למה לפחד?

[leeloo]

למה לפחד?

לא יודעת אם זאת בעיה ברת פתרון, אבל אולי תוכלו לנתח אותי קצת, לנסות להבין מה הולך שם, כי לי קצת קשה להתסכל על העניין ממבט אובייקטיבי.. מה הבעיה יו אסק? ובכן, אני מפחדת לבקש מאנשים דברים. מההורים שלי אני כבר חודש רוצה לבקש מהם שיעזרו לי בתשלומים לעורך דין, ותמיד כשאני צריכה את האוטו אני מחכה לדקה התשעים מהפחד שהם יגידו לא. מהמפקד שלי, מהסמ"חית לשעבר, כשאני מתקשרת לחברות אזרחיות, וכו' וכו'.. אני לא יודעת מה בדיוק מאיים אולי, אולי האפשרות שאני אקבל "לא" כתשובה גורמת לי למעניין חרדה מתונה, ואולי זה עניין של הערכה.. זה פשוט משגע אותי שבגלל זה אני דוחה דברים, ואחרי שאני עושה אותם אני מרגישה כל-כך טוב, וזה לא צריך לקרות, כלומר - ביג דיל, אז ביקשתי והם נענו, לא צריך להתלהב מזה. אבל עצם זה ש"נפטרתי" מזה גורמת לי להרגיש הרבה יותר טוב. ואין לי מושג ממה אני מפחדת ואין לפתור את זה, פשוט אני לא רוצה לדחות יותר דברים. אם אני צריכה עזרה מההורים שלי אני צריכה להיות מסוגלת לבוא ולבקש, וכנ"ל גם לגביי אנשים אחרים. הנה עכשיו, אני צריכה לעשות שני טלפונים חשובים ואני לא עושה אותם, ואין לי מושג למה, אם זה יותר מעצלנות או מזה שאני חוששת במקום מסוים.. הבנתם משהו?

 

[זיו25]

../images/Emo24.gif

אני חושב שנורא חשוב להוציא דברים החוצה ולא לשמור אותם בבטן, יודעת למה? כי כשהם נשארים בבטן הם גודלים ונעשים כבדים, ואז הרבה יותר קשה להוציא אותם. כך שאם למשל חיכית יותר מדיי זמן, תהליך ההוצאה הוא כואב נורא ומלא מועקה. מצד שני, אם את בוחרת להשאיר דברים בבטן - את צריכה לסחוב את זה איתך כל החיים. השאלה המעניינת באמת היא למה את כל כך חוששת. באיזו נקודה בעצם התחלת לחשוש? האם תמיד היית ככה , או רק לאחרונה? האם את חוששת מהתשובה עצמה, או מההשלכות של התשובה, ואולי בכלל את משקיעה משאבים עצומים בחרדה של "מה יהיה אם יסרבו לי", במקום ללכת ולשאול ישר? ואני תוהה, איך את מרגישה אחרי שאת שואלת משהו, ומקבלת "כן" בתור תשובה? בברכה, זיו.

 

[leeloo]

אתה שוב מבין...

אני באמת חושבת שהחרדה המרכזית היא - "מה יקרה אם הם יסרבו לי" מה עוד שאני נורא פרפקציוניסטית, ואני מרגישה תמיד שאני צריכה המון הכנות לפני שאני מבקשת מאנשים דברים, כדי שהבקשה תהיה בלתי ניתנת לסירוב, וזה מה שמלחיץ אותי עוד יותר וגורם לי לדחות את הבקשה, עד שבעצם "ההכנות יושלמו".. אני חושבת שמאז ומעולם היה לי את זה, רק שבעבר זה היה הרבה יותר גרוע.. פעם בכלל הייתי מבקשת מאמא שלי שתעשה את הטלפונים בשבילי.. לא מבינה גם ממה יש לי לחשוש כל-כך, זה לא כאילו הבקשות שלי מוגזמות מידי, זה פשוט העניין של ההכנה והפחד מהסירוב שמקשים עליי מאוד.. ואתה צודק כשאתה אומר שאסור לשמור דברים בבטן.. החיים שלי באמת היו הרבה יותר קלים אם באמת הייתי אומרת הכל ולא "חוסכת" מאנשים.. כמה אני מקנאה בטאז על זה.. הלוואי והייתי יכולה להגיד הכל, אז שוב מתעוררים החששות האלה, ומה אני אגיד, ואיך אני אגיד את זה..

