למה למה למה

[SimplyIris]

למה למה למה

סליחה על היעדרותי הבוטה, למי ששם לב

עובדת הרבה בימים האחרונים על מודעות וזו עבודה לא קלה היום אכן עשיתי פוסטר יעדים לשנה החדשה ואני מקווה להספיק לשתף אתכם בפוסט החדש שנפתח. אבל הנושא שהיום בוער על הפרק אצלי הוא...למה?!?! למה אני מתאהבת תמיד בדברים דמיוניים? אולי כי אני יודעת שדמיון לא מזיק ואני מאוד מפחדת להשיג את הדבר האמיתי? אז תצחקו, אפילו אני חושבת שזה מגוחך אבל מה שאני מחפשת בחיים שלי הוא אדם שיהיה בוגר ברמות לא נורמליות לא פגשתי עד היום אף אחד שהרגשתי שאני יכולה להתחבר אליו, ובגרות ורגישות ממש עושים לי את זה אצל גבר.... אז נחשו איזו השפלה...איזה אדם דמיוני בחרתי לי הפעם? כן , כן, עידן רייכל... אני מודעת לחלוטין שאני לא מכירה את הבנאדם אבל אני לא מפסיקה להקשיב לשירים שלו ולחשוב לעצמי כמה בגרות ורגישות יש לאדם כזה...וזה כל מה שאני מחפשת...מישהו שעבר את שלב ההתבגרות... אחחח איך הייתי רוצה שמישהו ישיר לי את ממעמקים!! אני מרגישה כמו איזו ילדה מתבגרת מפגרת שמעריצה את הבקסטריט בויז אבל זה לא זה... אני לא יודעת אם אפילו להגדיר את זה ככה... מחכה לתגובות...לכו על זה....אני יודעת איך זה נראה מבחוץ

 

[פרפרי אהבה]

נראה לי שעלית בעצמך על הנקודה../images/Emo13.gif

קודם כל, זה נחמד לדמיין, זה לא יכול להזיק לך, האיש הדמיוני לא יכול לפגוע בך, ומה רע לדמיין שאת יוצאת לדייט עם מפורסם? שנית, זה נשמע באמת כמו מנגנון הגנה כי את לא רוצה להיפגע. מחכה לפוסט שלך בעניין היעדים לשנה החדשה

.

 

[HH husa]

מה זה "בוגר ברמות לא נורמליות" ?

ו בוגר...

 

[לנושנוש]

היי, סלחנות ועוד פעם סלחנות!

זה המצב בכרגע וככל שתהייה יותר סלחנית כלפי עצמך כך גבוהה יותר הסיכוי שזה יחלוף מבלי שוב. אני בטוחה שהיית סולחת/מבינה אם חברה שלך הייתה בקטעים דומים. פשוט תהייה חברה הכי טובה של עצמך בשנה חדשה(וכל השנים אחרי כמובן). תנסי, מה יש להפסיד?

 

[SimplyIris]

אני מניחה שאין

ושוב, מה שכתבתי סתם בא לציין דברים אחרים שקורים לי בחיים הרי אני לא באמת אחיה עם האשליה הזו עד עולם

היא מסמלת חוסר אדיר שאני מרגישה

 

[לנושנוש]

ובטון אישי יותר..........

היו לי קטעים זהים לחלוטין בגילך ולא טרחתי להתיסר בגלל זה(אולי טיפה). היום אני כבר לא זוכרת מזה.......האמת שאני נוהגת לשחק בדמיוני משחקים כאלה גם היום כשקצת קשה לי עם המציאות........אז מה? תהייהי יותר רכה עם עצמך, פחות שיפוטית. בהצלחה!

 

[נטע....]

