למראית עין - חפירה חוזרת

[זוביק התינוקת]

לפעמים אתה נשאר במערכת יחסים

שפוגעת בך ולא בריאה לך רק בגלל הפחד מהשינוי... מכירה את זה

 

[אלת הירח]

לצערי, גם אני ../images/Emo122.gif

 

[שירוש1989]

לצערי, גם אני

רצפים

 

[נעה של ה י ם]

לצערי, גם אני

גם להמשכת הרצף וגם באמת

או שאתה כבר יוצא וחוזר ויוצא וחוזר או שזה כבר רק אני?

[העיקר העכשיו כבר אפשר לצחוק על זה]

 

[אלת הירח]

לא, גם זה לא רק את

 

[דושה פושה מושה]

תודה../images/Emo9.gif../images/Emo80.gif

 

[זוביק התינוקת]

נ.ב../images/Emo3.gif

משפט שקראתי השבוע וממש הזכיר לי את למראית עין "אני עוצם את עיני כדי לראות" פול גוגן כמה פשוט וכמה נכון.

 

[אלת הירח]

תרגילים בעיוורון...

כשהייתי יותר צעירה הייתי מנסה כל הזמן לדמיין איך זה להיות עיוורת. הדבר הכי קיצוני שעשיתי פעם היה ללכת למקלט ליד הבית שלי שלא היתה בו טיפת אור, ולהיכנס לשם. הרגשתי נורא. פחדתי כמו אני לא יודעת מה (כי אני גם קלסטרופובית בנוסף לכל הצרות). אבל מה שהיה הכי מפחיד זה לתאר לעצמי לחיות ככה תמיד. זה היה נורא. רציתי להוסיף בעניין הזה שאני בנאדם מאד ויזואלי ואני לא יודעת מה הייתי עושה בלי לראות. אני יכולה לדמיין את עצמי מסתדרת בלי יד או רגל או שמיעה, אבל לא בלי ראייה, ולמרבה הצער, יש סיכוי (קטן, אמנם) שירשתי את המחלה של אבא שלי, אבל ימים יגידו.

 

[זוביק התינוקת]

כמה דברים

יש הבדל בין עיוורון מלידה לבין עיוורון ממחלה באמצע החיים. וקשה לי להחליט מה כבר עדיף מבין השניים

גם אותי הסרט הזה הכניס לסרטים. היה איזה יוםשהלכתי למטבח באמצע הלילה להחזיר כוסות ושמתי אותם על השיש כשעוד היה אור. אחרי כמה זמן חזרתי לשם וכבר היה חשוך ולא יודעת למה רציתי לנסות לללכת בחושך, נראה לי שהלכתי לשתות. התלהבתי מזה שאני הולכת בלי להתקע בקירות ושאני מכירה את הסביבה שלי דיי טוב. הגעתי עד השיש בדיוק בגאווה ואז כשהוצאתי כוס מהארון גם ידעתי בדיוק לאיפה לגשת. ואז באתי להניח אותה על השיש והיה בוםםםם עצבני כנראה מהפגישה של הכוס עם הכוסות ששמתי קודם וקפצתי אחורה בבהלה. אני לא זוכרת אם צרחתי. באותו רגע הבנת שאני עיוורת גרועה והדלקתי את האור.

כנראה שאני מתמצאת בסביבתי אבל הזכרון הקצר שלי גרוע ביותר

אגב יש מקום כזה שאפשר להתאמן בו על עיוורון במרכז הארץ. מקום מגניב לאללה אתה הולך והכל חשוך ומדמים לך ממש חיים בתור עיוור. לגבי המשפט שציטטתי החלק היפה בו זה לא שהוא מנסה להדמות לעיוור. זה זה שהוא יודע שדוקא עצימת העיניים מאפשרת לו לראות. זה סוג של התכנסות בעצמך אני מאמינה. כי כשאתה לא רואה. אתה יכול לבחור מה לראות. בדיוק כמו בסרט

 

[זוביק התינוקת]

תתעלמו מהאייקון בסוף

הוא היה אמור להיות אחרת

 

[נעה של ה י ם]

היית ב"דיאלוג בחשיכה"?

זה על אותו בסיס... ו-וואו, הייתי לי כזאת תחושת הקלה כשיצאתי משם וחזרתי לראות. כי כמה שזו חוויה מעניינת, והיה נחמד לנסות להבין איפה אני ומה קורה סביבי לפי קולות ריחות וכו', זה לא משהו שהייתי רוצה להפוך לקבוע.

