תמיד חשבתי
שאני דומה לאבא שלי, ביופי ובאופי
גם זו היתה החלוקה ביננו, כשהיינו ילדים, שאני דומה לאבא ואחי דומה לאמא..
 
במשך השנים אני חשבתי יותר ויותר שזה לא כל כך נכון. נכון שבצבעים שלי אני יותר דומה לאבא שלי, אבל אני חושבת שבתווי הפנים אני עירבוב מכל הכיוונים. ובאופי.. אני יודעת שצורת החשיבה המתמטית שלי, של אחי ושל אבא שלי זהות לחלוטין, אבל בדברים אחרים, כמו למשל הכתיבה שזורמת ממני החוצה במרץ אני הרבה יותר דומה לאמא שלי, וגם בקלילות ובשמחת החיים הרגשתי שאני דומה לאמא שלי, שעם השנים הופכת ליותר ויותר משוחררת ואני באמת מקווה להיות כמוהה במובן הזה כשאהיה בגילה, אני אוהבת את הרוח שלה
 
אבל אז הגעתי לפה, לבקר את אבא שלי, ואוי, כמה שאני דומה לו, בסגנון שבו אני כועסת, בסגנון שאני רבה, אנחנו מתחממים בדיוק באותה צורה
זה מדהים לראות
כל פעם מחדש מדהים אותי לגלות כמה גנטיקה זה דבר חזק כי אבא שלי כל כך לא נמצא בחיי היום יום שלי כדי להוות דוגמא, דברים שחשבתי שאני "המצאתי", אני מגלה שהוא פועל באותה דרך בדיוק.. אפילו במודעות לכך בדיעבד.. הוא דווקא הלך והקצין עם השנים לכיוון שאני לא אוהבת, אני בטוחה שאם יש משהו שזוגתי מקווה, זה שאני לא אזדקן כמוהו
 
אחד הדברים המפתיעים עבורי זה לגלות שהורי פשוט מאד דומים באופי, יש להם הרבה נקודות השקפה והתנהגות דומים כל כך שאני מופתעת בהם מצאו אחד את השניה. ועוד יותר מופתעת שזה לא עבד עד הסוף, כי באמת שהם כל כך מתאימים.
 
 
אני ממש מקווה שזוגתי לא תהיה דומה להוריה, בטח לא לאימה, איתה אני לא מסתדרת בכלל
אבל לשמחתי לא נראה שזה הכיוון. אם ההורים של בני הזוג הם דוגמא לאן הקשר הולך, אז שלנו אמור לא לעבוד בכלל בכלל, ההורים שלנו הם 4 אנשים שאם נשים בחדר אחד לדעתי אחרי חצי יום יהיה שם רצח
(לשמחתי מעולם לא עשינו ניסוי בעניין
)
