The fatamorgana
New member
למה תמיד קשה?!
5:29 שוב, פעם אחר פעם אני מתעורר מוקדם, מוזר, אני לא יודע מה ולמה. האור שמגיע מהחלון המום, כחול-אפור מיוחד, השעה שהשמיים הכי יפים (הזריחה הרבה יותר יפה מהשקיעה!). השקט, שקט עדין, לא מוחלט עדיין שומעים צלילים ברקע, מתרכז טיפה ושומע את הציפורים מהעץ ליד החלון... ציוץ בלחן קבוע כאילו הם שרות וכל פעם חוזרות על הפזמון, אני מתאמץ עוד טיפה להתרכז ואני כבר לא שומע את הציפורים. שומע את הנשימות שלי, נשיפה--שאיפה... שוב נשיפה ושוב שאיפה, החזה עולה ויורד השקט כמעט מוחלט עכשיו לרגע לא שומעים את ציוץ הציפורים, כאילו הציפורים יצאו להפסקה, את הנשימות אני שומע בקצב נורמלי אני מעריך והשקט... פתאום נשמע לי קולני אני שומע רק את דפיקות הלב שלי וגם הלב נשמע לי בקצב נורמלי, אבל אני שומע רק אותו. אני מנסה להתרכז עוד קצת, עוד טיפה ואני מתחיל לשמוע את החלום שהעיר אותי "תתקרב, תתקרב אליי עוד קצת , תחבק אותי, חזק..." העיניים פתוחות אבל אני לא רואה כלום, האוזניים שומעות אותך והלב לפתע לא בקצב נורמלי אני מרגיש את הפעימות מתחזקות. והנשימות גם הן לאט לאט מאיצות, אני רוצה להתקרב אבל הגוף שלי תקוע במקום, אני מנסה חזק! אבל איפשהו המסר נתקע בין המוח לגוף אני רוצה להגיד לך " ילדונת, תתקרבי אליי את... נסיכה שלי, אני לא יכולללל אני תקוע!" אבל הפה דומם. לא יכול לעשות כלום וזה מספיק מפחיד כדי להתעורר ולהתחיל לשחזר הכל. למה תמיד קשה?! =( ___________________________________________ ושר, איזה מושג נשגב ומדהים רגש בלתי-נלאה, אשר אליו מייחלים רגש השלמות, פסגת הציפיות אליו דרך מיגעת, בדרכים עקלקלות. שביעות-רצון בדרך לא תלותית עיקצוץ בלב של שמחה אמיתית תום העצב, תום התשוקות? פתיחת דלת לאהבות חדשות. הצצות חפוזות מבעד לתבונה מבטים חדורים בהארה משונה. אושר? סרטונין. ____________________________________________ בלי קשר, פשוט הייתי חייב לכתוב את זה
5:29 שוב, פעם אחר פעם אני מתעורר מוקדם, מוזר, אני לא יודע מה ולמה. האור שמגיע מהחלון המום, כחול-אפור מיוחד, השעה שהשמיים הכי יפים (הזריחה הרבה יותר יפה מהשקיעה!). השקט, שקט עדין, לא מוחלט עדיין שומעים צלילים ברקע, מתרכז טיפה ושומע את הציפורים מהעץ ליד החלון... ציוץ בלחן קבוע כאילו הם שרות וכל פעם חוזרות על הפזמון, אני מתאמץ עוד טיפה להתרכז ואני כבר לא שומע את הציפורים. שומע את הנשימות שלי, נשיפה--שאיפה... שוב נשיפה ושוב שאיפה, החזה עולה ויורד השקט כמעט מוחלט עכשיו לרגע לא שומעים את ציוץ הציפורים, כאילו הציפורים יצאו להפסקה, את הנשימות אני שומע בקצב נורמלי אני מעריך והשקט... פתאום נשמע לי קולני אני שומע רק את דפיקות הלב שלי וגם הלב נשמע לי בקצב נורמלי, אבל אני שומע רק אותו. אני מנסה להתרכז עוד קצת, עוד טיפה ואני מתחיל לשמוע את החלום שהעיר אותי "תתקרב, תתקרב אליי עוד קצת , תחבק אותי, חזק..." העיניים פתוחות אבל אני לא רואה כלום, האוזניים שומעות אותך והלב לפתע לא בקצב נורמלי אני מרגיש את הפעימות מתחזקות. והנשימות גם הן לאט לאט מאיצות, אני רוצה להתקרב אבל הגוף שלי תקוע במקום, אני מנסה חזק! אבל איפשהו המסר נתקע בין המוח לגוף אני רוצה להגיד לך " ילדונת, תתקרבי אליי את... נסיכה שלי, אני לא יכולללל אני תקוע!" אבל הפה דומם. לא יכול לעשות כלום וזה מספיק מפחיד כדי להתעורר ולהתחיל לשחזר הכל. למה תמיד קשה?! =( ___________________________________________ ושר, איזה מושג נשגב ומדהים רגש בלתי-נלאה, אשר אליו מייחלים רגש השלמות, פסגת הציפיות אליו דרך מיגעת, בדרכים עקלקלות. שביעות-רצון בדרך לא תלותית עיקצוץ בלב של שמחה אמיתית תום העצב, תום התשוקות? פתיחת דלת לאהבות חדשות. הצצות חפוזות מבעד לתבונה מבטים חדורים בהארה משונה. אושר? סרטונין. ____________________________________________ בלי קשר, פשוט הייתי חייב לכתוב את זה