מזדהה איתך

גם לי זה קורה, מתאהבת תמיד במה שאי אפשר... ממש כמו בשיר של יהודית רביץ "שבתות וחגים". אז כרגע האדם שאני מאוהבת בו הוא מישהו שאמנם יש לי איזשהו קשר איתו, מדובר במורה שלי בסדנת המשחק אבל בעצם ההתאהבות הזאת לא שונה בהרבה מלהתאהב במישהו שאת לא מכירה או במישהו דמיוני, כי בכל זאת מדובר בגבר נשוי + 2 ילדים כך שאני בערך באותו מצב, וזאת באמת לא פעם ראשונה שאני מתאהבת במישהו שמראש אין לי סיכוי איתו. וזה קצת מוזר להגיד שזה קורה לי כי אני פוחדת להפגע מקשר. הרי מעולם לא היה לי קשר כלשהו. זה לא שפעם נפגעתי ועכשיו אני פוחדת בגלל זה (כמו שקורה להרבה אנשים). אולי זה סתם הביישנות שלי, שמונעת ממני לפתח קשרים, לא רק רומנטיים אלא קשרים חברתיים בכלל.

 

[מדען חלל]

מעניין

אני יותר ויותר רואה במי בנות מתאהבות ועל מי הן נדלקות, וזה תמיד דמויות סמכות כלשהן, סלבס, אנשים במעמד מסויים, אנשים שיש עליהם פוקוס חברתי או שיש להם ערך סוציאלי, אתגר.

 

[SimplyIris]

לחלטין מתחברת

מנגנון הגנה לחלוטין!!! הפחד הזה...אלוהים!

 

[מדען חלל]

מותק

רק עכשיו גילית שאת דלוקה על עידן? ראינו את זה כבר לפני חודש בפוסטים

לפחות בחרת מישהו מהארץ, רובנו נדלקים על ג'סיקה סימפסון וכאלה

חח למרות שבאופן אישי מייגן פוקס ממש עושה לי את זה. תדעי לך שעידן בן אדם מאוד נחמד ואפשר לדבר איתו בגובה העיניים ואם בא לך להגשים חלום אולי אני יכול לעשות את החיבור. אבל הנקודה האמיתית שעלית עליה כאן, היא הפנטזיה.. את לא מאוהבת בו, את מאוהבת בפנטזיה שיש לך, סיפור שלם שבנית על מי שהוא וכמה שזה מה שאת מחפשת, אין לך שמץ של מושג מי הוא, וכל פנטזיה כשפוגשים אותה במציאות .. נראית כמו המציאות שאת מכירה, פשוטה ורגילה, לא שום דבר זוהר. אבל פסדר אין לך מה להתבייש.. לפחות את לא מאוהבת בעידן יניב.

 

[SimplyIris]

איזה לפני חודש...

רק כשכתבתי את ההודעה הייתי בהופעה שלו בפעם הראשונה בכל אופן- אתה צודק, אין ספק פה בכלל... אני פשוט יודעת שאני כ"כ מפחדת מהדבר האמיתי שאני בונה לי פנטזיות הוא פשוט מטרה נוחה כי אין מצב שמישהו ששר כאלה שירים הוא לא בוגר ורגיש...וזה מה שהייתי רוצה לעצמי הגיע הזמן להודות בפה מלא...אף פעם לא הייתי במערכת יחסים רצינית ועם כמה שאני חושבת על זה שחוסר ביטחון הוא לא משהו שצריך להיות לי אני פשוט מפחדת...מפחדת שלא יאהבו אותי כמי שאני פגישה עם עידן...בתיאוריה זה יכול להיות מאוד נחמד כי הוא באמת נראה בנאדם שיש הרבה על מה לדבר איתו אבל בשבילו אני סתם מעריצה (דנדשה ביותר)...וגם אם הוא היה פוגש אותי סתם ככה, האמונה המחורבנת שלי היא "למה שמישהו כזה ירצה אותי בכלל". אני לא מחפשת משהו זוהר, אני מחפשת מישהו אמיתי שלא מסתתר מאחורי דברים...מצד שני, אני עדיין מסתתרת כי אני כ"כ מפחדת מדחייה, אז אני תמיד בצד המוגן ובקשר לעידן יניב...אמן ואמן!

