למי יש הצעה

[רוחלה הבלונדינית]

למי יש הצעה

התינוקת שלי בוכה בלילות ולא נותנת לנו לישון. רק רוצה להיכנס למיטה שלנו. מה לעשות? הצילו

 

[zimes]

הכניסו אותה למיטה שלכם

או לפחות - זה מה שאנחנו עושים. כל ערב, כבר שנתיים וחצי. אם תציגי את הנימוקים שלך - למה לא לקחת אותה למיטה אתך, יהיה קל יותר להציע לך פתרונות בינים שיתאימו לכם.

 

[רנרנ ג]

תשובה לרוחלה

רוחלה שלום! הדבר הטוב ביותר לאדם זה להיות צמוד לנפש שמגנה עליו. אני זוכרת בגוף את הכמיהה לישון עם ההורים שלי. שמעי לי: קחי אותה למיטה. ואם צפוף- אז שאחד מהמבוגרים יעבור מיטה. רק אל תיתני לה לבכות עד שתתיאש. בהצלחה. רןרן ג

 

[חחג12]

בוכה בלילות

לא ציינת את גילה של התינוקת. אם גילה יותר מ-20 כדאי שתישן במיטה שלה.

 

[רוחלה הבלונדינית]

את צודקת

היא בת שנתיים וכבר קצת נמאס לנו לישון בצפיפות. מה גם שלפעמים היא מצליחה להרטיב את המיטה בלילה.

 

[רוחלה השחורה]

תינוק רגוע

על פי נסיוני כאמא לשתי בנות אשר חוותה לילות לבנים לתקופה ממושכת כל עוד התינוק רגוע במיטה שלכם ואפשר לישון כולם ביחד מה טוב רוחלה

 

[הנרילם]

אחרי יום יומים

שמשעירים אותה בוכה הרבה זמן היא תבין לא ליבכות.קשה להורים

 

[אםהבניםשמחה]

וקל לילדים?

למה כתבת מרטיבה? היא בלי טיטול?

 

[יוסיסי]

לישון עם ההורים

כנראה מאוד נעים ומענין במיטה שלכם והתינוקת רוצה להיות שותפה לחויה. אין בכך כל רע אם תחבקן את התינוקת עד שתרדם ואחר כך תעבירו אותה למיטתה. היא זקוקה לחמימות וביטחון.מבטיחכם -עם מעט סבלנות הכל יסתגר.

 

[ענתש]

מנסה לעזור מנסיוני. היינו במצב דומה

עם ילדה יותר קטנה (בערך שנה) ואחרי תקופה ארוכה שהיא ישנה אצלינו במיטה החלטנו "לגמול אותה" מזה כי פשוט היה לנו לא נוח (במיוחד לאבא שלה שהיא התעקשה לישון לו על הראש בלילה... ככה היה לה נוח). אז מה שעשיתי זה לנסות להבין מה מציק לה. חשבתי שזה כנראה הרצון להיות קרוב אלינו בלילה... במקרה שלי גם הפרדתי את זה לשתי בעיות שהציקו לי - והחלטתי לפתור בנפרד - "בעיית הקימה בלילה" ו"בעיית ההרדמות". אז לגבי הקימה בלילה:

שלב ראשון היה להעביר אותה ל"מיטה משלה" אבל אצלינו בחדר. הפתרון הכי טוב הוא אם את יכולה להכניס את המיטה שלה (אם זו מיטת תינוק) לחדר שלכם ולהצמיד אותה למיטה שלכם ואז להוריד את המעקה הקדמי לחצי גובה. אם זו לא מיטת תינוק אפשר להצמיד למיטה שלכם (אצלינו זה לא התאפשר במגלל מבנה המיטה ומבנה החדר עצמו אבל בדיוק בעלי נסע לחו"ל אז נסעתי להורים שלי ושם זה כן התאפשר...). ככה ישנו כמעט שבועיים כשהיא נרדמת כרגיל בידיים שלי אבל מועברת למיטה שלה, צמוד אליי כשאני מלטפת אותה כל פעם שהיא מתעוררת. להפתעתי זה שלב שעבר יופי ובלי רגרסיות בכלל.

