בשנות ה-70 המגמה הזו פחות בלטה
קודם כל, מפני שבאירוויזיון לא השתתפו כל כך הרבה מדינות כמו היום. למשל כל מדינות מזרח אירופה, שברובן המוחלט עברו לשיר רק באנגלית(פרט לחלק ממדינות אקס-יוגוסלביה), לא השתתפו אז. שנית, בשנות ה-70 אחוז המדינות הדוברות צרפתית היה משמעותי- צרפת, בלגיה, לוקסמבורג, שווייץ ומונקו. שלישית, מדינות הים התיכון כמו יוון וטורקיה לא חלמו אז לשיר באנגלית. סביר להניח שגם היום הן לא היו עושות זאת, אילו המגמה לשיר באנגלית לא הייתה כל כך סוחפת. למעשה המדינות ששרו באנגלית בשנות השבעים היו בעיקר השקנדינביות והולנד, וגם גרמניה ואוסטריה פעם אחת. כשאיגוד השידור האירופי החליט לאפשר חופש שפה ב-1999 חשבתי שגם הפעם אלו יהיו המדינות שינצלו את הזכות לשיר באנגלית. אבל הפעם, לצערי, המגמה כבר הייתה הרבה יותר סוחפת. גם אני לא מאושרת מזה שאנחנו שרים חצי באנגלית, אבל כמו שאמרת, אלון, לפחות אנחנו שרים גם בשפה שלנו. זו פשרה לא רעה ללכת עם הזרם הקוסמופוליטי ויחד עם זה להישאר נאמן לשפה ולתרבות. חוץ מזה, השיר שלנו גם מאוד ישראלי בסגנון שלו, ולא אמריקאי כמו Everybody למשל.