים. לבדואים ולאריסים הוצע לחכור אדמה או להתפנות מהשטח תמורת פיצוי כספי, והם בחרו בפיצוי הכספי (סה"כ כ-10,000 לירות מצריות במצטבר).
וחנקין מכר את הקרקעות לחברת קהילת ציון ואחרים ,לצרכי יישוב יהודים מתפוצות.
"קהיליית ציון" וחברת "משק". - "קהיליית ציון" נוסדה בארצות הברית עוד בשנת 1914 ביזמת ההסתדרות הציונית, במטרה לאסוף כספים מיהודי ארה"ב לקניית קרקעות בארץ ישראל, הרוכשים קיבלו זכות בעלות על שטחי קרקע שנמכרו להם, והם היו רשאים להתיישב על האדמה שרכשו או להחכירה לאחרים .
בשנת 1923 הקימה "קהיליית ציון" חברה נוספת בשם "משק", שהתמקדה במכירת קרקעות ליהודות מזרח אירופה. שתי החברות הצליחו לעורר אלפי יהודים להשקיע מכספם לקניית חלקות אדמה בארץ ישראל, ובתקופת הגאות של העלייה הרביעית, בשנת 1925, שתי החברות הפכו לקונות הקרקע הגדולות בארץ ישראל/פלסטינה.
בשנת 1925 נרכשו אדמת ה "ג'ידרו" וסביבותיה. לשם כך הוקמה ביזמת יוסף לוי, מהנדס מחיפה, חברה מיוחדת בשם: "חברת הכשרת מפרץ חיפה", שבה השתתפו חברת "קהיליית ציון", חברת "משק" וחברת "קדם", מיסודם של יהודי גרמניה ורומניה. בסיועו של יהושע חנקין הצליחה החברה לקנות את אדמות ג'ידרו –שכללו 45,000 דונם – ממשפחת הסוחרים "סורקוס" מביירות. בנוסף קיבלו החברות מממשלת המנדט הבריטי 12,000 דונם נוספים של חולות בחכירה ל- 99 שנים.
חלקה הגדול של הקרקע היה מכוסה בביצה טובענית, שחייבה יבוש, והחלק האחר היה מאופיין בחוליות ודיונות, פעולות ההכשרה חייבו השקעת סכומי כסף גדולים.
הקרן הקיימת, שהתרכזה עד אז ברכישת אדמות חקלאיות [בעמק יזרעאל], הבינה, באיחור שעליה ליעד קרקעות גם לתעשייה ולהתיישבות עירונית לעולי ה"עליה הרביעית", היה חשש בקק"ל להשאיר את הבעלות ב"אדמת ג'ידרו" בידיים פרטיות. וכן מעליית מחירי הקרקע עקב ביקושים ומעורבות גורמים פרטיים ברכישת קרקעות באיזור, [כפי שקרא בת"א ובירושלים]
לאחר משא ומתן הוסכם, ש"חברת הכשרת מפרץ חיפה" תעביר לידי הקרן הקיימת - 11,000 דונם. ובאשר לשאר השטח – החברה נערכה למכירה לאנשים פרטיים, ואף החלה בהכשרת הקרקע. אלא שבמהלך 1926 פרץ המשבר הכלכלי בארצות המקור ושיבש את כל תכניות התשלומים, שאמורים היו להגיע מרוכשי הקרקעות בארה"ב ובפולין, החברה לא יכלה לעמוד בהתחייבויותיה לבעלי הקרקע הערבים, והיה חשש, שהאדמה תישמט מידי היהודים ותוחזר לבעליה הקודמים. במצב זה נחלצה קרן היסוד לעזרה.
ביוני 1928 נחתם הסכם בין הקרן הקיימת ל"חברת הכשרת מפרץ חיפה" בדבר העברת 21,000 דונם נוספים לידי הקרן הקיימת.
5000 דונם הועברו לידי "החברה הכלכלית לארץ ישראל", שנוסדה על ידי ציוני אמריקה בראשות השופט לואי ברנדייס. חברה זו הקימה חברת בת נפרדת בשם: "חברת גב-ים לקרקעות", כדי שזו תטפל באדמות שבמפרץ חיפה.
בידי "חברת הכשרת מפרץ חיפה" – זו שרכשה לראשונה בשנת 1925 את כל אדמת הג'ידרו – נותרו 9000 דונם בלבד, על מנת שתוכל לעמוד בהתחייבויותיה לרוכשים הפרטיים. כך שמרבית השטח הפך לקרקע של הלאום.
מפה של קק"ל של "עמק זבולון" משנת 1935.
עמק זבולון. מפת סימון תחום שטח הקריות,
