Jabberwock
New member
למה, למה עזבתי???... ../images/Emo7.gif
הקדמה קצרה - זה לא הולך להיות כתוב מסוגנן כמו שאר הסיפורים שלי, פשוט זה משהו אמיתי מאוד שקרה לי בדיוק היום. לא שקרה הרבה, זה יותר מה שלא קרה
עד לפני כשלושה חודשים עבדתי בדרום, במקום נחמד ושמו עומר. שכרתי וילה נחמדה בשותפות בבאר שבע הסמוכה, וכך חייתי לי באושר במשך שנה תמימה... עם חברה נחמדה, אך חיי מין לא הכי סוערים. מידי פעם סטוץ פה, סטוץ שם, אבל nothing to write home about, בסך הכל הייתי די עסוק. השותפים היו מצויינים. אבל הם היו שני בנים, מה שלא ממש מעניין בסופו של דבר.
אחד משניהם כבר עזב, כך שנשארנו שניים. סיכמנו שבשנה הבאה נמצא לנו בת בתור שותפה שלישית. אלא שבניגוד לתכנון, דברים קצת השתנו איתי, והייתי צריך לעבור למרכז בחזרה. היות והיו לי עוד כמה חודשים על החוזה, תליתי מודעות באוניברסיטה, חיפשתי שיחליפו אותי. באו המון אנשים לראות, כולם התרשמו מאוד - איזה מקום יפה, איזה גינה מדהימה... אבל לחתום? "תן לי לחשוב על זה כמה ימים", תמיד שמעתי, ומאז לא שמעתי דבר. לאחר שכבר הייתי קרוב לייאוש, אני מקבל צלצול. על הקו מישהי שנשמעת חמודה ביותר. כבר לא ממש פיתחתי תקוות, אחרי הכל כבר שבעתי הבטחות מכולם. היא אומרת שהיא מגיעה מייד. ואכן, תוך רבע שעה היא מתייצבת אצלי, ואני רואה שהמראה שלה לא נפל בכלל מקולה החמוד. בלונדינית מתולתלת, עור בהיר וחלק, עיניים כחולות, מתוקה נורא, מנומסת מאוד, מדברת בשקט ובעדינות, מבט מבוייש קמעה, הילדה הכי טובה שראיתם. היא עומדת להתחיל שנה א בביוטכנולוגיה, או משהו בסגנון. כשסיפרתי לה על המחיר (שהיה יחסית יקר, אבל לא נורא בהתחשב באיכות הוילה) היא לא נפלה, ואמרה שמצידה היא מוכנה לסגור. לאחר כמה ימים, היא באה להכנס לדירה, עם כל חפציה, בליווי כל המשפחה שלה. ואני רואה לפני - כזו משפחה אידאלית ואיכותית, כאלו אחלה של אנשים, כאלו מתורבתים ואינטליגנטיים, הרגשתי שהיא מגיעה מרקע כל כך דומה לשלי. אביה היה חברה´מן ביותר, איש חסון עם ראש טוב, ועבר ביחידה קרבית ללא ספק. אמה היתה חתיכה כמעט כמוה...
אח אחד צעיר, גם כן מאוד נחמד, ילד טוב ירושלים. אחות צעירה מאוד, אולי בת חמש, לאכול אותה כמה שהיא היתה מתוקה. וכלבת לברדור אחת, ומיותר לציין כמה אני חולה על הכלבים הללו, במיוחד שיש לי אחד משלי בבית. בקיצור, הייתי מאוהב לא רק בה, אלא גם בכל משפחתה...
אז טוב... הכל הולך חלק, היא נכנסת פנימה ומרוצה מאוד מהדירה, אני מצאתי מישהי שתחליף אותי, השותף מצא שותפה כלבבו, כולם שמחים. כבר עמדתי לשכוח ממנה לגמרי. עם זאת, היו לי עוד כמה חובות שהייתי צריך להספיק לשלם לשותף. אני מתקשר אליו היום, ושואל אותו, "תגיד לי, לא מפריע לך שאני עדיין חייב קצת? כאילו, ממש לא נעים לי עם זה..." הוא עונה לי, "זה בסדר, אני מכיר אותך, אתה לא מאלו שמתחמקים, ודרך אגב, אתה כבר תרמתי לי די הרבה..." אני לא מבין אותו. "על מה אתה מדבר?" -"השותפה הזו שהבאת? אין אצלה רגע דל. לא יצא לי שראיתי אותה מביאה את אותו הגבר פעמיים. היא ממש חוגגת." -"מה??? אתה רציני? הילדה טובה והמחונכת הזו?... מהמשפחה הטובה הזו?... כזו שרלילה? אני לא מאמין." -"אתה רואה? אף פעם אי אפשר לדעת. לפעמים היא אפילו קמה מהשינה ולובשת כמעט כלום. פשוט לשטוף את העיניים, אני אומר לך! תודה לך אחי, באמת!" ושוב, חוק מרפי מוכיח עצמו בשבילי בשיא תפארתו.
הקדמה קצרה - זה לא הולך להיות כתוב מסוגנן כמו שאר הסיפורים שלי, פשוט זה משהו אמיתי מאוד שקרה לי בדיוק היום. לא שקרה הרבה, זה יותר מה שלא קרה
