דעתי בנושא
ואני לפני זה אגלה שזאת הסיבה שבגללה יצאתי לפולין. בסיכומו של דבר לי אישית היה חרא של מסע כי היה לי מדריך ממש גרוע והמסע לא היה קרוב למצות את עצמו בכלל. (איזה מן מסע זה שאחת המסקנות שלו היא שאם לא נצטרף לגרעין של הנוע"ל הכל יהיה חרא?). בכל מקרה. היום שישה מיליון/ עשרית ואחת מיליון הם רק מספרים בשבילנו. יש לי קושי להבין שלכל 1 מתוך המספרים האלה הייתה משפחה, חברים, סיפור אישי. פשוט קשה לי לקלוט את זה. קשה לי להבין איך נהרגו כל כך הרבה אנשים והייתה כל כך מעט התנגדות, איך יכול להיות שאנשים נטרפו בתוך מערבולת שגרמה להם להרוג, לקחת חיים של בן אדם בלי היכר. היום אנחנו שומעים בחדשות על רציחות. מה קרה אז? לאף אחד לא היה אכפת? ולמה? פחד? אפאתיות?. איך השואה שקרתה כל הרבה זמן משפיעה עלינו גם היום? אנחנו יודעים לשים גבולות? להתעורר כשמשהו קורה? יצאתי למסע כשאני לוקחת איתי נק' מבט בכלל לא יהודית אלא הרבה יותר כללית. יש לנו מה ללמוד שם מהעבר גם המון אל אנושיות ככלל. איזה שאלות מעניינות אותך? מה את חושבת שאת יכולה לגלות בפולין?