שכונת הפועל המזרחי, שטח חקלאי של עולי גרמניה, אדמות בבעלות חברת מפרץ חיפה, בתי הזיקוק לנפט, סימון תוואי צינור הנפט. סימון תחום שטח שדה תעופה, בתי המלאכה של מסילת הברזל, בית חרושת לליבני סיליקט. סימון תוואי מערך דרכים ומסילת הברזל. סימון תוואי קו הבריאות. סימון תוואי הפס הירוק, תעלת פוארה, נחל קישון
עמק זבולון. מפת סימון תחום שטח הקריות,
שכונת הפועל המזרחי, שטח חקלאי של עולי גרמניה, אדמות בבעלות חברת מפרץ חיפה, בתי הזיקוק לנפט, סימון תוואי צינור הנפט. סימון תחום שטח שדה תעופה, בתי המלאכה של מסילת הברזל, בית חרושת לליבני סיליקט. סימון תוואי מערך דרכים ומסילת הברזל. סימון תוואי קו הבריאות. סימון תוואי הפס הירוק, תעלת פוארה, נחל קישון
ברוך רם ויחזקאל גולדנברג מחדרה.
2 האנשים סביר להניח הכירו אחד את השני ופעלו יחד בשיווק/מכירת קרקעות באיזור מפרץ חיפה.
ברוך רם -
יליד חדרה. תלמיד גימנסיה "הרצליה". פועל חקלאי. בזמן גילוי המחתרת ניל"י היה מן הנאסרים ע"י הטורקים. ממייסדי הסתדרות "בני בנימין", מבעלי "הנוטע" ו"החברה לפיתוח חוף נתניה". השתתף עם בן עמי ומכנס ברכישת אדמת נתניה.
ממייסדי אבן-יהודה ותל-יצחק, וממייסדי בית הספר החקלאי בפרדס-חנה.
בהיותו דובר ערבית הוזעק לקניית אדמות "אום-חאלד" שברכישתם החלה חברת "בני-בנימין", ששאיפתה היתה לרכוש קרקעות עבור בני המושבות הוותיקות. ברוך רם היה עושה דרכו יום יום מחדרה לנתניה רכוב על פרד לאורך - שפת הים. בעברו בשפך נחל-אלכסנדר היה רואה מדי בוקר את עדרי הג'מוסים השקועים עד צווארם במים. מאוחר יותר כבר עמדה לרשותו מכונית "פורד" שהיום מלאו לה 45 שנה והיא חלק מאוספו של יהודי אמריקאי. מכונית זו שקעה לא פעם בחולות שפת הים בדרך מחדרה לנתניה.
ברוך רם נסע בלווית אשתו צילה ומיספר אנשים נוספים לכפר-סבא כדי להיפגש עם שייך ערבי בדבר רכישת קרקעות ובקרבת כפר-סבא חל קלקול ברדיאטור. הם נכנסו לבית בודד וביקשו מים לצינון המכונית. "מי אתם", שאלה האישה שפתחה בפניהם את הדלת, "אנו מחברת 'בני-בנימין' ואנו נוסעים לרכוש קרקעות"! "מי אתם עלובים שכמותכם שתצליחו בהתיישבות ללא עזרת המוסדות וההסתדרות"? שאלה אישה זו שהייתה גולדה מאיר שנבואתה לא התגשמה.
ברוך רם המשיך בנסיעותיו לאורך החוף, ופעם אף עשו ניסיון לשדדו ביום בו הביא את משכורות העובדים, אך מכיוון שהיה מצוייד בנשק, לא הצליחו השודדים במזימתם. הוא המשיך להביא תרופות לחולי הקדחת בנתניה על חמור לבן . ברוך רם ממייסדי נתניה נשאר להתגורר בחדרה בגלל צוואת אביו שהיה ממייסדי חדרה.
יש רחוב על שמו לאורך שפת הים בנתניה.
יחזקאל גולדנברג
נולד בסובאלקי, פולין, ג' אלול תרנ"א (1991) לאביו ר' אליעזר (סוחר, מנכבדי הקהלה, מפעילי "חובבי ציון", רכש באותה שנה באמצעות "אגודת קובנה" נחלה במושבה חדרה שנוסדה אז על מנת לעלות ולהשתקע בארץ עם כל משפחתו) ולאמו חיה שרה לבית נישקובסקי.
אחיו הבכור ראובן עלה ארצה בתרנ"ג להכין את הנחלה למשפחה ונפטר מקדחת צהובה, המשפחה עלתה בעקבותיו ארצה.
