בצדק היא אוהבת גם למעלה וגם למטה
והיא תהיה צודקת גם אם היא לא בדיוק תבין את מה שניסית ללמד אותה, שהדברים החשובים באמת הם הדברים הסמויים מן העין - כי במקור, מעולם לא אמרו את הביטוי הזה על ה"דברים החשובים", אלא על דבר הרבה יותר פרוזאי: אמרו את זה רק על ה ב ר כ ה שצריך לברך את ה´, ולברך את ה´ באמת רצוי, כידוע, לברך גם למעלה וגם למטה. אמר את זה רבי יצחק, האיש שהציע בגמרא כמה הצעות בנקאיות יעילות. רבי יצחק הוא האיש שאמר: לעולם ישליש אדם את מעותיו: שליש בקרקע, כלומר בנדל"ן, שליש בפרקמטיא, כלומר: במיסחר, בסחורות ובעסקים, ושליש - תחת ידו, כלומר: שיהיה תמיד נזיל עם מזומנים ביד, מקסימום - פק"מ שבועי. ולמה התזכורת הזו? כי בדיוק לאחר העצה הזו - הוא גם הביא לעולם את הביטוי השגור עד היום, באמצעותו ניסית למנוע מפנטזיה לאהוב גם למעלה וגם למטה. אז כדי להביא דברים על דיוקם, צריך להבהיר שרבי יצחק הנ"ל התייחס להוראה בתחום הברכה, שיש לברך על כל מה שאלוהים מילא לך באסמיך, כולל בעיסקי השקדים. והחידוש הגדול של היצחק הזה, הוא בכך שהבהיר שעליך לברך את כל מה שיש לך באסם שלך גם בלי לבדוק תחילה מה וכמה יש לך, גם כשאינך יודע בדיוק את הכמות האמיתית או המדוייקת של המלאי שלך באסם. ובדיוק על זה אמר: "אם התחיל למדוד - הרי זו ברכת שווא", כי אין שום ברכה בדבר מדוד, או שקול, או מנוי, אלא החוכמה היא שתברך גם בלי שאתה יודע כמה ולמה, כי אין הברכה מצוייה אלא בדבר הסמוי מן העין, דבר שאין העין שולטת בו. מוגש לך כפירקי עקרב לערב שבת.