למיה

NoyNoy

New member
למיה

מכתב לחברה טובה שלי (שבמיקרה גם לה קוראים מיה...) מיה יקרה שלי. אני יודעת איך שאת מתעצבנת כשאני מהללת את המחנכת שלי... שתינו מכירות אותה, שתינו יודעות כמה שהיא צבועה ומגעילה. אני דווקא אוהבת אותה. ואתמול, כששכבתי במיטה ובכיתי שעות על גבי שעות, פתאום הבנתי למה אני כל כך אוהבת אותה. מיה, היא הבנאדם היחיד שלא מתעלם מהנוחכות שלי. היחידה שכשמדברים בשיעור על משהו שקשור במוות, מודעת אלי ולא מתעלמת מהרגישות שלי לנושא. אפילו בלי שהיא תגיד לי מילה, אפילו בלי שתסתכל עלי, אני יודעת שהיא היחידה שמודעת אלי, כשכל השאר מעדיפים להתעלם ממני. אני לא נעימה להם, ואני גם לא נעימה לך. לאף אחד לא נעים לחשוב על מוות, ובכל זאת המחנכת שלי התעלתה מעל עצמה, ודווקא את - לא. בבקשה אל תתעלמי מזה יותר. מספיק קשה לי עם הנטייה האישית שלי להתעלם מעצמי, אני לא צריכה את זה גם מהחברות שלי. אני לא רוצה יחס מיוחד, רק שתהיי מודעת אלי. כמו שאני מודעת לדברים שאת רגישה אליהם, תהיי מודעת לדברים שאני רגישה אליהם. אם הייתי יכולה, הייתי צורחת כל פעם שמישהו חושב שזה נחמד לזמזם לי באוזן את ``הנסיך הקטן`` ועוד במצברוח כייפי, של - איזה שיר נחמד לשיר עם החבר`ה. אבל מה``חבר`ה`` אני לא מצפה כלום. ממך אני מצפה להכל.
 
למעלה