יחזקאל למד בבית הספר המקומי, ובהמשך בעקבות מחלת הקדחת, למד בתלמוד תורה ביפו, בזכרון יעקב ,בבית הספר למל בירושלים, ובבגרותו בבית המדרש למורים של חברת "עזרה" הברלינית בירושלים (היה מתלמידיהם של דוד ילין, י. מ. פינס ויוסף בר"נ מיוחס), ב-1911 הוסמך למורה ולימד עד 1918 בביה"ס למל, בביה"ס לבנות ובסמינר לגננות ובשנת תרע"ט היה מנהל ביה"ס לבנות ג' בירושלים.
ב-1914 עמד לצאת להשתלם בחו"ל, אך בגלל פרוץ מלחמת-העולם הראשונה הוכרח לדחות את הדבר עד 1919, ואז יצא ולמד מדעי הטבע ותנ"ך באוניברסיטאות ציריך ובון. משם הובהל לפאריס אל מטת אחיו חיים, שבא שמה בשליחות המושבה לסדר את עניני היערות והקרקעות עם פקידות הבארון רוטשילד וחברת יק"א, ואחרי שאחיו נפטר בפאריס והוא סידר שם את קבורתו הזמנית, הפסיק את לימודיו שנה לפני גמירתם וחזר ארצה לנהל את משק המשפחה.
נשא לאשה את נחמה בת אהרן שור מהומל. והחל לעסוק בחקלאות ובפרדסנות ובפעילות צבורית
כחבר ועד המושבה (ונשיאו בשנת 1925/26) ואח"כ כנציג החקלאים במועצה המקומית, נציג האזור החקלאי בועדת בנין ערים המקומית, חבר הנהלת הסתדרות החקלאים המקומית, חבר הנהלת "פרדס-סיני דיקט" בת"א והנהלת "פרדס" חדרה, ואת זיקתו לחינוך ממשיך הוא לקיים כחבר ועדת החינוך המקומית (במשך שנים רבות עמד בראשה), חבר הועד המפקח הארצי על בתי הספר הכלליים, חבר הועדה הפדגוגית של בית הספר התיכוני החקלאי בפרדס חנה וחבר ועד ביה"ס התיכון חדרה. צאצאיו: חיים, מרים, אמנון.
בית גולדנברג בחדרה.
הבית נבנה ב-1924 על ידי יחזקאל גולדנברג, בן למשפחת מייסדי חדרה. הבית בסגנון אקלקטי תוכנן ע"י הארכיטקט החיפאי ומוש. השקפתו של בעל הבית על עתיד התרבות הישראלית ניכר בשילוב האלמנטים של מזרח ומערב: גותיקה, קלאסיקה יוונית ואוריינטליזם. קו הגגות יצר דימוי של מגן דוד. חדר האירוח העגול מימין נבנה בהשראה אוריינטלית והגג - בדמוי צריח של טירה מרכז אירופית (על מקום הבית ניצב היום קניון לב חדרה).
2 האנשים סביר להניח הכירו אחד את השני ופעלו יחד בשיווק/מכירת קרקעות באיזור מפרץ חיפה.
ברוך רם -
יליד חדרה. תלמיד גימנסיה "הרצליה". פועל חקלאי. בזמן גילוי המחתרת ניל"י היה מן הנאסרים ע"י הטורקים. ממייסדי הסתדרות "בני בנימין", מבעלי "הנוטע" ו"החברה לפיתוח חוף נתניה". השתתף עם בן עמי ומכנס ברכישת אדמת נתניה.
ממייסדי אבן-יהודה ותל-יצחק, וממייסדי בית הספר החקלאי בפרדס-חנה.
בהיותו דובר ערבית הוזעק לקניית אדמות "אום-חאלד" שברכישתם החלה חברת "בני-בנימין", ששאיפתה היתה לרכוש קרקעות עבור בני המושבות הוותיקות. ברוך רם היה עושה דרכו יום יום מחדרה לנתניה רכוב על פרד לאורך - שפת הים. בעברו בשפך נחל-אלכסנדר היה רואה מדי בוקר את עדרי הג'מוסים השקועים עד צווארם במים. מאוחר יותר כבר עמדה לרשותו מכונית "פורד" שהיום מלאו לה 45 שנה והיא חלק מאוספו של יהודי אמריקאי. מכונית זו שקעה לא פעם בחולות שפת הים בדרך מחדרה לנתניה.
ברוך רם נסע בלווית אשתו צילה ומיספר אנשים נוספים לכפר-סבא כדי להיפגש עם שייך ערבי בדבר רכישת קרקעות ובקרבת כפר-סבא חל קלקול ברדיאטור. הם נכנסו לבית בודד וביקשו מים לצינון המכונית. "מי אתם", שאלה האישה שפתחה בפניהם את הדלת, "אנו מחברת 'בני-בנימין' ואנו נוסעים לרכוש קרקעות"! "מי אתם עלובים שכמותכם שתצליחו בהתיישבות ללא עזרת המוסדות וההסתדרות"? שאלה אישה זו שהייתה גולדה מאיר שנבואתה לא התגשמה.