 

[זיו25]

../images/Emo24.gif

רגע, בואי ננסה משהו. נניח שאת רוצה לנסוע לטאז, ואת עומדת לבקש את הרכב. את עלולה לקבל תשובה חיובית, ואז הכל יהיה בסדר - לוקחים את המפתחות, ונוסעים. אבל! את עלולה לקבל תשובה שלילית. אני מציע לך לקחת את התשובה השלילית, הגדולה והמפחידה, ולנתח אותה לשלוקלוקים קטנים. אני לא יודע אם את יודעת, אבל שלוקלוקים קטנים הם הרבה יותר קלים לטיפול מתשובה שלילית אחת גדולה. אז בואי נראה, קבלת תשובה של "לא, אי אפשר לקחת את הרכב כעת". אוקי, אכן תשובה מפחידה וכואבת, אבל מיד אפשר לשאול את השאלה הבאה "מתי אוכל לקבל אותו?" ואז כנראה תגיע תשובה בטוחה שתגיד "מחר" "בעוד שעה" וכדומה. גם אם לא תשאלי את השאלה הנוספת ונשארת עם תשובה שלילית, את לא צריכה לקחת אותה ללב. אחרי הכל הרכב של אמא, והיא נותנת לך אותו כשהיא לא צריכה אותו. צריך גם להבין אותם לפעמים

. את התשובה הזו שימי בצד ונסי להגיד לעצמך "לא נורא, אני אקח את האוטו בהזדמנות הבאה" . את מעידה על עצמך שאת פרפקציוניסטית, לכן במקומך הייתי מקדים ומבקש את הרכב, דווקא כדי למנוע תשובה שלילית מאוחר יותר - דבר שעלול לפגוע בתוכניות שלך. בברכה, זיו <זיו הולך לחשוב על כל מה שהוא כתב כאן>

 

[idanyd]

ליאת,

קודם כל - אצטרף לכולם ואחזק את ידיך. זה קורה לכולם. לדעתי, אף אחד לא אוהב תגובה שלילית, וההבדל הוא רק איך מתמודדים עם העניין. יש אותך, שמתכננת לעתיד, חושבת "מה יקרה אם...", ומסתבכת בתכנונים העתידיים, עד שקשה לך להעלות את השאלה מלכתחילה. ויש את טאז, שלא חושש, לא בונה בניינים על-סמך הנחות עתידיות ולכן אין לו בעיה לבקש מאנשים. אם יורשה לי לשאול - מה את עושה אם וכאשר את מקבלת תגובה שלילית? את מקבלת אותה ופורשת הצידה, או שאת מנסה להתווכח ולשנות אותה? אני מוכן להציב הימור קטן, שהתשובה שאת מקבלת היא סופית עבורך, ואת מקבלת את "רוע הגזרה, נכון? אם זה נכון, זו גם יכולה להיות סיבה לקבל יותר סירובים מלכתחילה, כי הרבה יותר קל לסרב למישהו שיודעים שלא יבוא בטענות אח"כ.

 

[leeloo]

התחלת טוב

אבל הסיום... דווקא להפך, אני תמיד אתווכח ואנסה לשנות את התוצאה, בגלל שאני בטוחה שאחרי כל ההכנות שעשיתי וכל התכנונים אין סיכוי שאקבל "לא", ואם אני מקבלת אותו, זה פשוט לא מקובל עליי כל-כך ואני מנסה לשנות את זה.

 

[זיו25]

בדיוק!

לכן לא הייתי דוחה את הבקשה לרגע האחרון אלא לרגע הראשון - כדי שגם אם התשובה שלילית - אפשר יהיה להתארגן בהתאם. בברכה, זיו.

 

[leeloo]

על זה אנחנו דנים יקירי

על העניין של הדחייה, כי אני מפחדת, וזאת בעיה קשה, קשה מאוד.

 

[זיו25]

להבדיל אלפי הבדלות

נדרש המון אומץ כדי להעלות בעיה כזו לכאן, ואני לא מכיר הרבה אנשים שהיו עושים זאת. לפי דעתי את בדרך לפתרון, מכיוון שאם את מודה שיש לך בעיה ואת שואפת לפתור אותה, עשית כבר חצי מהדרך! בברכה, זיו.

 

[leeloo]

../images/Emo13.gif

מה השלב הבא?

 

[זיו25]

הממ

אולי משחק אסוציאציות? לנסות ולבחון כמה מצבים, ולראות מה מפריע לך יותר? ממש לנסות ולנתח את הקטע שבו הפחד והחרדה מתעוררים? בברכה, זיו.

 

[nutmeg]

יש פה שני דברים

מעורבבים זה בזה. 1) החשש מסרוב 2) דחיינות החשש מסרוב יכול לשבת על המון דברים ובשביל לדעת אותם צריך יהיה להתחיל לנבור. מההכרות הקצרה שלי אותך הייתי שואלת אותך אם כל זה לא קשור לפרפקציוניזם ולשליטה? התפיסה שלך שאת צריכה להיות יכולה לעשות לבד דברים כי רק ככה תהיה שקטה שהדברים נעשו כמו שאת רוצה? הבעת חולשה (לבקש עזרה מאחרים) פותחת פתח לאותם אחרים "ללכלך" לך את נתיב השליטה - פתאום תהיה חשופה ותצטרכי לסבול מישהו אחר שם שיכול לפשל או לעשות דברים לא ממש כמו שצריך או... הבעת חולשה (לבקש עזרה מאחרים) גם אולי תשנה את התדמית שנדמה לך שיש להם עליך (superwoman!), ושלך יש בעיני עצמך. הדחיינות יושבת על דברים דומים - הקושי שבכישלון או הסרוב או חוסר היכולת לעמוד בו... כך שלפעמים עדיף לא להתחיל. דחיינות גם עושה ´הפוך על הפוך´ במובן הזה שאם לא תפעלי ולא תעשי את מה שצריך - יוצא שאת שולטת על התוצאה שהיתה ידועה לך מראש גם אם תוצאותיה לא נעימות לך. מסובך? צודקת!

