הי כרמית, מאד מסכימה אתך
הי, אני למשל, כדי לחשוף קטנטנים ל"חווית" הצבע בגיל שהם בכלל לא יכולים להבין את המושג צבע, מכינה להם "חלונות" מקרטון ביצוע, בתוכו ישנו נייר צלופן בצבע אדום, או כחול, או ירוק וכו´. מאחר וצלופן הוא חומר רעיל וגם נקרע במהירות, אני מצפה אותו בטפט שקוף. ה"חלונות" מונחים כאביזר משחק באת הפינות בחדר, אליהם הילדים מגיעים במקרה. הילד (בן שנה, לא פני כן) מרים את החלון(ההחזקה בעזרת ידית המשך של אותו קרטון ביצוע), ומסתכל דרכו אל העולם. זו חוויה חושית חזקה מאד, ללא שום הבנת מושג הצבע, לגבי מושג הצבע כמושג, כאשר כל העולם בו אתה צופה, מקבל גוון אדום. אני כבר שמעתי את גישת היום האדום או הבגעים הכחולים. רעיון זה, לדעתי, מבטא יותר את הנאת היצירתיות של ההורה ולא לקידום נושא הצבע והבנתו ע"י הפעוט. כאשר ילד שולט בעולם הצבעים, ונהנה מאד מהצמיחה החדשה שלו = ללמידה כה משמעותית של הכרת עולם הצבע, זה אכן כיף גדול מאד, לעשות יום בצבע מסוים, לארגן בית בצבע מסויים וכו´. שוב, אני חוזרת וטוענת, עולם הידע הוא בתוכנו, גנטית, הוא יצא, אם נאפשר לו לצאת. אם נדבר- הילד ידבר, אם יחיה בין זאבים, לא ידבר אם נדבר על צבעים, אצל כל ילד, בהתאם למטען הגנטי שלו והנסיבות הסביבתיות רגשיות, תצא מהכוח אל הפועל המיומנות המתאימה. כרמית מיצגת בתשובתה, (ושוב סליחה על ה"הארה") את העולם ה"זורם" עם המטען הגנטי של הילד, ואילו השאלה שנשאלה, מבטאת את העולם הרוצה להספיק ולהגיע להשגים כמה שיותר מוקדם...). אבל האם השואלת, אינה שונה בשאלתה מגישתה של פרופ´ פנינה קליין, שכתבה ספרים רבים, ומשום אישיותה המיוחדת, מובילה גישה חינוכית /לימודית בכל מסגרות הגיל הרך בארץ(בעיקר מעונות ציבוריים), גישת "הלמידה המתווכת". כבר כתבתי עליה, קצת, כאשר הזכרתי את ספרה החדש של יעל דיין, המראיינת את המחנך והתאורטיקן גדעון לוין, המלמד בסמינרים את גישתו, גישת "הגן הזורם", ומתיחס ל"התערבות משתתפת". לדבריו, בתשובתו לד"ר יעל דיין, ד"ר פנינה קליין באה אל הילד עם תכנית מובנית מראש, כאשר היא מאמינה, שאם הילד יענה/יגיב לתכנית, הוא ילמד, וחייו יהיו קלים יותר. כמובן שגדעון לוין מתנגד ערכית לגישה זו. לדעתי, כפי שציינתי, ילדים לומדים כי הם רוצים לגדול,. ללמוד פירושו לגדול. ילדים לומדים, בזמנים שונים כישורים שונים, בהתאם לבשלות המערכות שלהם. אני זוכרת, שבכתה ט´ התקשיתי מאד בשאלות המתמטיות הקלסיות המתייחסות למילוי בריכות בזמן ובקצב מסויים, ובכתה י"א לא הייה לי שום קושי להתמודד עם השאלה. לא משום התרגול. התרגול היה טכני. אלא משום שמוחי הקטן(שמאד אהב מתמטיקה), הבשיל "לראות" את השאלה חצי שנה יותר מאוחר. וחוץ מזה, כל ילד רגיל ידע בסוף צבעים, והצורך ללמד יותר מוקדם הוא של ההורים, ולא בא מצורך של הילד(ראו דיון על ערכים...) דסי