ברוך רם המשיך בנסיעותיו לאורך החוף, ופעם אף עשו ניסיון לשדדו ביום בו הביא את משכורות העובדים, אך מכיוון שהיה מצוייד בנשק, לא הצליחו השודדים במזימתם. הוא המשיך להביא תרופות לחולי הקדחת בנתניה על חמור לבן . ברוך רם ממייסדי נתניה נשאר להתגורר בחדרה בגלל צוואת אביו שהיה ממייסדי חדרה.
יש רחוב על שמו לאורך שפת הים בנתניה.
יחזקאל גולדנברג
נולד בסובאלקי, פולין, ג' אלול תרנ"א (1991) לאביו ר' אליעזר (סוחר, מנכבדי הקהלה, מפעילי "חובבי ציון", רכש באותה שנה באמצעות "אגודת קובנה" נחלה במושבה חדרה שנוסדה אז על מנת לעלות ולהשתקע בארץ עם כל משפחתו) ולאמו חיה שרה לבית נישקובסקי.
אחיו הבכור ראובן עלה ארצה בתרנ"ג להכין את הנחלה למשפחה ונפטר מקדחת צהובה, המשפחה עלתה בעקבותיו ארצה.
יחזקאל למד בבית הספר המקומי, ובהמשך בעקבות מחלת הקדחת, למד בתלמוד תורה ביפו, בזכרון יעקב ,בבית הספר למל בירושלים, ובבגרותו בבית המדרש למורים של חברת "עזרה" הברלינית בירושלים (היה מתלמידיהם של דוד ילין, י. מ. פינס ויוסף בר"נ מיוחס), ב-1911 הוסמך למורה ולימד עד 1918 בביה"ס למל, בביה"ס לבנות ובסמינר לגננות ובשנת תרע"ט היה מנהל ביה"ס לבנות ג' בירושלים.
ב-1914 עמד לצאת להשתלם בחו"ל, אך בגלל פרוץ מלחמת-העולם הראשונה הוכרח לדחות את הדבר עד 1919, ואז יצא ולמד מדעי הטבע ותנ"ך באוניברסיטאות ציריך ובון. משם הובהל לפאריס אל מטת אחיו חיים, שבא שמה בשליחות המושבה לסדר את עניני היערות והקרקעות עם פקידות הבארון רוטשילד וחברת יק"א, ואחרי שאחיו נפטר בפאריס והוא סידר שם את קבורתו הזמנית, הפסיק את לימודיו שנה לפני גמירתם וחזר ארצה לנהל את משק המשפחה.
נשא לאשה את נחמה בת אהרן שור מהומל. והחל לעסוק בחקלאות ובפרדסנות ובפעילות צבורית
כחבר ועד המושבה (ונשיאו בשנת 1925/26) ואח"כ כנציג החקלאים במועצה המקומית, נציג האזור החקלאי בועדת בנין ערים המקומית, חבר הנהלת הסתדרות החקלאים המקומית, חבר הנהלת "פרדס-סיני דיקט" בת"א והנהלת "פרדס" חדרה, ואת זיקתו לחינוך ממשיך הוא לקיים כחבר ועדת החינוך המקומית (במשך שנים רבות עמד בראשה), חבר הועד המפקח הארצי על בתי הספר הכלליים, חבר הועדה הפדגוגית של בית הספר התיכוני החקלאי בפרדס חנה וחבר ועד ביה"ס התיכון חדרה. צאצאיו: חיים, מרים, אמנון.
בית גולדנברג בחדרה.
הבית נבנה ב-1924 על ידי יחזקאל גולדנברג, בן למשפחת מייסדי חדרה. הבית בסגנון אקלקטי תוכנן ע"י הארכיטקט החיפאי ומוש. השקפתו של בעל הבית על עתיד התרבות הישראלית ניכר בשילוב האלמנטים של מזרח ומערב: גותיקה, קלאסיקה יוונית ואוריינטליזם. קו הגגות יצר דימוי של מגן דוד. חדר האירוח העגול מימין נבנה בהשראה אוריינטלית והגג - בדמוי צריח של טירה מרכז אירופית (על מקום הבית ניצב היום קניון לב חדרה).
חברת ה"נוטע".
חברת ה"נוטע" הוקמה בשנת 1924 על ידי הסתדרות בני בנימין - ארגון של בני המושבות שקם בשנות ה-20 של המאה ה-20, על שמם של בנימין זאב הרצל ובנימין רוטשילד.
מטרותיו המקוריות של ארגון "בני בנימין" היו סיוע לאיכרים במושבות, אולם תוך זמן קצר הפך הארגון לחברה לרכישת אדמות והקמת מושבות, לשם ביצוע מטלות אלו הקים ארגון "בני בנימין" את חברת "הנוטע" לנטיעת ועיבוד פרדסים.
