למירב של פעם

[maya11]

למירב של פעם

את כתבת באחת מההודעות שלך: אני יכולה לדבר רגיל לחלוטין ואז פתאום לשים לב שאני מדברת שוטף להיבהל מזה לחשוב על המילה הבאה להיבהל ממנה לנסות להחליף אותה במילה נרדפת לנסות להתעקש על המילה המקורית אולי בכל זאת להגיד את המילה הנרדפת לגמגם שתי מילים מבולבלות ולא ברורות לאבד עשתונות לאסוף את הביטחון העצמי שהתרסק על הרצפה ברגע שזה קורה פעם אחת מול מישהו, אני אמשיך להתקע כל השיחה...אני מרגישה כאילו זהו, עלו עליי, אכלתי אותה ואני ממשיכה לגמגם למרות שאני לא רוצה....פשוט הפחד שמא אגמגם גורם לי לגמגם. גם הגמגום שלי הוא לא התקעויות קשות או חזרה על הבהרות....אלא כאילו דיבור מהוסס עם הרבה אהההה.... מהתאור שלך יוצא שאת מגמגמת רק כי את מפחדת לגמגם. תסלחי לי שאני נכנסת לך לקרביים אבל יש לי כמה שאלות ואודה לך מאד אם תעני לי: את חושבת שאם לא היית נבהלת מזה שאת מדברת שוטף אז לא היית מגמגמת? כלומר את חושבת שזה רק העניין הפסיכולוגי (הפחד מהגמגום) או שיש לך עוד משהו (ביולוגי\גנטי) שגורם לתופעה? נראה לך שאם מישהו שלא מגמגם יתחיל פתאום לחשוב כמוך גם לו זה יקרה? נדמה לי שכתבת איפה שהוא שהגמגום התחיל אצלך שהיית קטנה. אז זה גם היה ככה או שאז בכלל לא היית מודעת ופשוט גמגמת? וחוץ מזה בסיטואציות שאת ממש רגועה (נניח דיבור לאנשים קרובים מאד) זה לא קורה?

 

[RobinhooDw]

מקרה שהיה לי היום

טוב נו אתמול :} בשבוע האחרון הגמגום אצלי די חזר ובגדול, לא אגיד שלא ציפיתי לזה אבל זה די פרח לו מבלי תשומת לבי... זה היה בהפסקה, ישבנו אני וכמה חברים על ספסל ודיברנו, קיצר דיברנו עד שחבר אמר משהו על איזה משחק, בלי לחשוב יותר מדי, רציתי רק לומר "כן, גם אני שמעתי משהו אותו המשחק", כשפתאום נחנקתי באמצע, ופשוט לא יצא... מיותר לציין שהרגשתי ממש לא טוב אחרי זה... אבל העניין כאן הוא שלא פחדתי ולא חששתי מלגמגם, אפילו לא חשבתי על זה...

 

[avi9]

ל MAYA

למרות שהובר לך לא פעם את לא מרפה.אז יתן שאת "מדענית" שמנסה להבין את מסתורי הגימגום בדרך של הצגת לבטים או שאת באמת סובלת מפחדים ומנסה לאתר פתרון באתר. אם את משתייכת למשפחה השניה,אז עליך לדעת שהפחדים שלך מגימגום,דומים לפחדים של אנשים מאובדן נשימה,משהיה במקומות גבוהים,מקומות סגורים וכד'. כלומר את חייבת לפנות לפסיכיאטר או פסיכולוג האמון על בעיות ממין אלה. לא נראה לי שהמגמגמים באתר יפתרו את בעיותיך דרך הודעות באינטרנט.

 

[בתיה של פעם]

לאן נעלמת לנו אבי ?? מה נשמע ?

