למישהו בכלל אכפת?
להיות אנטי גלובליסט זה לא כיף. צריך לצאת להפגנות, לקרוא דברים, להיות פעיל, לצאת מהבית. זה לא נשמע מפתה. איך שאני רואה את המצב ואת רוב האנשים בחברה הישראלית, לאף אחד לא אכפת מאחרים וגם לא מעצמם. איך אפשר להביא את האנטי גלובליזציה להמונים? איך אפשר לגרום להם לראות שהשלטון מוביל אותם לאבדון? איך אפשר לגרום להם להתעניין ולצאת לרחובות? כי בעצם.. למי זה אכפת? למה שמישהו יצא להפגין כשאפשר לשבת עם המזגן בבית ולהקשיב למוזיקה. שיר לסיום: המשורר המוכיח ישב בחדרו וכתב קובלנה נמרצת על "האדישות האנושית", על העניין הישן חדש של "איש לביצעו", על שהנה נופל האחד באמצע הרחוב ואין איש שם אליו לב. כך ישב וכתב - ונזדעזע; קול בכי ילד עלה באוזניו מן החוץ. שם שיחקו ילדיו. עם הקולמוס ביד הוא רץ ויצא אליהם בהול ושמחה גדולה תקפתו: ילד זר בוכה! ילד זר. גרשון שופמן
להיות אנטי גלובליסט זה לא כיף. צריך לצאת להפגנות, לקרוא דברים, להיות פעיל, לצאת מהבית. זה לא נשמע מפתה. איך שאני רואה את המצב ואת רוב האנשים בחברה הישראלית, לאף אחד לא אכפת מאחרים וגם לא מעצמם. איך אפשר להביא את האנטי גלובליזציה להמונים? איך אפשר לגרום להם לראות שהשלטון מוביל אותם לאבדון? איך אפשר לגרום להם להתעניין ולצאת לרחובות? כי בעצם.. למי זה אכפת? למה שמישהו יצא להפגין כשאפשר לשבת עם המזגן בבית ולהקשיב למוזיקה. שיר לסיום: המשורר המוכיח ישב בחדרו וכתב קובלנה נמרצת על "האדישות האנושית", על העניין הישן חדש של "איש לביצעו", על שהנה נופל האחד באמצע הרחוב ואין איש שם אליו לב. כך ישב וכתב - ונזדעזע; קול בכי ילד עלה באוזניו מן החוץ. שם שיחקו ילדיו. עם הקולמוס ביד הוא רץ ויצא אליהם בהול ושמחה גדולה תקפתו: ילד זר בוכה! ילד זר. גרשון שופמן