בראש חברת ה"נוטע" עמדו עובד בן עמי, גד מכנס וברוך רם. פעולותיה הראשונות של חברת הנוטע היו סיוע כספי לפרדסנים במהלך העיבוד, עד הקטיף, שבסיומו הוחזרו ההלוואות מתוך הפדיון, וכן מכירת קרקעות חקלאיות ליהודים מחו"ל, על מנת שאלו ייטעו פרדסים על אדמות אלו, עיבוד הפרדסים בוצע על ידי חברת "הנוטע" ושכיריה, ובכך סופקה תעסוקה לתושבי היישובים שקמו.
חברת הנוטע הקימה עבור "בני בנימין" את המושבה נתניה (שנעשתה לעיר גדולה), את המושבה אבן יהודה, שנעשתה ליישוב עירוני, וכן בשיתוף פעולה עם הכשרת היישוב את צור משה (קופינאס) על אדמת שופה.
במהלך תקופת ההקמה של נתניה, בגלל מחסור בכסף מזומן, הדפיסה חברת הנוטע פתקאות, בהן שילמה שכר לעובדיה. פתקאות אלו שימשו ככסף עובר לסוחר בחלק מהחנויות שבנתניה, החנויות שילמו לספקים ואלו התחשבנו עם חברת הנוטע.
פעילות חברת הנוטע בהסכמי ההעברה
ראשי חברת הנוטע זיהו את ההזדמנות העסקית שהייתה בהעברת רכוש יהודי גרמניה לישראל.
הסכם 1:
הראשון מבין הסכמי ההעברה נחתם במאי 1933 בין חברת "הנוטע" לבין הגרמנים, הסכם זה היה פרי תיווכו של סם כהן, בנקאי ועסקן יהודי-גרמני, ואיש עשיר בזכות עצמו, ולכן נקרא "ההסכם של סם", בהסכם זכתה חברת "הנוטע" בזכיון בלעדי על ביצוע העברות רכוש עד לסך מיליון מארק גרמני מגרמניה לארץ ישראל, כך שהכספים הופקדו לזכות חשבון חברת "הנוטע" בגרמניה, והיא דאגה לבצע רכישות ציוד ולשלוח אותן לארץ ישראל.
הסכם 2:
עקב לחצים מצד ההסתדרות הציונית והסוכנות על חברת "הנוטע" שיזמה את ההסכמים, והרצון הגרמני שגם גופים הקשורים לשלטון יהנו מהעמלות, הוחלט לשתף את גופי אוצר התיישבות היהודים הציוניים ואת הטמפלרים, ולכן ב-18 ביולי 1933 נחתם הסכם חדש בו נקבע כי הפקדת הכספים בגרמניה תיעשה לחשבון משותף של בנק אנגלו פלשתינה ושל בנק הטמפלרים ("טמפלר בנק"). בנוסף, הוגדל היקף העברת הכספים לשלושה מיליון מרק,
הסכם 3:
הסכם זה לא מומש היות שהמאבק על השליטה בכספי ההעברה נמשך, ובסוכנות הייתה התנגדות לכך שחברה הקשורה עם הרוויזיוניסטים תזכה בכל העמלות והקשרים שההסכם הביא איתו, ולכן הופעלו לחצים על גד מכנס ועל סם כהן להתפשר פעם נוספת. אחרי משא ומתן בין חברת הנוטע להסתדרות הציונית סוכם שבנק אנגלו פלשתינה יקים חברת נאמנות שתשמש כגוף מתווך בעסקות ההעברה, ואילו סם כהן כנציג חברת הנוטע יקבל אחוזים מהעסקאות שתבוצענה. ב-25 באוגוסט 1933, נחתם "הסכם בין מיניסטריון הכלכלה הממשלתי הגרמני לבין אנגלו פלשתינה בע"מ בדבר העברת סך 3 מיליונים מרק לארץ ישראל"
ההסכם חל על אזרחים גרמנים תושבי גרמניה שהם "בני הגזע היהודי" ומהגרים לארץ ישראל (ובנוסף, יהודים הנמצאים באופן זמני מחוץ לגבולות גרמניה, אך שלא ויתרו על רישום מקום מגורם בגרמניה). בהסכם יש אבחנה בין יהודים המהגרים מגרמניה לארץ ישראל באופן מיידי לבין אלה המהגרים לאחר זמן מה. המהגרים מיידית צריכים להגיש בקשה מתאימה, חלק מהכסף יועבר לגופי ההעברה והיתרה תוכנס לזמן מה לזכות חשבון מיוחד מספר 1 של ה"טמפלר בנק" המתנהל ברייכסבנק. אלו שמתעתדים להגר בזמן כלשהו בעתיד יפקידו את כספם (מוגבל לסכום מקסימלי של 50 אלף מרק) לזכות חשבון מיוחד מספר 2 של ה"טמפלר בנק" המתנהל ברייכסבנק, עקרונית הפיקדון נותר מוקפא עד לעלייתו של המפקיד לארץ ישראל, ארצה. אולם ניתן היה לרכוש בכספים אלו אדמות, וכן לבצע השקעות מוגדרות ומאושרות מראש, וזאת על מנת להבטיח מקורות הכנסה למהגרים לכשיהגרו.