 

[אלת הירח]

עיוורים חייבים שיהיה להם זיכרון

ממש טוב. זה כמו שהנהג מונית אמר בקשר לסדרן העיוור. אתה לא יכול להוציא פתק מהכיס ולקרוא. בלית ברירה מתפתחות מיומנויות אחרות. לאבא שלי יש מקום קבוע לכל דבר וזה מאד מתסכל אותו כשאנחנו שוכחים להחזיר את הדברים למקומות הקבועים שלהם.

 

[שירוש1989]

מתי היית שם?../images/Emo12.gif../images/Emo12.gif

הייתי שם פעמיים כבר ואני מתה ללכת שוב אני גם זוכרת את המסלול כבר

 

[קלמנטינה מיכל]

../images/Emo220.gifגם אני הייתי שם../images/Emo9.gif

ואני לגמרי מזדהה עם מה שאמרת, נעית. לירונה-"מקום מגניב לאללה אתה הולך והכל חשוך ומדמים לך ממש חיים בתור עיוור." זה ממש לא היה מגניב לדעתי. זה היה ממש קשה ועצוב לחשוב שיש הרבה אנשים שחיים ככה. ואני יודעת שאני אישית בחיים לא הייתי מצליחה להחזיק מעמד.

 

[זוביק התינוקת]

את בטח מבינה שלא התכוונתי

שמגניב להיות עיוור

התכוונתי שזה מדהים איך שבמקום מסוים מדמים לך משהו שאתה לא רגיל אליו ואתה ממש יכול להיכנס לנעליו של אדם ללא עיניים. זה מוזר זה נכון שזה עצוב שיש אנשים שחיים ככה. זה גם עצוב שיש לי חברה שמעולם לא הלכה בזכות עצמה והיא תמיד על קביים בגלל שיתוק ילדים בילדות. זה עצוב יש הרבה דברים עצובים. אבל אפשר לחיות ככה. בעיקר כשאתה לא מכיר משהו אחר. אני גם מפלאה על השמחת חיים שלה. כמה היא תמיד מסתפקת במה שיש ועם המצבים שהיא מתמודדת איתם. כנראה שהטבע שלנו הוא לרצות לחיות. באושר. על אף המגבלות. לא משנה מה יהיו.

 

[קלמנטינה מיכל]

../images/Emo220.gifברור שאני מבינה שלא התכוונת

לזה....קצת קרדיט

פשוט המילה הזאת לא התאימה לי.

 

[נעה של ה י ם]

מגיבה לשלושתיכן...

חמוטל - אני יכולה להבין אותו. בשבילנו לחפש משהו שלא במקומו זו מלאכה פשוטה יחסית, אבל לא בשבילו. זה מזכיר לי מורה עיוור שהיה לי. בבית סםר למחוננים היה לי מורה מ-ד-ה-י-ם למוזיקה שהתעוור כמה שנים אחרי שהוא התחיל לעבוד שם, ככה שהוא הכיר את המקום והסתדר בצורה שממש גרמה לי פליאה. כשהייתי בכתה ו' העבירו את הבית ספר למקום אחר... והוא נאלץ לעזוב, כי זה היה יותר מידי בשבילו להתרגל למקום חדש, במיוחד בגלל שהמקום החדש היה בתוך מתחם גדול בהרבה מהמקום הישן - בתוך המכללה בעמק. ציל - לפני שהכרתי אותך

בחופש הגדול לפני שנתיים. אני גם רוצה ללכת שוב. מיכל - אל תהיי בטוחה. כן, זה היה קשה, אבל הרבה אנשים התעוורו במהלך החיים והצליחו להתמודד עם זה. אל תמעטי בערכך [אבל אני גם מקווה שאף פעם לא תצטרכי להעמיד את האמונה בזו במבחן].

 

[קלמנטינה מיכל]

../images/Emo220.gifאני יודעת שיש כאלה שהצליחו

להתמודד עם זה

אבל אני לא כ"כ מאמינה שאני הייתי מצליחה

אבל אולי....מי יודע. וגם אני מקווה שאני לא אצטרך לבדוק את זה.

 

[אלת הירח]

אם יש משהו שלמדתי במהלך חיי

זה שמדהים מה שאנחנו מצליחים להתמודד איתו ברגע שהוא קורה. מראש נראה לך שלא תוכלי, אבל כשזה קורה ואין לך ברירה את מתמודדת.