משהו קצת שונה בנידון
אני רוצה לשתף אתכם בהבנה עמוקה מאוד שאליה הגעתי בימים האחרונים: ההקבלה המוחלטת בין ההתנהגות שלנו בקרב והרגשות שלנו כלפיו לבין החיים שלנו - התנהגותנו, הרגלי התגובה הפנימיים שלנו ורגשותינו באינטראקציות עם אנשים אחרים. למי שזוכר, לפני כמה חודשים היה שירשור ענק (ענק זאת לא מילה) בפורום ´שמבאלה´ (אז) על הציפיות שלנו בקרב ו´עיצוב´ מי שאנו עובדים איתו. רותי (´דאו´) התחילה אותו עקב משהו שקרה בשעור בו תלמיד נתן לי בעיטה בבטן בלי שהתחלנו בקרב רישמית, ואני עפתי אחורה רחוק (לא קרה לי כלום אז, רק קצת הלם ועצבים, אבל מהצד זה נראה מאוד מפחיד). משם התפתח דיאלוג ביני לבין בן (ועוד אנשים) שבו הוא ניסה להבהיר לי שאסור לצפות שהאדם איתו אני עובדת ידע איך לעבוד איתי, ישמור עלי. לכל אחד יש מושגים אחרים ואסור לי לצאת משום נקודת הנחה מוקדמת. עלי להתייחס למי שאני עובדת איתו כמו מכונה ולעצב אותו בהתאם לצרכים שלי, להבהיר בדיוק מה איך ועד כמה, ואם לא עשיתי את זה אין לי שום יכולת אמיתית להתלונן שהוא פגע בי (לפי המושגים שלי). השורה התחתונה, או העניין המרכזי הוא: שאני היא זו שצריכה לדאוג לעצמי שלא אפגע, לקחת עלי את האחריות על עצמי, ולעולם לא לצפות שהאחר ידאג לי או ידע איך לעבוד איתי. אני היא זו ששומרת על עצמי ורק אני, אך ורק אני, אסור לי להשאיר את זה על מי שעובדת איתו, ורק אני יודעת באמת מה ואיך טוב לי ומתאים לי; אין לצפות מהאחר שהוא זה שידאג לי שלא אפגע. אם משהו לא טוב לי או לא נעים לי עלי לומר ´לא, כך לא, זה כואב מדי. כך כן´, ואם האדם השני לא משנה את העוצמה או את מה שעושה בהתאם למה שמתאים לי - פשוט לא לעשות איתו קרב. אם מישהו באופן חוזר פוגע בי בקרב, כלומר, אם אני לא מרגישה בטוחה לעשות איתו קרב, אז לא לעשות איתו קרב. אחת המחשבות שלי היו שאלמד להתמודד איתו רק אם אמשיך לעשות איתו קרבות, על אף שנפגעת. בן הבהיר לי שממש לא! קודם כל עלי להרגיש בטוחה, לעולם לא להישאר במצב בו מרגישה לא בטוחה לעבוד עם מישהו בקרב. וגם, שוב, לא לצפות שהוא ידע מה כואב לי ומה לא, מה אני יכולה לספוג, מה לא מזיז לי, ומה מכאיב. לא להשאיר את האחריות עלי בידי האחר. לעצב את זה לפי מה שטוב לי, לעמוד על זה שזה יהיה רק בצורה שבטוחה לי ושבה אני לא נפגעת, אחרת לא להיות שם. עכשיו תיקחו את כל מה שכתבתי כאן על קרב ותיקראו את זה כאילו מדובר על יחסים בין אנשים - ה´קרב´ זה החיים, האינטראקציות בינינו לבין האחרים, והאחריות העצמית ושמירה על ביטחוננו זה הכל ברמה המנטלית, הפסיכולוגית, והארועים הממשיים, ההתנהגויות אחד עם השני. בימים האחרונים אני רואה את זה כל כך בברור, ברמה מדהימה, אחד לאחד. עד היום עדיין איפשהוא אני משאירה את האחריות על האחר שידאג שאני לא אפגע, ולא כ"כ לוקחת את הכח אלי, את האחריות אלי, רק בערך; עדיין קצת יש לי בעיה עם לעצב אחרים בקרב איתי לפי מה שמתאים לי, לדרוש את זה ולעמוד על זה, אם כי היום זה הרבה יותר טוב מפעם. אז זהו. ובכלל, מההתחלה ראיתי את ההקבלה העצומה שיש (לפחות לגביי) בין קרבות סימונים בשעור והמנגנונים הנפשיים, תגובתיים, ריגשיים וכו´ שהם מעוררים בנו, לבין התנהלותנו בחיים באינטראקציות עם אנשים, ביחסים. זהו. רק רציתי לשתף אתכם. ואני עדיין לומדת ומפנימה ומנסה ליישם.
