The Darkness Princes
New member
למרות הכל.
אהוב יקר מה לא עבר עלינו לאחרונה... זה מרגיש כאילו כל העולם התאחד כדי להרוס אותנו. אני יודעת שככה אתה מרגיש לפחות. אני חושבת שאלוהים עושה לנו מבחנים,מבחנים שהם קריטיים למערכת היחסים שלנו. מעין טבילת אש. אז זה לא נחמד,אבל הנה תראה... אנחנו יוצאים מזה כל פעם מחדש כמו גדולים,חזקים יותר ואוהבים יותר. למרות הכל, כשהסתכלתי לך בעיניים ושאלתי:"האם תוכל להסתכל בעיניים האלו בפעם האחרונה?" כשנגעתי בך ושאלתי:"האם תוכל לחוש זאת בפעם האחרונה?" כשנישקתי אותך ושאלתי:"האם תוכל לטעום את הטעם הזה בפעם האחרונה?" כשחיבקתי אותך ושאלתי:"האם תוכל לחבק אותי בפעם האחרונה?" עינייך התמלאו דמעות ומיררת בבכי שלא, לא משנה מה זה יקח וכמה זה יעלה,לא תוכל... למרות הכל, כשליטפת אותי בידיים הרכות שלך, עדיין ראיתי בעייניך את האהבה הזאת, את החום הזה שמלטף אותי, שאומר לי שאתה אוהב אותי בלי שתוציא מילה מפיך. למרות הכל, כשליקקת את הפטמות שלי הרגשתי כמה שזה מהנה בשבילך, כשפתחת את רגליי, ושלחת לשון ארוכה לחקור את מכמני גופי, הרגשתי שזה מרגש אותך בידיוק כמו בפעם הראשונה. כשליקקתי ונישקתי את איבר מינך, הרגשת שזה מענג אותי לא פחות מאותך... כשחדרתי לאן שאף אחת אחרת לא חדרה, הרגשתי את הביטחון שלך בי. כשחדרת לתוכי, בבת אחת ובעוצמה, יכולתי להרגיש את אותה התרגשות של הפעם הראשונה, יכולתי להרגיש אותך רועד כמו ילד, מתרגש, מתנשף בעוצמה,גונח, מנסה לעשות לי ביד לענג אותי גם, יכולתי להרגיש איך אתה נכנס לתוכי, וכל ס"מ ממך מתחכך בדופן הרחם שלי. יכולתי להרגיש איך כל ס"מ אוהב אותי, איך אני אוהבת כל ס"מ, אני אני צריכה כל ס"מ ואיך כל ס"מ צריך אותי! איך כל הדיפה ודחיפה וגניחה הן שילוב מוזר וקטלני של קדושה ותשוקה! הרגשתי שוב כל כך תמימה בזרועותיך, תמימה כשאתה בתוכי! תמימה כשאתה מזיין אותי,בועל אותי,שוכב איתי ואוהב אותי, כל כך אוהב אותי. חייכתי את החיוך הכי רחב שיש לי, נצמדתי הכי חזק שיכולתי, כרכתי את רגליי סביבך, נעצתי את ציפורניי, ונתתי את כולי. התמסרתי לרגע המדהים הזה, לרגע שאני ואתה הופכים לישות אחת. לרגע שבזמן אחר, בעוד כמה שנים יהיה הרגע שיצור סמל נצחי לאהבה שלנו... ולמרות הכל, עדיין שוכבים במיטה ערומים, מציקים אחד לשניה, פה דיגדוג ושם צביטה וכאן דחיפה מהמיטה... ילדים קטנים, בחיים של מבוגרים. מתבגרים עוד ועוד, מתבלבלים עוד ועוד, כואבים ונקרעים, אבל מתבלבלים לאותו כיוון, ביחד. נחושים להישאר ככה, ביחד.
אהוב יקר מה לא עבר עלינו לאחרונה... זה מרגיש כאילו כל העולם התאחד כדי להרוס אותנו. אני יודעת שככה אתה מרגיש לפחות. אני חושבת שאלוהים עושה לנו מבחנים,מבחנים שהם קריטיים למערכת היחסים שלנו. מעין טבילת אש. אז זה לא נחמד,אבל הנה תראה... אנחנו יוצאים מזה כל פעם מחדש כמו גדולים,חזקים יותר ואוהבים יותר. למרות הכל, כשהסתכלתי לך בעיניים ושאלתי:"האם תוכל להסתכל בעיניים האלו בפעם האחרונה?" כשנגעתי בך ושאלתי:"האם תוכל לחוש זאת בפעם האחרונה?" כשנישקתי אותך ושאלתי:"האם תוכל לטעום את הטעם הזה בפעם האחרונה?" כשחיבקתי אותך ושאלתי:"האם תוכל לחבק אותי בפעם האחרונה?" עינייך התמלאו דמעות ומיררת בבכי שלא, לא משנה מה זה יקח וכמה זה יעלה,לא תוכל... למרות הכל, כשליטפת אותי בידיים הרכות שלך, עדיין ראיתי בעייניך את האהבה הזאת, את החום הזה שמלטף אותי, שאומר לי שאתה אוהב אותי בלי שתוציא מילה מפיך. למרות הכל, כשליקקת את הפטמות שלי הרגשתי כמה שזה מהנה בשבילך, כשפתחת את רגליי, ושלחת לשון ארוכה לחקור את מכמני גופי, הרגשתי שזה מרגש אותך בידיוק כמו בפעם הראשונה. כשליקקתי ונישקתי את איבר מינך, הרגשת שזה מענג אותי לא פחות מאותך... כשחדרתי לאן שאף אחת אחרת לא חדרה, הרגשתי את הביטחון שלך בי. כשחדרת לתוכי, בבת אחת ובעוצמה, יכולתי להרגיש את אותה התרגשות של הפעם הראשונה, יכולתי להרגיש אותך רועד כמו ילד, מתרגש, מתנשף בעוצמה,גונח, מנסה לעשות לי ביד לענג אותי גם, יכולתי להרגיש איך אתה נכנס לתוכי, וכל ס"מ ממך מתחכך בדופן הרחם שלי. יכולתי להרגיש איך כל ס"מ אוהב אותי, איך אני אוהבת כל ס"מ, אני אני צריכה כל ס"מ ואיך כל ס"מ צריך אותי! איך כל הדיפה ודחיפה וגניחה הן שילוב מוזר וקטלני של קדושה ותשוקה! הרגשתי שוב כל כך תמימה בזרועותיך, תמימה כשאתה בתוכי! תמימה כשאתה מזיין אותי,בועל אותי,שוכב איתי ואוהב אותי, כל כך אוהב אותי. חייכתי את החיוך הכי רחב שיש לי, נצמדתי הכי חזק שיכולתי, כרכתי את רגליי סביבך, נעצתי את ציפורניי, ונתתי את כולי. התמסרתי לרגע המדהים הזה, לרגע שאני ואתה הופכים לישות אחת. לרגע שבזמן אחר, בעוד כמה שנים יהיה הרגע שיצור סמל נצחי לאהבה שלנו... ולמרות הכל, עדיין שוכבים במיטה ערומים, מציקים אחד לשניה, פה דיגדוג ושם צביטה וכאן דחיפה מהמיטה... ילדים קטנים, בחיים של מבוגרים. מתבגרים עוד ועוד, מתבלבלים עוד ועוד, כואבים ונקרעים, אבל מתבלבלים לאותו כיוון, ביחד. נחושים להישאר ככה, ביחד.
