למישהו זה מוכר?

למישהו זה מוכר?

קורה לפעמים שאני מדברת מתוך השתעשעות או מבוכה קטנה מסויימת כשמלווה אותי חיוך על הפנים (ובלי קשר אני מחייכת הרבה), ויש אנשים שמחייכים בחזרה, אבל מן חיוך קצר ומאולץ שכזה, נדמה כאילו מתוך נימוס או משהו, שנותן לי להרגיש לא נעים... זה הרבה פעמים גורם לי לירידה קטנה בבטחון העצמי... למישהו זה מוכר? מישהו יודע מה אפשר לעשות בנדון..?
 
האמת היא שאני יודעת שזה מטופש

לקחת את זה ללב, ואני פחות לוקחת לעומת העבר, אבל עדיין זה משפיע עליי איכשהו... אוף
 

kung fu

New member
את יכולה לתת דוגמא ספציפית

של מה שאמרת והסיטואציה.... ומה את רוצה לשנות בסיטואציה? לא להיות מובכת? שהביטחון שלך לא ירד?
 
דוגמה ברורה זה קצת קשה

בדר"כ לא מדובר באנשים קרובים, זה יכול להיות אנשים מהעבודה, אנשים מחנות, אנשים זרים בקיצור... אני כנראה מפחדת מאיזה רושם אני יוצרת אני מניחה שהמבוכה גם נובעת מהביטחון העצמי ולא רק להיפך פשוט אני רוצה לא לתת לזה להשפיע עליי, שכל הסיטואציה תעבור לידי, ושאני לא אחשוב מה זה אומר - מה אותו בנאדם חשב עלי, רוצה להיות יותר בטוחה בעצמי
 

kung fu

New member
כתבתי משהו על לא לקחת אישית

אני אעתיק לך את זה לכאן
תגידי אם זה עזר. שום דבר אינו אישי שום דבר שהזולת אומר או עושה אינו אישי כלפינו. אם אדם כלשהו אומר לנו משהו, זה קשור לדעות שלו, לדברים שהוא עבר, לנקודת המבט שלו, לחיים שהוא עבר. אם למשל מישהו אומר לנו שהוא מחבב אותנו, אז זה בכלל לא קשור אלינו אלא קשור אליו בלבד. הוא מחבב אותנו כי מכלול התכונות וההתנהגויות שלנו מוצא חן בעיניו. הוא אוהב את זה שאנחנו ממוקדים כי הוא שם דגש על מיקוד. הוא אוהב את זה שאנחנו מקוריים בחשיבה, כי הוא רוצה להיות מקורי בחשיבה והוא לא כזה. הוא אוהב את זה שאנחנו צוחקים הרבה כי בבית שלו מיעטו בצחוק. בקיצור, מבנה האישיות שלנו עושה לו טוב בגלל החיים שהוא עבר. באותה מידה, אם נפגוש אדם אחר שלא יאהב אותנו ויריב איתנו כל הזמן, זה גם לא קשור אלינו. אותו אדם שרב איתנו מתקשה להסתדר איתנו כי הוא לא ממוקד וזה מאיים עליו שאנו ממוקדים. הוא לא אוהב אנשים שצוחקים הרבה כי הוא מאמין בתוכו שזה זיוף בגלל שאמו נהגה לצחוק גם כשהיא הייתה מלאה בכעס. החשיבה המקורית שלנו גורמת לו לחוש שהוא לא מבין אותנו וזה מפריע לו. בנוסף, הוא חושב שאנחנו רוחניים מדיי ויש לו דימוי שאנשים רוחניים הם מעופפים והוא לא רוצה להתקרב אליהם. לסיכום, הראיתי כאן איך אותו אדם (ממוקד, בעל חשיבה מקורית, צוחק הרבה, רוחני) מעורר רגשות עזים משני אנשים שונים. אחד מחבב אוות ואילו השני שונא אותו. אל לכם לקחת באופן אישי דעות של אחרים עליכם. הפנימו זאת שכל דעה עליכם נובעת מהחיים שעברו על האדם האחר. אתם בסדר כמו שאתם! האמינו בעצמכם והרגישו אהובים בלי קשר לדעות של אחרים עליכם. טכניקות לעבודה עם אחרים 1. אם מישהו אמר לנו משהו ונפגענו מזה, אז לדמיין את אותו אדם אומר את זה לאנשים אחרים ועל ידי כך לראות איך שזה לא באמת קשור אלינו. נניח שמישהו אומר לנו: "הי, השמנת!!". אז לדמיין איך האדם הזה בא ממש לאדם עם אותו המשקל שלנו, אבל עם שם אחר, מראה אחר, פנים אחרות, ואיך הוא אומר לו את אותו הדבר. 2. להתייחס לכל אדם בתור מורה (מורה שבא ללמד אותנו שיעור בחיים האלו). לנסות לראות איך הוא משחק את תפקיד המורה באופן מושלם. אם מישהו אומר לנו משהו שנתפס בעינינו בהעלבה, אז לחשוב לעצמנו – יפה! הוא מאמן אותי באי לקיחת דברים באופן אישי. הוא שחקן מושלם כי הוא נראה רציני ושהוא מתכוון למה שהוא אומר. הוא עדיין לא צוחק! איזה משחק מעולה הוא מפגין עבורי. הערה: למרות הנאמר, אין צורך לזמן מקרים שיעליבו אותנו, בשביל שנעבוד על אי לקיחת דברים באופן אישי. גם אין צורך לזמן מקרים כאלו בשביל לראות אם השתפרנו בעבודה שלנו על הנושא. פשוט לתת אמון בעבודה שאנו עושים. 3. לראות אם אנחנו פוגעים באדם אחר בלי כוונה. למשל, כאשר מפריע לנו משהו בעצמנו או שיש נושא שמטריד אותנו, אז אם אנו מבקרים אחרים על כך, זה נושא שבעצם אותנו מטריד ומעסיק באופן אישי. לא סתם החלטנו להגיד לו "הי, האף שלך גדול!", כי האף שלנו גדול, או שמאד חשובה לנו החזות החיצונית ואנו כל הזמן רוצים להראות טוב ומעריכים את עצמנו על איך שאנו נראים. הרעיון הוא לבדוק היכן אנו פוגעים באחרים מבלי כוונה ולהפסיק זאת.
 