השלב השני היה להחזיר את המיטה לחדר שלה. לכבוד המאורע פתחתי מיטה ליד המיטה שלה (אפשר מזרון או מיטת נוער או אפילו סתם שמיכות על הרצפה) וכל פעם שהיא קמה בלילה הגעתי לשם ושכבתי לישון לידה. עברו עליי לא מעט לילות לא נוחים של שינה בחדר שלה אבל זה היה שווה את זה - השלב הזה היה יותר ממושך (כחודש) וכלל כמה רגרסיות שנגרמו בעיקר כי אני נשברתי מעודף עייפות ולקחתי אותה חזרה למיטה שלנו ובילבלתי לה את כל העניין. אבל הצלחתי בסופו של תהליך להוריד את מספר ההתעורריות ל-1 בלבד וגם אז אני נכנסת לחדר, היא רואה אותי ומייד נשכבת חזרה ועוצמת עיניים. אני נשארת כמה דקות עד שהיא נרדמת לגמרי וזהו. (בנוסף הרגשתי שינוי לטובה בבטחון העצמי שלה כשאני נכנסת לחדר למשל שהיא משחקת בו - פחות מחפשת אותי כל הזמן ויותר רגועה כשאני רק בסביבה...)

השלב הבא (מבחינתי) היה ההרדמות שבה עברתי (ועיין עוברת) בדיוק את אותו התהליך. זה משהו שהמצאתי על עקרון שיטת 5 הדקות רק מאד שונה... אני שמה אותה במיטה שלה ונשכבת לידה ומלטפת אותה. אני לא מוציאה אותה מהמיטה בהתחלה ל-5 דקות בשום אופן. אבל אני כן מלטפת, מדברת, שרה... אחרי 5 דקות אני מוציאה, מניקה (לפעמים כי זה פינוק), מתחבקת... ואז חוזרת למיטה הפעם ל-10 דקות כששוב אני ישנה לידה ומלטפת או שרה. בפעם השלישית (אם היא עוד לא נרדמה) אז ל-15 דקות וכן הלאה... בשבילנו זה עבד. לא אגיד לך שלא היה בכי - היה. אבל ממש לא המון... מבחינתי זה היה נסבל בהחלט (ואני חושבת שאני יחסית בן אדם שקשה לו לשמוע בכי כי נשבר לי הלב). כיום המצב - אני שמה אותה במיטה ונשכבת על שמיכות ששמתי על הרצפה ליד (המיטה כבר חזרה למקום). היא מסתכלת שאני שם פעם-פעמיים ואז נרדמת לבד. היא קמה בלילה בממוצע פעם אחת - לפעמים מבקשת מים ואני נותנת לה ואז היא בודקת שוב שאני בחדר וחוזרת לישון. לפעמים היא רק קוראת לי ("אמא בואי-יה" קריאת הלילה החמודה שלה) וכשאני נכנסת לחדר היא מייד נשכבת ועוצמת עיניים וחוזרת לישון. המצב כמו שהוא עכשיו טוב לי ומתאים לי אז אני ל מתכננת כרגע שום שלב נוסף בדרך... מקווה שעזרתי.

 

[אוריון של שי]

בונא כמה היא מדברת זאתי

את בטוחה שהיא בגיל של שי (שנה ושלוש)???? שי הולך לישון לבד כי הקטע של להיות איתו בחדר התקלקל לנו והא היה מחזיק אותי 40 דקות ואפילו שעה. אז עשינו 5 דקות אמיתי - הוא נורא כעס אבל תוך יומיים היה שיפור מדהים והיום אני לא עושה שום 5 דקות כי לא צריך - הוא נרגע די צ'יק צ'אק וכי הבנדיט הזה יודע לחכות מספיק בין קריאה לקריאה... אבל לדבר? לקרוא לי במיוחד? הוא יודע כמה מילים אבל לא השימוש מאוד ממוקד ואיו כזה דבר לצרף מילים. אוף!

 

[ענתש]

היא נורא קומיוניקטיבית אבל לא מדברת

הרבה... חוץ מ"אמא בואי-יה" וגם "אבא בוא קח" שיותר נדיר וכוונתו זהה (קח אותי, לא קח איזה חפץ) שאלו ממש משפטים קטנים היא אומרת רק מילים פה ושם (מים, פקק, קח, אח ! (אחרי שנותנת נשיקה)...). אבל היא מסבירה את עצמה בדרך כלל מצויין בתנועות וג'יבריש. תגידי - בכלל צריך עוד מילים בחיים חוץ מעוד (אוק במקרה של נגה) ודי ?

 

[אוריון של שי]

שי אוהב לדבר בטלפון

הוא פעם היה אומר הלו (אדו). היום הוא אומת תודה (דה) בעיקר כדי לשכנע אותי לתת לו מה שאסור ואומר את זה (אדה או דיש כמו this) הוא יודע להגיד בננה (ננה) ואולי גם מים (מה) אבל שוכח איך קוראים לזה כשהוא צמא... ומדי פעם הוא אומר אמא (מא או מאמא) ואבא (בא) ומבלבל בניהם.