משיכת הכספים בפועל:
בנק אנגלו פלשתינה יכול למשוך את כל הסכומים (בניכוי עמלות) המופקדים בחשבון 1 של ה"טמפלר בנק" המתנהל ברייכסבנק (כספם של המהגרים מיידית), ולרכוש בכספים אלו ציוד ומכונות המותרים לייצוא מגרמניה, או לשלם עבור סחורות גרמניות שהוזמנו על ידי סוחרים ויבואנים ארץ ישראליים. לכשיתרוקן חשבון 1, יוכל הבנק למשוך סכומים הנמצאים בחשבון 2.
תמורת הסכומים היה בנק אנגלו פלשתינה צריך לפתוח בישראל חשבונות נאמנות מתאימים לזכות מפקידי הכספים, ולאפשר להם למשוך כספים אלו בלא"י.
רק אחרי שהוזמנו סחורות וסופקו לישראל היו העולים מקבלים חלק מכספם.
בשלב מאוחר יותר הוקמה חברת "העברה", שהייתה בבעלותם המשותפת של בנק אנגלו-פלשתינה והסוכנות היהודית. "העברה" קיבלה בלעדיות הן על פעולת התיווך בין היבואנים בארץ ישראל ליצואנים הגרמנים, הן על הייבוא עצמו, הן על גביית כסף מהיבואנים בארץ בגין הסחורות שהזמינו והן על העברת התשלומים לעולים.
חברת ה"נוטע" הוקמה בשנת 1924 על ידי הסתדרות בני בנימין - ארגון של בני המושבות שקם בשנות ה-20 של המאה ה-20, על שמם של בנימין זאב הרצל ובנימין רוטשילד.
מטרותיו המקוריות של ארגון "בני בנימין" היו סיוע לאיכרים במושבות, אולם תוך זמן קצר הפך הארגון לחברה לרכישת אדמות והקמת מושבות, לשם ביצוע מטלות אלו הקים ארגון "בני בנימין" את חברת "הנוטע" לנטיעת ועיבוד פרדסים.
בראש חברת ה"נוטע" עמדו עובד בן עמי, גד מכנס וברוך רם. פעולותיה הראשונות של חברת הנוטע היו סיוע כספי לפרדסנים במהלך העיבוד, עד הקטיף, שבסיומו הוחזרו ההלוואות מתוך הפדיון, וכן מכירת קרקעות חקלאיות ליהודים מחו"ל, על מנת שאלו ייטעו פרדסים על אדמות אלו, עיבוד הפרדסים בוצע על ידי חברת "הנוטע" ושכיריה, ובכך סופקה תעסוקה לתושבי היישובים שקמו.
חברת הנוטע הקימה עבור "בני בנימין" את המושבה נתניה (שנעשתה לעיר גדולה), את המושבה אבן יהודה, שנעשתה ליישוב עירוני, וכן בשיתוף פעולה עם הכשרת היישוב את צור משה (קופינאס) על אדמת שופה.
במהלך תקופת ההקמה של נתניה, בגלל מחסור בכסף מזומן, הדפיסה חברת הנוטע פתקאות, בהן שילמה שכר לעובדיה. פתקאות אלו שימשו ככסף עובר לסוחר בחלק מהחנויות שבנתניה, החנויות שילמו לספקים ואלו התחשבנו עם חברת הנוטע.
פעילות חברת הנוטע בהסכמי ההעברה
ראשי חברת הנוטע זיהו את ההזדמנות העסקית שהייתה בהעברת רכוש יהודי גרמניה לישראל.
הסכם 1:
הראשון מבין הסכמי ההעברה נחתם במאי 1933 בין חברת "הנוטע" לבין הגרמנים, הסכם זה היה פרי תיווכו של סם כהן, בנקאי ועסקן יהודי-גרמני, ואיש עשיר בזכות עצמו, ולכן נקרא "ההסכם של סם", בהסכם זכתה חברת "הנוטע" בזכיון בלעדי על ביצוע העברות רכוש עד לסך מיליון מארק גרמני מגרמניה לארץ ישראל, כך שהכספים הופקדו לזכות חשבון חברת "הנוטע" בגרמניה, והיא דאגה לבצע רכישות ציוד ולשלוח אותן לארץ ישראל.
