אמא לחוצה 1
New member
למה לצפות באבחון?
בוקר טוב, למרות שרובכם הייתם בדיעה שלבני אין בעיה, מאחר שחלקכם סברתם שכדי להרגיע את חששותיי כדאי ללכת לאבחון - קבעתי תור לרופא התפתחותי. בינתיים דיברתי עם רופא הילדים של בני אשר אמר שלדעתו אין שום בעיה. הילד אמנם שקט ולא קשקשן גדול אבל העובדה שאינו מדבר בכלל ואינו מצביע בכלל אינה מדאיגה עד גיל שנה וחצי, אם הוא מתקשר בדרכים אחרות ויוצר קשרים טובים עם הסביבה. הוא גם אמר שממילא רופא התפתחותי לא יוכל לתת אבחנה בשלב זה. אני חוששת שאין לי דרך להעריך את זה, אז אני אתן דוגמה מאתמול. תזכורת - הילד בן שנה וחודשיים. כשהגעתי הביתה מהעבודה הוא הושיט לי ידיים והרמתי אותו. אחרי כמה דקות הורדתי ופרץ בבכי שלא נרגע עד שהרמתי שוב. בסוף הצלחתי לעניין אותו בצעצוע וזה נרגע. אבל אח"כ זחל אחרי לכל מקום. בשלב מסויים נכנס למטבח ושם התחיל לתפוס ידיות כדי להעמד. ניצלתי את ההזדמנות והלכתי לסלון. משם לא קראתי לו אלא ניגנתי בתוף שלו. תוך שניות הוא זחל אלי בשמחה. שאלתי אותו כמה פעמים איפה אור. פעם אחת הרים יד למעלה והסתכל. פעמיים אחרות רק הסתכל בלי היד. פעמיים נוספות לא הגיב. הוא ישב ושיחק איתי כשהגיע אביו מהעבודה. בעלי קרא לו והוא זחל אליו בשמחה והושיט ידיים. הכל נשמע לי מעודד, אבל - הוא עדיין אומר רק ממממא (לאמא) ואבא כשלא תמיד הכוונה ברורה. והוא ממש לא מצביע. הוא עדיין ממשיך לצפות למחיאות כפיים על כל "חוכמה". כשמשחיל טבעות למשל או כשמנגן בקסילופון כמו שלימדתי אותו. נתתי לו ביד מלפפון חתוך בצורה אחרת ממה שמכיר. הוא הפך אותו והפך אותו כנראה כדי לחקור את הענין. ואז קראתי לו ואמרתי לו תאכל. והוא הכניס לפה והתחיל לאכול. יש לו נטיה בימים האחרונים כל דבר להרים גבוה ואז לזרוק לרצפה. הוא ישן בלילה מ- 20:00 עד 08:00 בבוקר. השארתי לידו בקבוק ושמעתי בלילה שהוא שותה ממנו. אבל היו גם פעמיים שהתעורר ועשה קולות כמו מממממ (לא מהמהמהמה, בלי הברות, אני מקווה שמובן) ואז נרדם שוב. הוא גם מאוד אוהב להכנס לחדר של אחותו כשהיא שם ולקחת לה דברים ואז "לברוח" (טושים, קוקיות וכו'). השאלה שמטרידה אותי היא איך רופא יכול בבדיקה קצרה יחסית (הבנתי שכחצי שעה) ללמוד את הילד? האם שואלים אותי דברים? האם יש שאלון מסויים? אשמח לשמוע מכם כל תובנה. חוץ מזה - התחלתי קצת לספר על חששותיי לקרובי משפחה וכולם, אבל כולם, בדעה שירדתי מהפסים. מצד שני - כבר שמעתי על אמהות שצחקו עליהן ובסוף התבררו שצדקו.
בוקר טוב, למרות שרובכם הייתם בדיעה שלבני אין בעיה, מאחר שחלקכם סברתם שכדי להרגיע את חששותיי כדאי ללכת לאבחון - קבעתי תור לרופא התפתחותי. בינתיים דיברתי עם רופא הילדים של בני אשר אמר שלדעתו אין שום בעיה. הילד אמנם שקט ולא קשקשן גדול אבל העובדה שאינו מדבר בכלל ואינו מצביע בכלל אינה מדאיגה עד גיל שנה וחצי, אם הוא מתקשר בדרכים אחרות ויוצר קשרים טובים עם הסביבה. הוא גם אמר שממילא רופא התפתחותי לא יוכל לתת אבחנה בשלב זה. אני חוששת שאין לי דרך להעריך את זה, אז אני אתן דוגמה מאתמול. תזכורת - הילד בן שנה וחודשיים. כשהגעתי הביתה מהעבודה הוא הושיט לי ידיים והרמתי אותו. אחרי כמה דקות הורדתי ופרץ בבכי שלא נרגע עד שהרמתי שוב. בסוף הצלחתי לעניין אותו בצעצוע וזה נרגע. אבל אח"כ זחל אחרי לכל מקום. בשלב מסויים נכנס למטבח ושם התחיל לתפוס ידיות כדי להעמד. ניצלתי את ההזדמנות והלכתי לסלון. משם לא קראתי לו אלא ניגנתי בתוף שלו. תוך שניות הוא זחל אלי בשמחה. שאלתי אותו כמה פעמים איפה אור. פעם אחת הרים יד למעלה והסתכל. פעמיים אחרות רק הסתכל בלי היד. פעמיים נוספות לא הגיב. הוא ישב ושיחק איתי כשהגיע אביו מהעבודה. בעלי קרא לו והוא זחל אליו בשמחה והושיט ידיים. הכל נשמע לי מעודד, אבל - הוא עדיין אומר רק ממממא (לאמא) ואבא כשלא תמיד הכוונה ברורה. והוא ממש לא מצביע. הוא עדיין ממשיך לצפות למחיאות כפיים על כל "חוכמה". כשמשחיל טבעות למשל או כשמנגן בקסילופון כמו שלימדתי אותו. נתתי לו ביד מלפפון חתוך בצורה אחרת ממה שמכיר. הוא הפך אותו והפך אותו כנראה כדי לחקור את הענין. ואז קראתי לו ואמרתי לו תאכל. והוא הכניס לפה והתחיל לאכול. יש לו נטיה בימים האחרונים כל דבר להרים גבוה ואז לזרוק לרצפה. הוא ישן בלילה מ- 20:00 עד 08:00 בבוקר. השארתי לידו בקבוק ושמעתי בלילה שהוא שותה ממנו. אבל היו גם פעמיים שהתעורר ועשה קולות כמו מממממ (לא מהמהמהמה, בלי הברות, אני מקווה שמובן) ואז נרדם שוב. הוא גם מאוד אוהב להכנס לחדר של אחותו כשהיא שם ולקחת לה דברים ואז "לברוח" (טושים, קוקיות וכו'). השאלה שמטרידה אותי היא איך רופא יכול בבדיקה קצרה יחסית (הבנתי שכחצי שעה) ללמוד את הילד? האם שואלים אותי דברים? האם יש שאלון מסויים? אשמח לשמוע מכם כל תובנה. חוץ מזה - התחלתי קצת לספר על חששותיי לקרובי משפחה וכולם, אבל כולם, בדעה שירדתי מהפסים. מצד שני - כבר שמעתי על אמהות שצחקו עליהן ובסוף התבררו שצדקו.
