עפ"י התקן אכן התבלבלתי.
עיינתי עכשיו באב"ש (1965).
(מפרע) למפרע. מעניין שאת משפטי ההדגמה אב"ש מוצא צורך לחזק בסימני קריאה! - ממש עומד על שלו בתקיפות!
- פלוני משלם שכר דירה למפרע (= בעד שלושת החודשים שעברו!)
- החוק שיצא יש לו תוקף למפרע ((תוקף רטרוספקטיבי, לאחור!)
ובכל אופן, אב"ש מציין כי בלשון הדיבור
רווח השימוש המוטעה [הדגשה שלי, ע"א] ב"למפרע" בהוראה הפוכה, לעתיד, מראש, למה שעתיד לבוא; פלוני שילם שכר דירה למפרע בעד שלושה חודשים, היינו: בראש שלושת החודשים.
כלומר, ב-1965 "השימוש המוטעה" כבר היה נפוץ. מתי נכנס לשפה? וע"י מי? ואיך קרה שדווקא השימוש הזה התחבב על הציבור?
מפרעה, כפי שניתן לראות
כאן (וכפי שכל אחד יודע), היא הקדמת תשלום.
עפ"י העברית התקנית מדובר בתשלום ראשוני, או מקדים, שהוא חלק מאיזשהו תשלום מלא שאמור להיות משולם בעתיד.
דוברי השפה מבינים שאם מפרעה היא תשלום מקדים - הרי ש'למפרע' גם הוא 'מקדים', כלומר 'מראש'.
בעיניי ה"שיבוש" הזה מאוד הגיוני, ולגמרי לא מפריע לי שהוא רווח. אדרבא.
עכשיו אנחנו חוזרים לשאלה הסיבובית הקבועה:
עד מתי "שיבוש רווח" הוא טעות שיש לתקנה ולהוקיעה, באילו נסיבות "שיבוש" שכזה מקבל הכשר, מי רשאי להנפיק הכשר וכיוצ"ב.
מה כל כך מציק לטהרנים כשהם שומעים שבעל הבית מבקש את שכר הדירה למפרע?
(לא עזר לאב"ש, הסימן קריאה התקיף שלו נשאר קבור במילון),
ומה כל כך מציק לטהרנים כשהם שומעים שהקבלן דורש לקבל תשלומים למפרע בהתאם לקצב התקדמות העבודה?
לא מצליחה להבין את ההתעקשות.
לענ"ד זהו מפגן של סנוביזם עבש ועיקש, הייתי אפילו אומרת שהוא תוקע מקלות בגלגלי ההתפתחות הטבעית של השפה.
מכיוון שלא נחה דעתי מעצמי, חיפשתי ואף
מצאתי 'למפרע' במשמעות: פריעת הסדר הרגיל (מקווה שהבנתי את הכתוב, אני לא מורגלת בטקסטים שכאלה).
וכן
גיגלתי את ההסבר הבא, שהסיפא שלו גם הוא אתגר אותי מעל ליכולותיי, יש לומר:
למפרע - דבר שנעשה שלא לפי הסדר - כאשר מקדימים את החלק המאוחר יותר. בהלכות מסוימות יש דיון אם דברים שנקבעו לאחר זמן נחשבים כאילו נעשו למפרע.
לסיכום (טנטטיבי):
בעברית תקנית ובעברית משפטית: למפרע = רטרואקטיבית, לאחור.
בעברית הלכתית: למפרע = לא לפי הסדר.
בעברית מדוברת: למפרע = מראש.