 

[idanyd]

אולי גם יש פה את

ההנאה מהספק. כל עוד לא שאלת - יש סיכוי לתשובה חיובית. אחרי שדיברת, את צריכה להתמודד עם התוצאות, שעלולות לא להיות נעימות.

 

[leeloo]

ממש ככה...

 

[leeloo]

חסכת לי איזה 250 ש"ח אצל פסיכולוג..

כל-כך לא חשבתי על זה ככה.. ידעתי שאני לא מספיק אובייקטיבית בשביל לראות שאני בעצם מפחדת שאני אראה חלשה בבקשה שלי, שבעצם אני צריכה משהו ממישהו, אני - צריכה מישהו - תלויה בהסכמה של מישהו אחר - תלויה בהחלטות שלו - איבוד שליטה שלי לחלוטין - הכל תלוי באדם השני. הקטע של השליטה הזה, ושל הפחד מפני כשלון בגלל הפרפקציוניזם זה כנראה מה שבאמת מפריע שלי כשאני באה לבקש משהו. ואם מישה מסרב לי, אז בכלל אני יכולה לאבד את עצמי.. השאלה מה אני עושה עם העניין, איך אני מוותרת, איך אני מפסיקה להסתכל על זה שאני צריכה משהו מאנשים אחרים, על זה שאני תלויה בהם, לא כחולשה, אלא כמשהו טבעי, שכל אדם זקוק לו? פשוט להפסיק לחשוב שזה שם אותי בעמדה נחותה, ולהיות שלווה עם הבקשה שלי..

 

[dana2909]

בואי נתחיל מזה

איך את מתייחסת לאנשים שבאים לבקש ממך דברים. ואני מדברת על דברים חשובים (לא שהשקל שזיו ביקש לא חשוב) אבל דברים שאת יודעת שהיה לאותו אדם מאד קשה לבקש ממך. האם את חושבת שהוא חלש, שהוא שווה פחות ממה שהוא היה קודם. או שאולי זה בדיוק להפך. אולי את מעריכה אותו יותר על האומץ שהיה לו כשבא לבקש ממך. אז אם את חושבת כך על אחרים , למה על עצמך את לא חושבת ככה..

 

[leeloo]

זה לא משנה מה אני חושבת על אנשים

שמבקשים, כי יש מגוון של תגובות לבקשות שונות, העניין הוא שאני תופסת את עצמי בתור מישהי שתלויה במישהו, מישהי שזקוקה למישהו, מישהי שבאותו רגע היא בעמדת נחיתות מול האדם השני..

 

[nutmeg]

מה חסכת? צ'למי בקופה מיד!

 

[אפי היקרה]

השרשור הזה ארוך מספיק גם בלעדיי

אבל אני דווקא רואה ב"בקשה" לא סממן של חולשה, אלא סממן של האצלת סמכויות. אני מוכנה, זו החלטה לתת לך לעזור לי. אני מספיק סומכת עליך ומספיק מאמינה בך כדי שתיתן לי תשובה, שאפילו אם היא לא תספק אותי, שאלתי ואני מוכנה לתשובה. בגלובאלי, להכין את עצמך לתשובה הלא-מתאימה בעיניי היא סוג של נבואה שמקדימה את עצמה. אין כל רע בלדעת שיכולה להיות גם תשובה שלילית, אבל זה עדיין לא אומר שאת נתונה בחסדי המשיב. יש לך הרבה אופציות אחרות להסתכל על זה: את דורשת מידע, את מעונינת לשמוע את דעתו, את מאוד היית שמחה להעזר בו. לא לבקש עזרה, להעזר, שיש הבדל מסוים בניואנסים. הרי לא מדובר בשאלות של חיים ומוות, ובמקום לעבור סבל מיותר בכסיסת צפורניים עד לבקשת העזרה עצמה.כמה שיותר מוקדם תדעי את התשובה, תוכלי להתכונן לתכנית המקורית או לתכנית ב'. גמישות, יקירתי, גמישות.

 

[zimes]

אוח כמה שאני מבינה!

בשלב ראשון - הייתי הולכת בגישה הבאה - הנה עצה של אמא שלי: תבקשי רק כשאת בטוחה שאת תעני בחיוב. אז - את תתרגלי לקבל תשובות חיוביות, ואחרים יתרגלו לענות לך בחיוב, וחווית השאלה שלך תהיה טובה יותר. בהמשך, תוכלי, לדעתי, לעזוב אני הטיפ של אמא שלי, וחמושה בבטחונך בתשובות החיוביות, לבקש גם דברים מעט מוגזמים. וגם - אחרי שתהיי די מנוסה בתשובות חיוביות, תשובה שלילית אחת לא תשתק אותך לעד, ותוכלי להמשיך בחייך הבקשתיים. יש? רוצה לנסות לבקש ממני משהו?