למישהו יש הסבר???
הבן שלי חזר לפני שעתיים מאבא שלו, אחרי ארבעה ימים שלא היה איתי. כמו תמיד שמח לחזור (הפעם גם שמח לראות את אבא שלו יוצא מהבית שלנו). אבל, אחרי נשיקות חיבוקים ודיווחי געגועים, פיזר את כל הכביסה (3 מכונות) שקיפלתי לידו. אמרתי לו שאני מאוד כועסת וביקשתי שיקפל את הכל בעצמו. הוא מאוד השתדל ועשה כמיטב יכולתו. הרגשתי מאוד רע עם המצב והדבר ניכר על פניי, מה שעורר את רגשות האשמה שלו (וטוב שכך!). הוא ניגש אלי ואמר שהו מצטער. אמרתי שגם אני והייתי ממש על סף בכי (למה זה מגיע לי ממנו?!), שכחתי לציין שהספיק להרוס עוד שני דברים בשעתיים האחרונות - הכל כמובן בטעות. לא ברור לי למה. אולי קצת בעצם- אבא שלא מחזיק אותו יותר קצר (הרבה יותר קצר), ובכל זאת, זה מה שמגיע לאמא רגועה שנותנת חופש (עם גבולות במקומות שרואה לנכון) כמוני? אני מרגישה שהוא באמת לא מתכוון (זה לא הוא זה הילד הרע שבתוכו
) אבל הוא כבר בן 8
הבן שלי חזר לפני שעתיים מאבא שלו, אחרי ארבעה ימים שלא היה איתי. כמו תמיד שמח לחזור (הפעם גם שמח לראות את אבא שלו יוצא מהבית שלנו). אבל, אחרי נשיקות חיבוקים ודיווחי געגועים, פיזר את כל הכביסה (3 מכונות) שקיפלתי לידו. אמרתי לו שאני מאוד כועסת וביקשתי שיקפל את הכל בעצמו. הוא מאוד השתדל ועשה כמיטב יכולתו. הרגשתי מאוד רע עם המצב והדבר ניכר על פניי, מה שעורר את רגשות האשמה שלו (וטוב שכך!). הוא ניגש אלי ואמר שהו מצטער. אמרתי שגם אני והייתי ממש על סף בכי (למה זה מגיע לי ממנו?!), שכחתי לציין שהספיק להרוס עוד שני דברים בשעתיים האחרונות - הכל כמובן בטעות. לא ברור לי למה. אולי קצת בעצם- אבא שלא מחזיק אותו יותר קצר (הרבה יותר קצר), ובכל זאת, זה מה שמגיע לאמא רגועה שנותנת חופש (עם גבולות במקומות שרואה לנכון) כמוני? אני מרגישה שהוא באמת לא מתכוון (זה לא הוא זה הילד הרע שבתוכו