הסכם 2:
עקב לחצים מצד ההסתדרות הציונית והסוכנות על חברת "הנוטע" שיזמה את ההסכמים, והרצון הגרמני שגם גופים הקשורים לשלטון יהנו מהעמלות, הוחלט לשתף את גופי אוצר התיישבות היהודים הציוניים ואת הטמפלרים, ולכן ב-18 ביולי 1933 נחתם הסכם חדש בו נקבע כי הפקדת הכספים בגרמניה תיעשה לחשבון משותף של בנק אנגלו פלשתינה ושל בנק הטמפלרים ("טמפלר בנק"). בנוסף, הוגדל היקף העברת הכספים לשלושה מיליון מרק,
הסכם 3:
הסכם זה לא מומש היות שהמאבק על השליטה בכספי ההעברה נמשך, ובסוכנות הייתה התנגדות לכך שחברה הקשורה עם הרוויזיוניסטים תזכה בכל העמלות והקשרים שההסכם הביא איתו, ולכן הופעלו לחצים על גד מכנס ועל סם כהן להתפשר פעם נוספת. אחרי משא ומתן בין חברת הנוטע להסתדרות הציונית סוכם שבנק אנגלו פלשתינה יקים חברת נאמנות שתשמש כגוף מתווך בעסקות ההעברה, ואילו סם כהן כנציג חברת הנוטע יקבל אחוזים מהעסקאות שתבוצענה. ב-25 באוגוסט 1933, נחתם "הסכם בין מיניסטריון הכלכלה הממשלתי הגרמני לבין אנגלו פלשתינה בע"מ בדבר העברת סך 3 מיליונים מרק לארץ ישראל"
ההסכם חל על אזרחים גרמנים תושבי גרמניה שהם "בני הגזע היהודי" ומהגרים לארץ ישראל (ובנוסף, יהודים הנמצאים באופן זמני מחוץ לגבולות גרמניה, אך שלא ויתרו על רישום מקום מגורם בגרמניה). בהסכם יש אבחנה בין יהודים המהגרים מגרמניה לארץ ישראל באופן מיידי לבין אלה המהגרים לאחר זמן מה. המהגרים מיידית צריכים להגיש בקשה מתאימה, חלק מהכסף יועבר לגופי ההעברה והיתרה תוכנס לזמן מה לזכות חשבון מיוחד מספר 1 של ה"טמפלר בנק" המתנהל ברייכסבנק. אלו שמתעתדים להגר בזמן כלשהו בעתיד יפקידו את כספם (מוגבל לסכום מקסימלי של 50 אלף מרק) לזכות חשבון מיוחד מספר 2 של ה"טמפלר בנק" המתנהל ברייכסבנק, עקרונית הפיקדון נותר מוקפא עד לעלייתו של המפקיד לארץ ישראל, ארצה. אולם ניתן היה לרכוש בכספים אלו אדמות, וכן לבצע השקעות מוגדרות ומאושרות מראש, וזאת על מנת להבטיח מקורות הכנסה למהגרים לכשיהגרו.
משיכת הכספים בפועל:
בנק אנגלו פלשתינה יכול למשוך את כל הסכומים (בניכוי עמלות) המופקדים בחשבון 1 של ה"טמפלר בנק" המתנהל ברייכסבנק (כספם של המהגרים מיידית), ולרכוש בכספים אלו ציוד ומכונות המותרים לייצוא מגרמניה, או לשלם עבור סחורות גרמניות שהוזמנו על ידי סוחרים ויבואנים ארץ ישראליים. לכשיתרוקן חשבון 1, יוכל הבנק למשוך סכומים הנמצאים בחשבון 2.
תמורת הסכומים היה בנק אנגלו פלשתינה צריך לפתוח בישראל חשבונות נאמנות מתאימים לזכות מפקידי הכספים, ולאפשר להם למשוך כספים אלו בלא"י.
רק אחרי שהוזמנו סחורות וסופקו לישראל היו העולים מקבלים חלק מכספם.
בשלב מאוחר יותר הוקמה חברת "העברה", שהייתה בבעלותם המשותפת של בנק אנגלו-פלשתינה והסוכנות היהודית. "העברה" קיבלה בלעדיות הן על פעולת התיווך בין היבואנים בארץ ישראל ליצואנים הגרמנים, הן על הייבוא עצמו, הן על גביית כסף מהיבואנים בארץ בגין הסחורות שהזמינו והן על העברת התשלומים לעולים.
זו הגינות בסיסית
יש לכך גם תמיכה בחוק, בסופו של יום זה סוג של גנבה
 
