למה לסכסך?
תסבירו לי למה היא עושה את זה, כי אני כבר לא מבינה ומאוד מרוגזת.. מצטערת על האורך, אני פשוט חייבת להוציא את זה.. היא עברה כל גבול. כשהיא נכנסת לי לחיי המשפחה המצומצמת ומעיזה להעליל עלילות שווא על אמא ואבא שלי זה כבר עובר כל גבול. ולמה היא עושה את זה? כל-כך משעמם לה? כל-כך רע לה? היא באמת שונאת את אמא שלי? דיברתי עם סבתא לי פעם אחת. שיחה טובה. היא שאלה למה אני מרוחקת מהמשפחה ונמנעת מלהגיע לאירועים משפחתיים. דיברתי איתה בכנות. הסברתי לה שאין לי ממש עם מי לדבר, ואני מוצאת את עצמי יושבת בצד ומקשיבה לסיפורי "מרתקים" על המעצבת של הבית של דודים שלי.. מלבד העניין הזה, מרגיז קצת ואפילו קצת משפיע כל העניין הזה שהיא יורדת עליי ועל אמא שלי שאנחנו אשכנזיות ושאני לא אוכלת ולא מתנהגת כפי שחינכו אותה להתנהג ולאכול. אז היא ישר קפצה - "מתי לא קיבלתי את אמא שלך? שההורים שלה נפטרו ישר אמרתי לה שתהיה הבת שלי" (אבא שלי ואמא שלי מכחישים שהיא אמרה את זה). ואז היא אמרה - "אני יודעת למה אני ואת ככה" "למה?", שאלתי, מאוד מסוקרנת למשמע "ההארה" שלה "אמא לא תמיד איפשרה לאבא להביא אותכם אליי ובגלל זה התרחקנו" אמרתי לה שבחיים, כל מה שאמא שלי תעשה, בחיים היא לא תעשה משהו כזה. להרחיק נכדים מהסבתא היחידה שלהם?! להסתכן בריב עם אבא שלי על שטות כזו?! מה יניע אותה לפעול ככה? היא המשיכה בשלה - "אני יודעת שזה ככה". ברור, היא הרי יודעת הכל. בשבוע האחרון כשישנתי אצלה כמעט ולא דיברתי איתה. זה כמעט בלתי נסבל היחס שלה. היא באה ואמרה - "אני יודעת למה את שונאת אותי כל-כך, את באה עם השנאה הזו מהבית.." "איזו שנאה בדיוק סבתא?" "אני יודעת, אני יודעת, בגלל זה את כל הזמן עושה לי דווקא! למה את עושה לי דווקא" "אני לא עושה לך דווקא סבתא, כל מה שאת רוצה אני עושה" "עם כל השנאה הזו שאת באה מהבית.." "איזו שנאה סבתא? על מה את מדברת?" "את ואמא שלך.. אמא שלך חושבת שאני לא מקבלת אותה.." "זה לא מה שאמרתי לך סבתא, אמרתי לך שאני קצת מרגישה לא שייכת בגלל כל הצחוק הזה שאת עושה מהחינוך האשכנזי שקיבלתי מאמא" (כאילו שיש באמת דבר כזה "חינוך אשכנזי" בצורה כוללת..) "חשבתי שזה יקרב בינינו, זה רק מרחיק.." מעניין באמת למה.. לא המשכתי להגיב. היא המשיכה להפציר בי שאני עושה לה דווקא ושאני שונאת אותה. הרי ממילא אם אני אנסה לדבר איתה בהיגיון היא ישר תהפוך את למה שהיא רוצה, תשמע מה שהיא רוצה לשמוע, תפרש את זה איך שבא לה, תסובב את זה בשביל להיות המסכנה.. כמו שאמרתי לה פעם אחת שקשה לי לדבר איתה כי אני לא חושבת שהיא מקשיבה לי ומנסה להבין אותי. היא ישר פירשה את זה כאילו אמרתי שהיא מטומטמת. היא גם שאלה אותי למה אני לא אומרת לה שלום כשאני חוזרת בערב. הסברתי לה שהיא שוכבת במיטה שלה בדלת סגורה ואני לא יודעת אם היא ערה או ישנה. היא ישר מתעצבנת כאילו מה כבר אמרתי - "אני תמיד בחדר?! אני?!" לא אמרתי שהיא תמיד בחדר. זו עובדה קיימת שהיא ישנה בחדר שלה, במיטה שלה, לא?! וככה היא עושה לכל דבר שאני אומרת לה. החלטתי לקחת את זכות השתיקה. עכשיו גם אבא שלי לא מדבר איתה