סליחה???מה הקשר כאן עדה???
זו כזאת סתימות לחשוב ככה. החיים הם חיי הדדיות ושותפות ולא של פרזיט מלוכסן עניים שמחכה שירצו אותו. עדה??למי זה בכלל אכפת? מה אכפת מה העדה שלי מלמדת ואומרת? מה אני קוף אחרי בנאדם? אני מיצרת לי דעות נורמטיוביות... מאנשים נורמליים שמבינים מזה חיי אהבה אמיתיים. הרבה דברים לקחתי מפסיכולוגיים ,מהמורות שלי...רק מהנורמליות שבהן.. שהמורה שלי סיפרה (לצורך העניין אשכנזיה)שהגבר שהיא נישאה לו ביום הראשון לנישואיה בא עד למיטתה עם כוס תה.. ולמה?כי הוא ראה את אבא שלו ככה עושה לאמא שלו. אז המורה שלי(כבר בוגרת יש לה לפחות 45 אם לא יותר והיא תיפוס נורא שמח... ועליז ובכלל רואה את החיים בצורה נורא חיובית..כיף להיות לידה) אמרה לו תודה ואח"כ הוסיפה.. תגיד מה קרה לך? למה היית צריך לטרוח....הכל כמובן בחיוך ובשמחה האופיינית שלה.. ואמרה לו ;תה תביא לי רק אם אני חולה`ולא מרגישה טוב. אז חשבתי לעצמי איך היא זכתה לחיות בחיי אהבה אמיתיים על היום הראשון של הנישואין. כי היא יכלה לקחת אתזה להגיד תודה וזהו..אבל זהו שהיה אכפת לה ממנו בדיוק כמו שלו היה אכפת ממנה שתרגיש טוב..ותהנה.. זה למשל דוגמא קלאסית איך בני הזוג מחפשים האחד את השני כדי לעשות טוב.