זה נתן הרבה נקודות למחשבה

וגם ראיתי בדמיון סיטואציה מסויימת וראיתי שבאמת יכולים להיות הרבה סיבות, ולא כולן מכוונות אליי (למרות שהבנתי לפי הטקסט שהרעיון הוא שאף אחת לא מכוונת כלפיי...) אז נראה שעזר איכשהו, תודה
אני מקווה רק שאזכור את זה להבא...
 

mikko1

New member
לא כ"ל הבנתי למה התכוונת

מה שפריע לך בעצם זה שהם מחייכים חיוך מאולץ ולא אמיתי?
 
מפריע לי על מה הוא מעיד

אני מעדיפה שלא יגיבו או לא יחייכו מאשר שיעשו משהו כדיי לא להעליב אותי או משהו
 
אני לא יודעת בביטחה

אבל זאת ההרגשה... החיוכים האלה מופסקים מהר, לא בהדרגה... בכל אופן לא משהו שאני מכירה בתור משהו אמיתי...
 

kung fu

New member
אבל את לא יכולה לשלוט באחרים...

את בעצם רוצה עזרה בלא להעלב, או בלא להסיק מסקנות שהם חושבים עלייך דברים לא נעימים. נכון?
 
בקשר לספרים: "רק האהבה היא ממשית"

שרשם ד"ר בריאן ל' וייס, פסיכיאטר שמטפל גם ברגרסיה - היפנוזה שמובילה לזכרונות מגלגולים קודמים ובכך משחררת מכאב ומדפוסים חוזרים... הוא מביא בספר סיפור אמיתי של שני מטופלים שהגיעו אליו כל אחד בנפרד לטיפול, הם לא הכירו זה את זה, אבל התברר בהמשך שהיה להם קשר חזק בעבר... ספר מאוד מעניין, הוא מביא כל מיני זכרונות מגלגולים שונים בתקופות קדומות. (היה שם גם איזה זכרון מעניין ממצרים בקשר לרפואה הוליסטית, לגבי ריפוי אנרגטי של רקמות פגועות מאוד או אפילו מתות עד כדיי הצמחה מחודשת של איברים בבני-אדם, קצת כמו לטאות למשל שיכולות להצמיח מחדש זנב...)
 

kung fu

New member
דרך האהבה הוא ספר שממש משנה חיים

והוא נכתב על ידי דון מיגל רואיס. גם הספר הזה שלו, וגם ארבע ההסכמות (אבל ממליצה לקרוא את דרך האהבה קודם) הם ספרים שמאד עוזרים לא לקחת אישית, לאהוב את עצמנו, להבין את עצמנו, ולשנות את החיים שלנו. ממליצה בחום! מוכרים אותם גם בסטימצקי, אבל אפשר לקנות דרך האינטרנט. אני קניתי את הספרים דרך האתר הזה.
 
יש לי חברה שעובדת בסטימצקי

אני אשאל אותה! תודה!!
לפני שראיתי את ההודעה הזאת שלך, כבר הספקתי להיתקל בשרשור המלצות ספרים, והיה גם אותו
, וגם "כוחו של הרגע הזה" הופיע כמה פעמים, ואחותי הגדולה בדיוק קנתה אותו היום, אני אקרא אותו אחריה!
 
למעלה