גם בתוך הז'אנרים האלה
יש הרבה סגנונות. למשל: שרלוק הולמס ואגתה קריסטי הם מתח בלשי, דין קונץ משלב בד"כ ניסויים גנטיים ו/או אחרים שיוצרים מוטציות דימיוניות, פטרישיה קורנוול היא מתח/בילוש שעוסקת בחקירות רצח מהצד של חוקרת מקרי המוות (וזה אומר: הרבה גופות, ניתוחן לפרטי פרטים וכל מיני פרטים מדעיים נחמדים מזירת הפשע). יש את אן רייס, שהיא אימה גותית (ובהקשר הזה: "דרקולה" של בראם סטוקר ו"פרנקנשטיין" של מרי שלי), וג'ון גרישם, שהוא מתח בעולמם של עורכי הדין וכל התחבולות והתסבוכות המשפטיות שהם טווים לאחרים או נופלים בהן בעצמם. אפשר לספור כאן גם את טום קלנסי, שעוסק בעיקר במזימות בינלאומיות וסיפורי ריגול, ואת מייקל קריצ'טון (זה מ"פארק היורה" ו"ספרה"), שהסרטים שנעשו ע"פ הספרים שלו ממש לא עושים להם צדק. אם את רוצה אנגלית, יש את פיטר שטראוב (ככל הידוע לי לא תורגם), שהוא אימה יותר פסיכולוגית, איטית ועמוקה. ואיך אפשר לסגור רשימה כזו בלי המלך (לפחות עבורי): סטיבן קינג - אימה ומתח מכל טוב, דם יזע ודמעות וגם הומור לא רע. נו, בחרת?!