מהלך רכישת אדמות ה"ג'דרו" בשנות ה-20
אספתי חומר על ראשית "גאולת הקרקעות" באדמות מזרח מפרץ חיפה שכללו את קרית חיים, קרית מוצקין, קרית ביאליק, כפר ביאליק , אפק, ועוד...
בקיץ 1925 רכש יהושע חנקין 64,588 דונם במפרץ חיפה, ממשפחת סורסוק, מרי בוסטרוס ונחלה תואיני. באותו זמן היו בעמק 3 כפרים קטנים: ג'ידרו, שהיה מאהל בדואי ובו 117 משפחות (כיום כפר ביאליק), וכפרתא ומג'דל בגבול העמק עם ההר (כיום בשטח קריית אתא ובסמוך לרמת יוחנן), בהם היו 96 אריסים. לבדואים ולאריסים הוצע לחכור אדמה או להתפנות מהשטח תמורת פיצוי כספי, והם בחרו בפיצוי הכספי (סה"כ כ-10,000 לירות מצריות במצטבר).
וחנקין מכר את הקרקעות לחברת קהילת ציון ואחרים ,לצרכי יישוב יהודים מתפוצות.
"
קהיליית ציון" וחברת "
משק". - "קהיליית ציון" נוסדה בארצות הברית עוד בשנת 1914 ביזמת ההסתדרות הציונית, במטרה לאסוף כספים מיהודי ארה"ב לקניית קרקעות בארץ ישראל, הרוכשים קיבלו זכות בעלות על שטחי קרקע שנמכרו להם, והם היו רשאים להתיישב על האדמה שרכשו או להחכירה לאחרים .
בשנת 1923 הקימה "קהיליית ציון" חברה נוספת בשם "משק", שהתמקדה במכירת קרקעות ליהודות מזרח אירופה. שתי החברות הצליחו לעורר אלפי יהודים להשקיע מכספם לקניית חלקות אדמה בארץ ישראל, ובתקופת הגאות של העלייה הרביעית, בשנת 1925, שתי החברות הפכו לקונות הקרקע הגדולות בארץ ישראל/פלסטינה.
בשנת 1925 נרכשו אדמת ה "ג'ידרו" וסביבותיה. לשם כך הוקמה ביזמת יוסף לוי, מהנדס מחיפה, חברה מיוחדת בשם: "
חברת הכשרת מפרץ חיפה", שבה השתתפו חברת "
קהיליית ציון", חברת "
משק" וחברת "
קדם", מיסודם של יהודי גרמניה ורומניה. בסיועו של יהושע חנקין הצליחה החברה לקנות את
אדמות ג'ידרו –שכללו
45,000 דונם – ממשפחת הסוחרים "
סורקוס" מביירות. בנוסף קיבלו החברות מממשלת המנדט הבריטי
12,000 דונם נוספים של חולות ב
חכירה ל- 99 שנים.
חלקה הגדול של הקרקע היה מכוסה בביצה טובענית, שחייבה יבוש, והחלק האחר היה מאופיין בחוליות ודיונות, פעולות ההכשרה חייבו השקעת סכומי כסף גדולים.
הקרן הקיימת, שהתרכזה עד אז ברכישת אדמות חקלאיות [בעמק יזרעאל], הבינה, באיחור שעליה ליעד קרקעות גם לתעשייה ולהתיישבות עירונית לעולי ה"עליה הרביעית", היה חשש בקק"ל להשאיר את הבעלות ב"אדמת ג'ידרו" בידיים פרטיות. וכן מעליית מחירי הקרקע עקב ביקושים ומעורבות גורמים פרטיים ברכישת קרקעות באיזור, [כפי שקרא בת"א ובירושלים]
לאחר משא ומתן הוסכם, ש"חברת הכשרת מפרץ חיפה" תעביר לידי הקרן הקיימת -
11,000 דונם. ובאשר לשאר השטח – החברה נערכה למכירה לאנשים פרטיים, ואף החלה בהכשרת הקרקע. אלא ש
במהלך 1926 פרץ המשבר הכלכלי בארצות המקור ושיבש את כל תכניות התשלומים, שאמורים היו להגיע מרוכשי הקרקעות בארה"ב ובפולין, החברה לא יכלה לעמוד בהתחייבויותיה לבעלי הקרקע הערבים, והיה חשש, שהאדמה תישמט מידי היהודים ותוחזר לבעליה הקודמים. במצב זה נחלצה
קרן היסוד לעזרה.
ביוני 1928 נחתם הסכם בין
הקרן הקיימת ל"
חברת הכשרת מפרץ חיפה" בדבר העברת
21,000 דונם נוספים לידי הקרן הקיימת.
5000 דונם הועברו לידי "
החברה הכלכלית לארץ ישראל", שנוסדה על ידי ציוני אמריקה בראשות ה
שופט לואי ברנדייס. חברה זו הקימה חברת בת נפרדת בשם: "
חברת גב-ים לקרקעות", כדי שזו תטפל באדמות שבמפרץ חיפה.
בידי "
חברת הכשרת מפרץ חיפה" – זו שרכשה לראשונה בשנת 1925 את כל אדמת הג'ידרו –
נותרו 9000 דונם בלבד, על מנת שתוכל לעמוד בהתחייבויותיה לרוכשים הפרטיים. כך שמרבית השטח הפך לקרקע של הלאום.