לתואר בהחלט יש יתרונות...
הכרה מוסדית רשמית, סטטוס "אקדמאי", ערך דידקטי לא מבוטל בכלל, אפשרות ללימודי המשך לתואר שני - ופה כבר מדובר בערך לימודי מאוד מאוד חשוב אם בקומפוזיציה ותזמור עסקינן, האפשרות לעסוק בהוראה כמו שכבר הוזכר (אם חייבים...), וגם משיקולי עלות-תועלת בבחירת בתי ספר עם/ללא תואר. למרות זאת, כמובן שאין למדוד אמנים לפי תעודות השכלה, או רק לפי תעודות. אני מכיר לא מעט בעלי תארים שנופלים באיכותם ורמתם מכאלה שאינם אקדמאים. דרך אגב, אני יכול לומר, כמי שהיה מוסיקאי וכנראה יהיה באמת עורך דין, שאני לא חושב שגם עורכי דין יש למדוד לפי תעודות. או כל מקצוע אחר, אלא ע"פ הישגים. אם במוסד א' מעניקים תואר, ובמוסד ב' לא מעניקים, אך איכות המורים גבוהה בהרבה הייתי בוחר במוסד ב'. לעומת זאת, כאשר מדובר על מוסדות שקולים פלוס מינוס ברמתם, הייתי מעדיף, אם כבר אני מתחייב ל3-4 שנים מהחיים, ועשרות אלפי שקלים, לבחור במוסד שמעניק גם תואר. לימודים כלשהם, וגם לימודי תואר, כמובן שלא מקנים כישרון, אך הם מקנים כלים לבטא אותו אם יש לך אותו. גם האדם המוכשר ביותר לא יצליח להוציא צליל נקי אחד בלי ללמוד ברמה כלשהי. גם אם זה באופן אוטודידקטי, זה עדיין חייב להיות דידקטי. כלומר, את השפה, המסורת, הטכניקות, המושגים, ואילו כלים יש כדי לחבר את כולם וליצור, חייבים להכיר, ויש לשאוף לעשות זאת ברמה הטובה ביותר. אגב, ברימון ניתן לגשת למסלול שבמסגרתו לומדים לאחר 3 השנים ברימון שנה אחת בלווינסקי, ומקבלים תואר בחינוך B.ed, או להשלים את לימודי התואר במוסיקה בשנתיים בברקלי.