השיח בתמונות הוא של שנינו ומוכרח המציאות -
שאתה קורע את המרחב ככה ואני בורחת מעין צופיה ככה
ובתמונה שנינו נמזגים זה לזה ומדייקים זה לזה וזה לעצמו כל אחד בנפרד
עוקף אגו- עוקף פרה מונח ביסודו .
זוהר ככה את השיח שלנו ... אהוב.
הדחה רעיונית...
כן ולא מדבר.
כן - כין מי תהום , לא כי- יש דברים ששלך נותנת להתייחד עם עצמם . לפעמים זעף , לפעמים התהום שקורצת , לפעמים הילדה , לפעמים כלב הים -
שבא והולך - משפשף את אבני הזיכרון .
הדחה רעיונית - אם לחשוב אותו ולתת לפרפר מחשבה לברוח מבעד לקשת
צבעי הדמיון למרחב , לעולם ואל האדם - אקבל כן כן בהחלט .
נגיעה באחר . כן - ולא רק נגיעה היא מאפשר את קיום האחר.
פרפרים הם קיימים מוחלטים כמו שהם עוד יותר מהמדיד והקשיח
שמחוצה לנו . יש להם ממש משלהם . לא נפרדים ומעצבים ונשזרים בנו...
ילד ירח. זאב. מדבר.
זאת לומר . נשזרים .
ערסית - לעילא ועילא , אבל במבט החותך- שקטה כמו צנון מיובש.
הבהמיות זה מבע נגד - לא להתכופף , לא להרפות את הנפש ,
לא להתקרב לזוהמה...
לא רוצה בזה.
מקללת את כל המקולל . כמה שיכולה - כמה שיותר בן זונה שכמותך של הרגע
פשיסט מנוכר - מקווה שגם אתה . מול נימוס שותק ומקלל את הרגע בלב.
האהבה שופעת בך - לא טוב לב.
לא כעס. זעם .
נורמטיביות... יש בו אולי מין השגור גם בך גם בי .
לא של חלאות אדם. לא רוצה חלק. משתדלת למנן את החלאה שבי.
אמרנו ודשנו .
ולא רוצה לחוש ביחוד כלשהו . לא טוב - ההיא על המסך לא נעימה לי -
זאת לומר חלאה. המושג נשבר לי , המילה משקרת . לא טוב לי ...
מבחינתי להמנע , או להשבר קצת פחות על המובן . לא דורשת מאחר
לא דורשת אפילו ממך .
וכן , אתה משוגע חביבי . אבל לא לתמיד ...
וככה לכן אוהבת אותך .
זה מה שתמיד אתה נופל בו כהלום שיכר!
ומרגישה מטופשת לדוש פה כאן אבל רק לך - איתך ובשבילך -
אופק אירועים. משתנה כיווני ומתייצב מחדש בכל רגע
מטבע השינויים . אז תמיד יש אהבה גם לך גם לי
התהום היא נושכת - אבל דווקא אמרתי
לתהום אתה מתקרב בצעדי ענק בלתי מורגשים יום יום
כשנכפף לאשמה
כשנכפף לכוח
כשלא משתמש בזנות שבבסיס אהבתך ...
כלב ים כאמור יבוא וילך
והאבן פצועה. ככה אני חושבת. ככה אני אוהבת לראות...
לעתיד
וזה בסדר.
זאת "תקווה " לשלך . זה טוב - זה רך , זה מביע חדווה לעצמי שלך
שיתנפץ לאלף רסיסים ויבנה מחדש - וילדה - כי אוהבת.
לא ... תהום .
עם טפרים ושיניים . ככה חושבת
העיינים שלך ורק מהכפיה להביט
או מההתמזגות בהן כשמפסיקה לצרוח -
הן עיינים רכות
ועמוקות יותר מרבים שסביבך.
לטעמי , לצבעי , לגווני-
דווקא כן משקיפות ומשתקפות באלף פרצופים לאחר
אבל
זהו לא קנה מידה. שים לב.
אמרתי תמיד המניח פרה על עצמו הוא מניח ומתחייב בנפשו באחר-
מופעי אגו ככאלה- כל החולה-
לטעמי ,
לגווני-
זה להאמין שהציבור ועיניו הגורשות, הדוחקות , הנדחקות
הדוחות שהורסות את כל היפה .
לנצוץ - העיינים - מתי אם לא איתך ?
ולראות את העומק מתי אם לא אליך.
אשתדל למנן ... צניעות . מבולבלת מעט מכל ביטוי הכלל פרט .
טוב לי לעצמי עם עצמי ואליך. מספיק . די .
והותר.