 

[avi9]

היי

אני עסוק מאד לאחרונה,אבל נהנה מאד מהפורום,במיוחד ממספר הכותבים הרב ומרמת הכתיבה. ד"א,למגמגמים יש ,לדעתי,כושר התנסחות מעולה בכתב, המהווה פיצוי לקשיינו בניסוח בעלפה. אני מנצל זאת בדוא"ל ובפקסים.כך ביכולתי להבהיר את דעתי בצורה חדה ושנונה מה שקשה לי לעשות בעלפה ובמיוחד בשפה זרה. לעתים אני טורח על אימייל שעות,תוך שימוש במילון והגהה חוזרת השקעה רבה,אולם נהנה מהתגובות!! אני מתרץ זאת שסיכומים בכתב הם ככתיבה על הקרח,והמילה הכתובה מתועדת ומחייבת את כל המכותבים. ממליץ בחום לכל המגמגמים לנצל כלי זה שיכול לאפשר לנו להביע את דעתנו,בניסוח מדויק וחריף ללא צורך "להחליף"מילים! תחשבו על זה!! הרי זה חלומינו,להביע את דעתנו ללא פחד משימוש מכל מילה שנראית לנו!

 

[avi9]

תיקון טעות,בהגהה חוזרת

סיכומים בעלפה הם כמובן כתיבה על קרח.

 

[stkachov]

לובי בכנסת

רציתי לכתוב את זה בשרשור עצמו(של מאיה), אבל הנושא התפתח לי למשהו אחר, והייתי רוצה להעלות זאת לדיון. בהמשך להודעה של אבי...ברור שקל יותר לאדם מגמגם להביע את עצמו בצורה נאותה בכתב מאשר בדיבור. ככה אתה יכול להסביר את עצמך במדויק ולא לקוות שינחשו מה אתה רוצה. העובדה שבשנים האחרונות כל משרד ממשלתי או גוף גדול שמכבד את עצמו נותן את האפשרות ליצור עמו קשר דרך אי-מייל/פקס, מקלה את החיים. לפי דעתי אם היה למגמגמים(או למשל לאמב"י) איזשהו לובי בכנסת(בכל זאת אנחנו שווים כמעט מנדט וחצי

) אפשר היה לדאוג לעגן את הנושא בחוק, לפיו כל מוסד ממשלתי או שזוכה למימון ממשלתי, יחויב לאפשר לפנות אליו באי-מייל/פקס וגם לקבל מענה באמצעים אלו. בטוח ישנם דברים נוספים שניתן להעלות על הדעת, שניתן היה לקדם אותם בכנסת אילו היה לובי כלשהו. שאלתי את אריק(שהוא חבר אמב"י) ביום של המפגש בתל אביב, האם יש להם לובי בכנסת, והוא אמר שבנתיים לא. לדעתי זה דבר חשוב מאוד.

 

[stkachov]

אוף

בסוף העלתי את זה איפה שלא רציתי... שוקי אם אתה יכול אז תמחוק בבקשה את ההודעה שלי משרשור זה. אני פותח שרשור חדש בנושא. אגב מדוע אין אפשרות לחברי הפורום ערוך/ למחוק את הודעותיהם?

 

[מירב של פעם]

אם שוקי ימחוק את ההודעה מכאן

כל השרשור ימחק.

 

[בתיה של פעם]

למאיה , התיאור של מירב קורה לכל מגמ

כי זה חלק מהליך טבעי של למידה , וככל שאנו מתבגרים וגדלים עם הגמגום, אנו מפתחים לנו מעגל קסמים שמקשה עלינו לצאת מהמצב

 

[מירב של פעם]