 

[מדען חלל]

מי שלא יאהב אותך כמו שאת

הוא זה שצריך לעבוד על זה.. כי את מי שאת, ואין אחרת. אולי את מפחדת שאת לא תאהבי את עצמך כמו שאת.. ולצאת החוצה ולחפש את האישור הזה מבחוץ.. זה משהו שלעולם לא עובד, כי זה לא הדבר האמיתי. עד שאת לא תכירי בעצמך ולא תלמדי שאת החברה הכי טובה שלך, לעולם לא תמצאי חבר אמיתי. אך ברגע שאת החברה הכי טובה של עצמך.. כל בן אדם שאת פוגשת נראה כחבר, כי יש לך את הדבר היציב הזה בפנים, מה שנקרא אהבה ללא תנאי.. גם ללא תנאי של חיבה מצד אנשים. לפני כמה ימים הייתי בחנות ספרים ופתחתי את הספר "ספר החיים והמתים הטיבטי" קפצה לי לעיינים שורה בנוסח: היה כמו השמיים, כשיש קשת בענן, אין הם מוחמאים, וכשיש ענני סערה אין הם נעלבים. את חושבת שזה עידן רייכל שנוגע בך, אבל את לא מבינה שזאת את שנוגעת בעצמך, זאת הרגישות שלך, הבגרות שלך, את היא זאת שאת מחפשת, את האהבה שלה חיכית, You are the one.

 

[SimplyIris]

ייופי, עכשיו אני בוכה

אבל רק בגלל שבפנים אני יודעת שאתה צודק אני מפחדת מהתהליך הזה, אני לא יודעת אפילו למה אולי כי זה נראה כ"כ רחוק ממני כרגע פעם שנאתי את עצמי, עשיתי לעצמי דברים שלא הייתי מאחלת לאויבים שלי ואני כ"כ מצטערת על זה היום, מצד שני, זה הביא אותי למי שאני היום היום אני הרבה יותר מקבלת את עצמי חשבתי שהגעתי לשלב הזה של אהבה מוחלטת אבל כנראה שלא אם אני מרגישה כמו שאני מרגישה עכשיו וכן...כנראה שזה לא עידן רייכל שנוגע בי. כנראה שזו אני שמזהה את עצמי בשירים שהוא שר ומתחברת אליו כ"כ כי גם אני כמוהו בדיוק או לפחות ממה שנראה לי... אוי אוי, מה עושים עכשיו?

 

[תפו ופוזה]

גם אני מעריכה את עידל רייכל

גם אני חושבת כמוך שהוא בוגר ובעל ידע רחב עלהחיים ובמוסיקה בכלל אבל נסי לראות את ההבדל בין הערצה להתאהבות היש לך יכולת? את בטוחה שזה סוג של אהבה?

 

[SimplyIris]

אני חושבת

שאת צודקת לחלוטין אני באופן אישי לא מהמעריצות האלה שצורחות ואוספות תמונות ומה שזה לא יהיה בשבילי אדם לא צריך להיות מפורסם כדי שאני אעריץ אותו אולי אני צריכה להשתמש במילה להעריך... אני אוהבת אנשים, אני אוהבת את הסיפורים שלהם, הם מסקרנים אותי, ואני אוהבת את זה כמו שברברה סטרייסנד המדהימה שרה People who need people are the luckiest people in the world בכל הנוגע לנושא הספציפי שכתבתי....אולי כי זה לא אופייני לי זה ממש מביך אותי אבל זה מצביע אצלי על דפוס... כמו שכתבתי למדען חלל....בכל הנוגע לקשרים רומנטיים אין לי אמונה בעצמי בכלל שזה עצוב... אני לא יכולה לקבל את העובדה שמישהו שהוא נראה מה שאני רוצה, ירצה אותי גם וכמה שאני רוצה לצאת מזה, ובדיוק עכשיו חזרתי מדייט....אני תמיד הודפת, לא נותנת להכנס...אז קל יותר לדמיין....זה הגיוני?