למה כ``כ קשה לו?
התגרשנו כמעט לפני שנה, גירושין בהסכמה,הוא לא כ``כ רצה אך הבין שאין מה לומר יותר, הוא לא אמר את המילים הנכונות,הוא לא עשה את הדברים שצריך לעשות,לכן הלכתי עם זה עד הסוף. קצת קשה לי ,אך במידה מסויימת אני מרחמת על האקס שלי,ללא הילדים, ללא האשה,בלי עבודה,חברים מתנתקים,והעולם שלך פתאום שונה ומנוכר. לאחרונה הוא מתקשר אליי הרבה בכדיי לבקש הזדמנות לחיים חדשים, לא רוצה ולא יכולה,אני כבר מעורבת רגשית,בכל פעם אני מרגישה שאני פוגעת בו יותר,אני מנסה כמה שפחות אך הוא באמת דורש לשמוע את המילים שקשה לשמוע אותם ``לא אוהבת``,``לא מתאימים``,``אני מחפשת חבר אמיתי``,אתה לא היית כך מעולם,אני לא רוצה להיות מובנת מאליו,נמאס לי שכל החיים מתרכזים רק בך,אתה חייב לפתוח דף חדש בחייך,להכיר נשים,לשכוח אותי לגמריי,וכו`.. מה אני יגיד לכם קשה לי שקשה לו,באמת אומנם הוא לא היה הבעל המפרגן,או האוהב,או האבא הטוב של השנה,אך הוא בכל זאת אבי ילדיי,הוא בכל זאת אדם שהערכתי מאוד,ולפעמים אני קצת בוכה בלילות בגללו,לא שאצלי המצב מזהיר והכל נופה צופים,אני דואגת לו(למרות שלגברים קל יותר מלנשים+ילדים) הוא לא כ``כ רוצה להכיר נשים,הוא אוהב את המסגרת המשפחתית ,ואני שברתי לו את זה,הסיבות שלי בין אם היו מוצדקות או לא,זה מה שהרגשתי שיקרה יום אחד. לאור כל הקישקושים שלי,רציתי שתיעצו לי מה לומר לו? אייך להכאיב פחות? סתם לידיעתכם:המפגשים עם הילדים נעשים אצלי בבית כאשר אני עובדת, פעמיים בשבוע בהסכמתי. דילמות לקראת יום המשפחה
יערית.
התגרשנו כמעט לפני שנה, גירושין בהסכמה,הוא לא כ``כ רצה אך הבין שאין מה לומר יותר, הוא לא אמר את המילים הנכונות,הוא לא עשה את הדברים שצריך לעשות,לכן הלכתי עם זה עד הסוף. קצת קשה לי ,אך במידה מסויימת אני מרחמת על האקס שלי,ללא הילדים, ללא האשה,בלי עבודה,חברים מתנתקים,והעולם שלך פתאום שונה ומנוכר. לאחרונה הוא מתקשר אליי הרבה בכדיי לבקש הזדמנות לחיים חדשים, לא רוצה ולא יכולה,אני כבר מעורבת רגשית,בכל פעם אני מרגישה שאני פוגעת בו יותר,אני מנסה כמה שפחות אך הוא באמת דורש לשמוע את המילים שקשה לשמוע אותם ``לא אוהבת``,``לא מתאימים``,``אני מחפשת חבר אמיתי``,אתה לא היית כך מעולם,אני לא רוצה להיות מובנת מאליו,נמאס לי שכל החיים מתרכזים רק בך,אתה חייב לפתוח דף חדש בחייך,להכיר נשים,לשכוח אותי לגמריי,וכו`.. מה אני יגיד לכם קשה לי שקשה לו,באמת אומנם הוא לא היה הבעל המפרגן,או האוהב,או האבא הטוב של השנה,אך הוא בכל זאת אבי ילדיי,הוא בכל זאת אדם שהערכתי מאוד,ולפעמים אני קצת בוכה בלילות בגללו,לא שאצלי המצב מזהיר והכל נופה צופים,אני דואגת לו(למרות שלגברים קל יותר מלנשים+ילדים) הוא לא כ``כ רוצה להכיר נשים,הוא אוהב את המסגרת המשפחתית ,ואני שברתי לו את זה,הסיבות שלי בין אם היו מוצדקות או לא,זה מה שהרגשתי שיקרה יום אחד. לאור כל הקישקושים שלי,רציתי שתיעצו לי מה לומר לו? אייך להכאיב פחות? סתם לידיעתכם:המפגשים עם הילדים נעשים אצלי בבית כאשר אני עובדת, פעמיים בשבוע בהסכמתי. דילמות לקראת יום המשפחה
יערית.