מאיה

מה שכתבת חד משמעית לא נכון, כי הרי אם לא הייתי מגמגמת באמת אלא רק פוחדת לגמגם, לא הייתי מגמגמת, בדיוק כמוך! אמה מה, אני נולדתי מגמגמת, הגמגום אצלנו הוא תורשתי- גנטי. הפחדים מהגמגום נובעים מהגמגום ולא להיפך. כיוון שבבית הרגשתי שאני חייבת להסתיר את הגמגום שלי ולהיות "מושלמת" מול אמא שלי וסביבתה, פיתחתי מעין חרדות של התקעות בציבור. למזלי הגמגום שלי לא קשה, יש ימים טובים ויש ימים רעים, אבל בסה"כ אני מסוגלת לדבר רוב הזמן שוטף ומדי פעם להתקע. בדיוק מהסיבה הזו, מהיכולת הזו של דיבור שוטף רוב הזמן, אני פוחדת מהרגע בו הכל ישתבש לי ואתחיל להתקע. אין לי שליטה על זה, כמו שכבר כתבתי בעבר, אני יודעת (ולא רוצה להתווכח על זה עם אף אחד) שהגמגום זו בעיה אורגנית. משהו נתקע, משתבש במסרים שעוברים במוח וברגע שזה קורה- אנחנו נתקעים. לדעתי יש כאן בעיה בכימיה של המוח. יש מגמגמים עם הפרעות קשות ויש מגמגמים עם הפרעות קלות, אבל ההפרעה קיימת וכמעט תמיד מתלוות אליה גם תחושות ורגשות (לרוב לא נעימות כמובן) שהמגמגם מפתח עם השנים ועם החוויות שהוא צובר בתור שכזה. נשאלת השאלה (בהנחה שאת צודקת), אם לא גמגמתי מאז ומתמיד ורק הפחד לגמגם הביא אותי לגמגום, איך יכול להיות שכשהייתי קטנה ולא מודעת עדיין לגמגום שלי, כבר קראו לי מגמגמת אחת? כבר העירו לי בבית לדבר לאט, לנשום נכון וכו'...? זה לא נבע יש מאין, תסכימי איתי? אני מגמגמת, נקודה. הפחד לגמגם בחברה גורם לי למתח ודריכות וכן, כתוצאה מהתחושות האלה אני מגמגמת יותר. אך בהחלט אי אפשר להגיד שאני מגמגמת מהפחד לגמגם, כי הגמגום היה תמיד. אם זה היה רק פחד, לא הייתי מגמגמת.

 

[מירב של פעם]

אה ורציתי לשאול אותך...

ותעני לי בכנות: את קלינאית תקשורת? קצת מוזר לי (ואני רואה שגם לכל השאר) שאת עוסקת בנושא בכזאת אובססיביות (ואני לא מתכוונת לפגוע) למרות שאת לא מגמגמת. כמו שכבר כתבו לפני, יש לך בעיה של חרדה וזה לא משנה ממה את חרדה כי יש כל מיני חרדות ואת במקרה נתפסת לנשא הגמגום. כדי להתמודד עם החרדה הזו את חייבת לפנות לטיפול פסיכולוגי, אני לא יודעת בדיוק איזה טיפול את צריכה אך תוכלי לשאול בפורום פסיכולוגיה. לדעתי, חבל לך להיתפס לפורום הזה ולשקוע בנושא יותר ויותר כאשר את לא מגמגמת, העיסוק בנושא יכול לגרום לך רק לטבוע לתוכו וטוב, לא ייצא לך מזה. טפלי בבעיה עכשיו.

 

[maya11]

למירב שוקי בל וכל היתר תודה.

לא אני לא קלינאית תקשורת וזה נכון שאני צריכה (ומתכוונת) לטפל בבעיית החרדה שלי. על כל פנים, אני רוצה להודות לכולכם (ובעיקר לך מירב המקסימה) על התשובות הכנות,האמיצות והנוגעות ללב. למדתי להכיר אותכם בפורום (וירטואלית כמובן ..) ואתם ממש על-הכיפק. הפורום הזה מרתק ואני מודה שדי התמכרתי איליו (למרות שאני לא ממש שייכת).. אני חושבת בכלל המדיה הזו נותנת אפשרות לתקשורת מאד מיוחדת ועמוקה שלא מתאפשרת בחיים הרגילים. זהו גמרתי לשאול שאלות. תודה, מאיה.