כי היא ליכלכה עליו והוא מאוד נפגע ממנה, ושהיא תגיד סליחה ותראה שהיא טעתה חלילה?! אז מה אם הבן שלה לא מוכן דבר איתה יותר?! העיקר שהיא "צודקת". אח"כ אמא שלי באה ושואלת אותי אם אני אמרתי לסבתא שלי שהיא (אמא) אמרה לי שסבתא שלי מעדיפה את בת דודה שלי על פניי או שהיא לא מתייחסת יפה אליה. אמרתי לה שאני אמרתי את זה. דעה משלי. סבתא שלי כנראה לא מאמינה שיש לי אחת. היא רגילה שכולם מתחנפים אליה אז כשאומרים לה משהו שלא מוצא חן בעיניה היא ישר מחפשת אשמים, ומי הטרף הכי קל? אמא שלי. היא ממילא לא מסתדרת איתה ממש, אז בוא נאשים אותה בכל מה אני שחושבת. שאמא שלי מרעילה אותי. אמא שלי אמרה שהיא תנהל שיחה רצינית איתה. אמרתי לה שלא תתאמץ יותר מידי כי ממילא זה נכנס מצד אחד ויוצא מהשני. היא כבר זקנה ומעולם לא תחשוב שהיא טועה. היא לעולם לא תחשוב שההתנהגות שלה הובילה לכך שאני מרוחקת ממנה ושאני לא ממש סובלת אותה. חברות שלי שומעות אותי מדברת על סבתא שלי ולא מאמינות שאפשר לדבר ככה על סבתא. ואז הסברתי להן מה הולך בבית שלה, הן קצת הבינו. אבל אף אחד לא מבין. יצאתי מהבית חשבתי יפסיקו ההטרדות החוזרות ונשנות, אבל היא רק יותר גרועה. המילים היחידות שיוצאות לה מהפה הן הוראות מלוות ביללות על כך שהיא זקנה ואין לה כוח. אבל למה היא מסכסכת ככה? אח"כ היא מצפה שאני והיא נסתדר? ככה ללכלך על אמא שלי? כמה שאמא שלי יכולה להיות נוראית, היא בן אדם. אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה זה פוגע ומעצבן הקטע הזה.. סבתא לא בוחרים...
תסבירו לי למה היא עושה את זה, כי אני כבר לא מבינה ומאוד מרוגזת.. מצטערת על האורך, אני פשוט חייבת להוציא את זה.. היא עברה כל גבול. כשהיא נכנסת לי לחיי המשפחה המצומצמת ומעיזה להעליל עלילות שווא על אמא ואבא שלי זה כבר עובר כל גבול. ולמה היא עושה את זה? כל-כך משעמם לה? כל-כך רע לה? היא באמת שונאת את אמא שלי? דיברתי עם סבתא לי פעם אחת. שיחה טובה. היא שאלה למה אני מרוחקת מהמשפחה ונמנעת מלהגיע לאירועים משפחתיים. דיברתי איתה בכנות. הסברתי לה שאין לי ממש עם מי לדבר, ואני מוצאת את עצמי יושבת בצד ומקשיבה לסיפורי "מרתקים" על המעצבת של הבית של דודים שלי.. מלבד העניין הזה, מרגיז קצת ואפילו קצת משפיע כל העניין הזה שהיא יורדת עליי ועל אמא שלי שאנחנו אשכנזיות ושאני לא אוכלת ולא מתנהגת כפי שחינכו אותה להתנהג ולאכול. אז היא ישר קפצה - "מתי לא קיבלתי את אמא שלך? שההורים שלה נפטרו ישר אמרתי לה שתהיה הבת שלי" (אבא שלי ואמא שלי מכחישים שהיא אמרה את זה). ואז היא אמרה - "אני יודעת למה אני ואת ככה" "למה?", שאלתי, מאוד מסוקרנת למשמע "ההארה" שלה "אמא לא תמיד איפשרה לאבא להביא אותכם אליי ובגלל זה התרחקנו" אמרתי לה שבחיים, כל מה שאמא שלי תעשה, בחיים היא לא תעשה משהו כזה. להרחיק נכדים מהסבתא היחידה שלהם?! להסתכן בריב עם אבא שלי על שטות כזו?! מה יניע אותה לפעול ככה? היא המשיכה בשלה - "אני יודעת שזה ככה". ברור, היא הרי יודעת הכל. בשבוע האחרון כשישנתי אצלה כמעט ולא דיברתי איתה. זה כמעט בלתי נסבל היחס שלה. היא באה