לא מסובך כאשר מצוטטים מקור באינטרנט להביא מראה מקום , זה
 
בתרים שונים יש נוקשות יותר גדולה [אסור לצוטט כלל רק להביא מראה מקום] או פחות גדולה[מאפשרים חלק מהציטוט וכמובן מחייבים מראה מקום] היות וגם האתר יכול להתבע בגין כך!
 
העצוב מצחיק יהיה שאחרי שפרל נתבע שלא כדין ע"י רמאים ושקרנים הוא בסופו של יום עוד ימצא עצמו נתבע ומחויב בגין גנבה
יש לכך גם תמיכה בחוק, בסופו של יום זה סוג של גנבה
 
לא מסובך כאשר מצוטטים מקור באינטרנט להביא מראה מקום , זה
 
בתרים שונים יש נוקשות יותר גדולה [אסור לצוטט כלל רק להביא מראה מקום] או פחות גדולה[מאפשרים חלק מהציטוט וכמובן מחייבים מראה מקום] היות וגם האתר יכול להתבע בגין כך!
 
העצוב מצחיק יהיה שאחרי שפרל נתבע שלא כדין ע"י רמאים ושקרנים הוא בסופו של יום עוד ימצא עצמו נתבע ומחויב בגין גנבה
רימון חייט
New member
לפני שמאשמימים מישהו בגניבה, המינימום זה לבדוק
מתוך תנאי השימוש של ויקפדיה:
You are free to:
 
Read and Print our articles and other media free of charge.
Share and Reuse our articles and other media under free and open licenses.
Contribute To and Edit our various sites or Projects.
 
חבל שאתה מנסה להטיל מורא על מישהו שמקדיש זמן לעזרה לזולת.
 
מתוך תנאי השימוש של ויקפדיה:
You are free to:
 
Read and Print our articles and other media free of charge.
Share and Reuse our articles and other media under free and open licenses.
Contribute To and Edit our various sites or Projects.
 
חבל שאתה מנסה להטיל מורא על מישהו שמקדיש זמן לעזרה לזולת.
 
המראה מקום נדרש גם בויקיפדיה- אבל לא התיחסתי לויקפידיה דוקא
 
כי אם בהכללה
 
לכל אתר יש את ההרשאות שלו , ואלו שאין להם כל העתקה היא גנבה
 
לכן יש אתרי פורומים , וכאלו שניתן להגיב בהם , זהירים יותר [אוסרים לחלוטין העתקה , כמובן שניתן לכתוב מה כתוב , אך מי שרוצה לקרא המקור יתכבד ויצרף לינק שם ניתן לקראו]
 
אחרים פחות קיצונים ומאפשרים העתקה חלקית עם הפניה למקור בהנחה שהעתקה חלקית לא תחשב כגנבה
 
אתה מנהל הפורום , מומלץ שתבדוק מה הכללים בתפוז,
 
כי אם בהכללה
 
לכל אתר יש את ההרשאות שלו , ואלו שאין להם כל העתקה היא גנבה
 
לכן יש אתרי פורומים , וכאלו שניתן להגיב בהם , זהירים יותר [אוסרים לחלוטין העתקה , כמובן שניתן לכתוב מה כתוב , אך מי שרוצה לקרא המקור יתכבד ויצרף לינק שם ניתן לקראו]
 
אחרים פחות קיצונים ומאפשרים העתקה חלקית עם הפניה למקור בהנחה שהעתקה חלקית לא תחשב כגנבה
 
אתה מנהל הפורום , מומלץ שתבדוק מה הכללים בתפוז,
אתה מתבלבל, הולך בדרך לא נכונה ועל הדרך עושה דברים שלא יעשו
זה לא מוסיף לך זה רק מקטין אותך
 
לא יודע למה אתה חושב שביטוח לאומי תבע אותי , לא היה כדבר הזה, אבל עצם העובדה שאתה מנסה לגרור אנשים למקומות האלו זה מעשה לא ראוי
 
אתה לא עומד למשפט בפורום
 
לקרא ציטוטים בלי מראה מקום פשוט לא נעים! לא מסובך להוסיף מראה מקום ולתת קרדיט
 
הכי פשוט לעשות זאת במקום לתקוף אחרים
 
אתה יודע שמעריכים את יכולתך כמידען , חבל לקלקל זאת בדברים כה בסיסים ואח"כ בתגובה עוד להפר כללי פורום ואינטרנט בסיסים חוסר מעש כזה מגיע לכדי עברה פלילית בגנבה של זכויות יוצרים - מה כלכך קשה להביא מראה מקום כאשר אתה מצוטט?!
 
זה לא מוסיף לך זה רק מקטין אותך
 
לא יודע למה אתה חושב שביטוח לאומי תבע אותי , לא היה כדבר הזה, אבל עצם העובדה שאתה מנסה לגרור אנשים למקומות האלו זה מעשה לא ראוי
 
אתה לא עומד למשפט בפורום
 
לקרא ציטוטים בלי מראה מקום פשוט לא נעים! לא מסובך להוסיף מראה מקום ולתת קרדיט
 
הכי פשוט לעשות זאת במקום לתקוף אחרים
 
אתה יודע שמעריכים את יכולתך כמידען , חבל לקלקל זאת בדברים כה בסיסים ואח"כ בתגובה עוד להפר כללי פורום ואינטרנט בסיסים חוסר מעש כזה מגיע לכדי עברה פלילית בגנבה של זכויות יוצרים - מה כלכך קשה להביא מראה מקום כאשר אתה מצוטט?!
 
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.