חצישלישרבע
New member
למידה משגיאות עבר
שלום אמיר, אני קוראת אדוקה של הפורום כבר מספר חודשים, והייתי שמחה גם להשתתף בו באופן פעיל. אני סטודנטית לתואר שני במחשבים ועתידה לסיים ממש בשבועות הקרובים. עייפתי במקצת מעולם האקדמיה ויש בי רצון אמיתי להתחיל לעבוד, ואכן תיכף מגיע שלב חיפוש העבודה. אני מגלה כי יותר משיש בי החשש לא למצוא עבודה בתחום, אני חוששת שסיטואציות מהעבר יחזרו על עצמן: לאחר התואר הראשון עבדתי כשנתיים בארגון גדול. הייתי מאוד נרגשת כי העבודה נשמעה נוצצת מאוד, וגם הכרתי מספר אנשים שעסקו בה מתוך אהבה גדולה. למרבה הצער, אני גיליתי שאותי העבודה לא עניינה , במיוחד לאור פרוייקט ממש משמים ולא ממצה שקיבלתי. השלמתי את העבודה עליו, אבל לא חשתי מוערכת. בעיקר מאוד הפריע לי חוסר העניין והתקשורת מצדו של ראש הצוות, וזה נתן תחושה שבעצם אין זה משנה אם העבודה תיעשה או לא. לבסוף פוטרתי מהארגון, ולאחר שלב הצער והחששות, אין ספק שהיתה גם הקלה גדולה. ראיתי בזה שיעור מאוד חשוב (גם אם באופן מצער) על כך שחשובים לי האיתותים מהממונים עליי לגבי התקדמות העבודה, וכשניגשתי ללימודי תואר שני הקפדתי לבחור במנחה מתאים: מהסוג שמצפה לשמוע על התקדמות מדי פגישה. אני מרוצה עד השמיים מהבחירה שעשיתי במובן הזה: הסתדרנו היטב, העבודה התקדמה במהירות רבה, והיתה לי תחושה של הישג. העניין הוא, איך אני מצליחה לבחור סביבת עבודה שבה באמת ישנה מעורבות והבעת עניין בהתקדמות בעבודתו של הפרט? אני רוצה להדגיש, זה לא שאני צריכה מישהו שישב לי על הוריד, פשוט התחושה של לעבוד ולעבוד מבלי שזה באמת משנה לכאן או לכאן היא מאוד מתסכלת. חשבתי על העניין הזה ואני יודעת שחלק לא מבוטל מזה מגיע ממקום שבו תחושת הערך העצמי שלי אינה בלתי תלויה בדעתם של אנשים - חשוב לי שיעריכו אותי. מכל מקום, תודה על ההקשבה
שלום אמיר, אני קוראת אדוקה של הפורום כבר מספר חודשים, והייתי שמחה גם להשתתף בו באופן פעיל. אני סטודנטית לתואר שני במחשבים ועתידה לסיים ממש בשבועות הקרובים. עייפתי במקצת מעולם האקדמיה ויש בי רצון אמיתי להתחיל לעבוד, ואכן תיכף מגיע שלב חיפוש העבודה. אני מגלה כי יותר משיש בי החשש לא למצוא עבודה בתחום, אני חוששת שסיטואציות מהעבר יחזרו על עצמן: לאחר התואר הראשון עבדתי כשנתיים בארגון גדול. הייתי מאוד נרגשת כי העבודה נשמעה נוצצת מאוד, וגם הכרתי מספר אנשים שעסקו בה מתוך אהבה גדולה. למרבה הצער, אני גיליתי שאותי העבודה לא עניינה , במיוחד לאור פרוייקט ממש משמים ולא ממצה שקיבלתי. השלמתי את העבודה עליו, אבל לא חשתי מוערכת. בעיקר מאוד הפריע לי חוסר העניין והתקשורת מצדו של ראש הצוות, וזה נתן תחושה שבעצם אין זה משנה אם העבודה תיעשה או לא. לבסוף פוטרתי מהארגון, ולאחר שלב הצער והחששות, אין ספק שהיתה גם הקלה גדולה. ראיתי בזה שיעור מאוד חשוב (גם אם באופן מצער) על כך שחשובים לי האיתותים מהממונים עליי לגבי התקדמות העבודה, וכשניגשתי ללימודי תואר שני הקפדתי לבחור במנחה מתאים: מהסוג שמצפה לשמוע על התקדמות מדי פגישה. אני מרוצה עד השמיים מהבחירה שעשיתי במובן הזה: הסתדרנו היטב, העבודה התקדמה במהירות רבה, והיתה לי תחושה של הישג. העניין הוא, איך אני מצליחה לבחור סביבת עבודה שבה באמת ישנה מעורבות והבעת עניין בהתקדמות בעבודתו של הפרט? אני רוצה להדגיש, זה לא שאני צריכה מישהו שישב לי על הוריד, פשוט התחושה של לעבוד ולעבוד מבלי שזה באמת משנה לכאן או לכאן היא מאוד מתסכלת. חשבתי על העניין הזה ואני יודעת שחלק לא מבוטל מזה מגיע ממקום שבו תחושת הערך העצמי שלי אינה בלתי תלויה בדעתם של אנשים - חשוב לי שיעריכו אותי. מכל מקום, תודה על ההקשבה