ואמרה - "אני יודעת למה את שונאת אותי כל-כך, את באה עם השנאה הזו מהבית.." "איזו שנאה בדיוק סבתא?" "אני יודעת, אני יודעת, בגלל זה את כל הזמן עושה לי דווקא! למה את עושה לי דווקא" "אני לא עושה לך דווקא סבתא, כל מה שאת רוצה אני עושה" "עם כל השנאה הזו שאת באה מהבית.." "איזו שנאה סבתא? על מה את מדברת?" "את ואמא שלך.. אמא שלך חושבת שאני לא מקבלת אותה.." "זה לא מה שאמרתי לך סבתא, אמרתי לך שאני קצת מרגישה לא שייכת בגלל כל הצחוק הזה שאת עושה מהחינוך האשכנזי שקיבלתי מאמא" (כאילו שיש באמת דבר כזה "חינוך אשכנזי" בצורה כוללת..) "חשבתי שזה יקרב בינינו, זה רק מרחיק.." מעניין באמת למה.. לא המשכתי להגיב. היא המשיכה להפציר בי שאני עושה לה דווקא ושאני שונאת אותה. הרי ממילא אם אני אנסה לדבר איתה בהיגיון היא ישר תהפוך את למה שהיא רוצה, תשמע מה שהיא רוצה לשמוע, תפרש את זה איך שבא לה, תסובב את זה בשביל להיות המסכנה.. כמו שאמרתי לה פעם אחת שקשה לי לדבר איתה כי אני לא חושבת שהיא מקשיבה לי ומנסה להבין אותי. היא ישר פירשה את זה כאילו אמרתי שהיא מטומטמת. היא גם שאלה אותי למה אני לא אומרת לה שלום כשאני חוזרת בערב. הסברתי לה שהיא שוכבת במיטה שלה בדלת סגורה ואני לא יודעת אם היא ערה או ישנה. היא ישר מתעצבנת כאילו מה כבר אמרתי - "אני תמיד בחדר?! אני?!" לא אמרתי שהיא תמיד בחדר. זו עובדה קיימת שהיא ישנה בחדר שלה, במיטה שלה, לא?! וככה היא עושה לכל דבר שאני אומרת לה. החלטתי לקחת את זכות השתיקה. עכשיו גם אבא שלי לא מדבר איתה כי היא ליכלכה עליו והוא מאוד נפגע ממנה, ושהיא תגיד סליחה ותראה שהיא טעתה חלילה?! אז מה אם הבן שלה לא מוכן דבר איתה יותר?! העיקר שהיא "צודקת". אח"כ אמא שלי באה ושואלת אותי אם אני אמרתי לסבתא שלי שהיא (אמא) אמרה לי שסבתא שלי מעדיפה את בת דודה שלי על פניי או שהיא לא מתייחסת יפה אליה. אמרתי לה שאני אמרתי את זה. דעה משלי. סבתא שלי כנראה לא מאמינה שיש לי אחת. היא רגילה שכולם מתחנפים אליה אז כשאומרים לה משהו שלא מוצא חן בעיניה היא ישר מחפשת אשמים, ומי הטרף הכי קל? אמא שלי. היא ממילא לא מסתדרת איתה ממש, אז בוא נאשים אותה בכל מה אני שחושבת. שאמא שלי מרעילה אותי. אמא שלי אמרה שהיא תנהל שיחה רצינית איתה. אמרתי לה שלא תתאמץ יותר מידי כי ממילא זה נכנס מצד אחד ויוצא מהשני. היא כבר זקנה ומעולם לא תחשוב שהיא טועה. היא לעולם לא תחשוב שההתנהגות שלה הובילה לכך שאני מרוחקת ממנה ושאני לא ממש סובלת אותה. חברות שלי שומעות אותי מדברת על סבתא שלי ולא מאמינות שאפשר לדבר ככה על סבתא. ואז הסברתי להן מה הולך בבית שלה, הן קצת הבינו. אבל אף אחד לא מבין. יצאתי מהבית חשבתי יפסיקו ההטרדות החוזרות ונשנות, אבל היא רק יותר גרועה. המילים היחידות שיוצאות לה מהפה הן הוראות מלוות ביללות על כך שהיא זקנה ואין לה כוח. אבל למה היא מסכסכת ככה? אח"כ היא מצפה שאני והיא נסתדר? ככה ללכלך על אמא שלי? כמה שאמא שלי יכולה להיות נוראית, היא בן אדם. אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה זה פוגע ומעצבן הקטע הזה.. סבתא לא בוחרים...