אני רואה בזה נסיון להבין את העולם
רק עכשיו, נוצרה להם היכולת לעקוב אחרי סיפור. לספר סיפורים ולהבינם. וזה בעצם כמו היכולת להבין הסברים. עכשיו, לא תציד ברור מה הכוונה בלמה. לו יניב היה שואל את השאלה 'למה יש ציור על הבקסוויט', כל ההסברים המנגנוניים שלי איך ייצרו אותו, לא היו מספקים, והיה חוזר הלמה, כי הוא בעצם היה מתכוון ל'הציור הזה על הבסקוויט הוא במיוחד לכבודי, או שהוא לכבוד בת דודתי שקד', או משהו בדומה. בנוסף, לפעמים הוא בעצם רוצה סוג של הסבר בסיסי על העולם, סביב שאלה שמעסיקה אותו. גיליתי, שאם אני מבינה בגדול מה השאלה שמעסיקה אותו, אני יכולה לתת הסבר ארוך, והוא יענה לי בלמה. לו מבוגר היה עונה בלמה, הייתי מבינה שהוא חוקר את הטענה שבבסיס ההסבר, ומנסה להסביר אותה. אבל אצל יניב, זה בעצם מין 'הבנתי קצת, אבל לא לגמרי'. במקרה כזה כשיניב שואל 'למה', אני אומרת 'אתה רוצה שאני אסביר עוד פעם?'. יניב עונה שכן, ואני חוזרת על אותו סיפור במדויק, נותנת לו אפשרות לעכל. פעם שלישית אני עשויה להחליף חלק מהמילים, אולי הוא לא מכיר את חלקן, או מכיר אותן בהקשר אחר, וזה מה שמקשה עליו בהסבר. אבל חוזרת על אותו הסבר. בד"כ צריך 4-5 סיבובים כאלה להסבר מסובך, ואז הסיפור הופך למעין חלק מרפטואר הידע הביתי, שהוא יודע לחזור עליו. (אצלנו למשל, השמש שוקעת כי היא עייפה, אחרי שכל היום היתה בשמיים, וכעת הולכת לישון בים. לכן השאלות המתאימות אחרי שנגמרו הלמה, שזה אומר הבנת הסיפור הבסיסי, יהיו כבר שאלות שמבקשות פרטים, כמו למשל - מה היא תאכל לארוחת ערב
וכד'
לקצר הסבר ארוך: לפעמים חוזרים על הלמה, כי רוצים להגיד - תספרי לי עוד פעם את ההסבר הזה. או לפעמים - את עונה לא נכון. את עונה איך זה קרה, ואני רוצה לדעת בשביל מה זה טוב. וכמובן, אחרי שהם למדו שניתן להפעיל אותנו ככה, לך תפסיק את זה