אורחת זמנית
New member
למה עוד כואב
השעה שעת בוקר מוקדמת וכן אני פשוט חדשה כאן ואולי טוב שאכתוב על הכאב שלי. שנה פרודה בעלי עזב את הכל אותי, ילדים, בית, וארץ ומצא לו אחת שנותת לו לחלום מחדש, אולי. כואב אחרי 18 שנה של חיים משותפים. בלי הקדמה. יכול להיות שאני תמימה, לא מקבלים הקדמה למצב כזה, אבל כואב לי. מה שיותר כואב לי זה להיות לבד. אני עולה חדשה ישנה 5 שנים בארץ. בעלי לא רב איתי הוא פשוט קם והלך. הלך בצורה אלגנטית, פשוט אמר שהוא צריך קצת מרחב ורק אחרי שבועיים נודע לי שזה סיפור עם מישהי אחרת. גם את זה הבנתי ואמרתי יכול לקראות הרבה דברים בחיים אבל קח לך את הזמן. אני פשוט האמנתי בו בטחתי בו הוא פשוט עבד עלי מאוד טוב. הוא ידע שאני אוהבת אותו, והוא גם ידע שאני לבד בחיים שאין לי משפחה ושהוא הכל בשבילי ולכן הוא השתמש במניפולציה פסיכולוגית עלי. מבקש כרגע גירושים כי החברה החדשה שלו צריכה את זה. לא יכולה להאמין שאב עם 3 ילדים קטנים ילדי הם בני 10 8 2 כואב לי לא רק לי גם לילדים הם לא כל כך מבינים משתדלת להיות חזקה ולתת להם את ההרגשה שאני כאן איתם ולא רק אמא בכיינית אלה גם אמא במלוא המילה. אני באמת חזקה. יו אני קוראת את עצמי ואומרת כמה מבולבל כל מה שאני כותבת אף אחד לא יבין. והאם חשוב שמישהו יבין? אני צריכה פשוט לכתוב. אחרי שנה אני עוד כואבת ובתהליך של כעס. אבל הכעס הוא משהו שעוד יותר מכאיב לי. נו אני מתלבטת אם לתת לו את הגירושים או שאולי סתם להגיד שאיני מעוניינת רק כדי להציק לו העברית שלי לא מי יודע וכניראה נשמעת לכם די ילדותית. אבל אני בת 41 והצורה בה אני כותבת היום זה סתם להישפך אני אהבתי אותו הוא גם אותי אני חושבת אבל לקח והחליט כיוון שונה השאלה היא למה זה עוד כואב אחרי שנה מתי הכאב ניגמר? מתי אקום יום אחד ולא אחשוב עליו? מתי לא אצתרך לכעוס? האם יש תשובות לשאלות ? אולי זמןןןןןןןןןןןן אם מישהו לקח לעצמו את הזמן לקרוא את כל מה שכתבתי. תודה שנה טוב
השעה שעת בוקר מוקדמת וכן אני פשוט חדשה כאן ואולי טוב שאכתוב על הכאב שלי. שנה פרודה בעלי עזב את הכל אותי, ילדים, בית, וארץ ומצא לו אחת שנותת לו לחלום מחדש, אולי. כואב אחרי 18 שנה של חיים משותפים. בלי הקדמה. יכול להיות שאני תמימה, לא מקבלים הקדמה למצב כזה, אבל כואב לי. מה שיותר כואב לי זה להיות לבד. אני עולה חדשה ישנה 5 שנים בארץ. בעלי לא רב איתי הוא פשוט קם והלך. הלך בצורה אלגנטית, פשוט אמר שהוא צריך קצת מרחב ורק אחרי שבועיים נודע לי שזה סיפור עם מישהי אחרת. גם את זה הבנתי ואמרתי יכול לקראות הרבה דברים בחיים אבל קח לך את הזמן. אני פשוט האמנתי בו בטחתי בו הוא פשוט עבד עלי מאוד טוב. הוא ידע שאני אוהבת אותו, והוא גם ידע שאני לבד בחיים שאין לי משפחה ושהוא הכל בשבילי ולכן הוא השתמש במניפולציה פסיכולוגית עלי. מבקש כרגע גירושים כי החברה החדשה שלו צריכה את זה. לא יכולה להאמין שאב עם 3 ילדים קטנים ילדי הם בני 10 8 2 כואב לי לא רק לי גם לילדים הם לא כל כך מבינים משתדלת להיות חזקה ולתת להם את ההרגשה שאני כאן איתם ולא רק אמא בכיינית אלה גם אמא במלוא המילה. אני באמת חזקה. יו אני קוראת את עצמי ואומרת כמה מבולבל כל מה שאני כותבת אף אחד לא יבין. והאם חשוב שמישהו יבין? אני צריכה פשוט לכתוב. אחרי שנה אני עוד כואבת ובתהליך של כעס. אבל הכעס הוא משהו שעוד יותר מכאיב לי. נו אני מתלבטת אם לתת לו את הגירושים או שאולי סתם להגיד שאיני מעוניינת רק כדי להציק לו העברית שלי לא מי יודע וכניראה נשמעת לכם די ילדותית. אבל אני בת 41 והצורה בה אני כותבת היום זה סתם להישפך אני אהבתי אותו הוא גם אותי אני חושבת אבל לקח והחליט כיוון שונה השאלה היא למה זה עוד כואב אחרי שנה מתי הכאב ניגמר? מתי אקום יום אחד ולא אחשוב עליו? מתי לא אצתרך לכעוס? האם יש תשובות לשאלות ? אולי זמןןןןןןןןןןןן אם מישהו לקח לעצמו את הזמן לקרוא את כל מה שכתבתי. תודה שנה טוב