הבעיה היא לא להרים
הבעיה היא לשלוט בתנועה, בעוצמה, ברגשות. מכה חזקה מדי עם קסדה, עלולה להיות כואבת במקרה הטוב, וקטלנית במקרה הרע.
ויש הבדל בין 2-3 ילדים, לרוב בגילאים שונים, בבית, לבית קבוצת פעוטות בגן.
בגלל זה בחרתי שלא להעביר לחצר הגרוטאות של הגן, את הקסדה הישנה.
יש סוגי סכנות (סכין בתוכן, גם גובה, חום ועוד), שיש לילדים חוש ביולוגי להזהר מהם, עם קצת הדרכה, אימון ואמון (אם סומכים עליהם, הם נזהרים הרבה יותר מאשר אם לא). אלו סכנות, שכדאי לחשוף אותם אליהן, בצורה מבוקרת, מגיל צעיר. לעומת זאת, יש היום הרבה סכנות "נסתרות", מופשטות, שנראות תמימות, ואין לילדים דרך להפנים זהירות, אלא בהרבה "חפירה", ונדרשת גם בגרות מסוימת - כמו חשמל, כבישים ועוד.
בעיני - קסדה שייכת לקבוצה השניה, והיא נראית לי משחק לא מוצלח.
אני בחרתי להשאיר את הקסדה הישנה (אך התקינה בשאר המובנים), בבית, למקרה של צורך משברי. עדיף קסדה ישנה על פני כלום. השאיפה והכוונה היא לא להשתמש בה, אבל "שיהיה", העקרון הפולני הטוב.