לא שונא דתות או אף אחד אחר, רק רוצה לחיות את חיי בשלווה בלי שאחרים יכנסו לחיי או לצלחת שלי. לא, אני לא מרגיש רדוד/שטחי וכו' וגם הספקות כבר לא ממש מטרידים את מוחי. האלצהיימר כבר דואג לטפל בזה.
למשאלה היקרה! איני יודעת אם בעצם את שואלת במטרה להחכים, או פשוט קובעת סטריוטיפים מסריחים. והרי נאמר ``והוי דן את כל האדם לכף זכות`` אך, אם תחשבי בקו שונה (בתאוריה. כל אחד יכול) תגלי שזה דוקא הגיון בריא פשוט לא להאמין. ולגבי תחושת הריקנות, היא בעצם תמיד שם. זה שהפכנו את כל השנה לפורים, וחיפשנו (מלש` תחפושת) את הריקנות בשלל מסכות, לא ימחק לא לך, ולא לי, את החוסר משמעות.
כי לא התחברתי. לא הרגשתי חלק. לא עניין אותי. לא דיבר אליי. נראה לי מגוחך פתטי ועלוב. אין בי שנאה כי זו הילדות שלי והמטען התרבותי הקדום שלי. וזה תופס בדיוק את הפורפורציות שזה אמור אמור לתפוס. געגועים נוסטלגיים ותו לא. ורדידות ושטחיות?! ממש לא להיפך. להאמין באל אחד ומשם לגזור התנהלות ואורח חיים נטול קונפליקטים ודילמות. סטיירטי כזה. בו על כל דבר מישהו כבר חשב לפנייך והחליט עבורך. זו שטחיות ושעמום. ובאלוהים. אין לי דעה נחרצת קיים או לא לא משנה לי במיוחד. ל בוער לי לחפש אותו.
אואאו. לא התכוונתי לכזו התקפה. מצטערת שהערתי פה כמה דובים מרבצם. שאלתי בכנות, כי אני מחפשת תשובות. אני בשלב התהיות והלבטים, עוד לא יצאתי אבל אני כבר לא מממש בפנים. אני מאמינה באלוהים אבל חושבת שהוא לא תמיד הוגן.שיתפתי אתכם בגלל שחשבתי שכאן יש אנשים שעשו את זה והם יוכלו לעזור לי בלבטי, לא התכוונתי להעלות גרה לאף אחד. אני פשוט חדשה ולא מכירה. יש לי המון שנאה לחוקים ולעוולות. אבל עדיין מאמינה בסוף מחכה איזה גיהנום אכזר, והנחמה היחידה שלי שאתם תיהיו איתי שם.... אז שוב סליחה לכולם על ששיתפתי. ותודה למי שבכל זאת ענה. אחלה יום לכולם
מוזר שבן אדם בונה על זה ש"יהיו איתו". אני לא פתחתי שותפות-גורל עם אף אחד מהפורום. חיי שלי, והם שלי בלבד. אני קבעתי לעצמי את החוקים, בניתי לעצמי את ה"דת" שלי, ואני בלבד אחראית למה שיהיה. אני מאמינה באלוהים, אבל כנראה (בטוח!) שהוא שונה מהאלוהים שלך. את אלוהים שלי ראיתי בעשרים ושמונה לאוגוסט שנת 2001 בשעה 7:00 בבוקר. וזו הסיבה שאני כאן. אם הייתי בונה את חיי על מה חושבים אחרים, על מה הם רוצים, חיי היו נראים אחרת בתכלית. בכלל, אני לא אחת מאלו שמסתכלת על אחרים, רואה מה הם חושבים, ולפי זה קובעת את דעתי. הרבה פעמים דעתי מנוגדת לכלל אבל אני ממשיכה לדבוק בה. כי זו האמת שלי. (כמו במקרה שהיה פה בפורום לפני שבועיים לערך) אבל זו אני. תמיד שחיתי נגד הזרם. תמיד הייתי נון קונפורמיסטית, וטוב לי שאני כזו.
לא אומרת שזה מתאים לכולם. אבל לדעתי, את מכירה את עצמך יותר טוב מכולם ואלו החיים שלך, ואת זו שצריכה לקבוע בשבילך. לא אף אחד אחר.
קודם כל בגלל שזה ממש לא כיף - כל המערכת חוקים והכללים האלה שאתה צריך ללכת לפיה ולציית ממש גורמת לי דיכאון. אני גם לא חש איזושהי זיקה לתרבות הדתית כמו הרבה פה - בכלל. אז בוא נראה אם לא נשארו הכיף וההנאה והזיקה לתרבות הזאת - אז מה נשאר בעצם שישאיר אותי דתי? כלום - כי במחשבה על זה כל הענין גם לא נראה הגיוני ובודאי לא מוכח - אז נשאר רק להגיד ביי ביי לא?
שנאה פשוט כך... לדת לעצם המושג דת הייתה לי בעיה מאוד קשה עם היציאה בשאלה דת היא מושג מופשט, כזה שמחד לא תופס מקום ומאידך נמצא בכל מקום רציתי לצאת והמושג אפילו לא רדף אותי רק היה שם בכל מקום שיצאתי אליו חיוכה השטני של הדת רק הגביר את השנאה... הלכתי לפסיכולוג. סיפרתי שאני שונא שהיא עוקבת אחרי שהיא רודפת שאני רוצה לצאת והיא אופפת וחונקת שאני מפחד ושפרצופים עטורי זקן עוטים עלי להורגני עת שוכבי על מיטתי הוא אמר "אתה צריך לצאת בשאלה דחוף אתה צריך שאלתי: מתוך אידיאולוגיה? הוא אמר: בוודאי שאידיאולוגיה-אלא מה? אידיאולוגיה! רק אידיאולוגיה... האידיאולוגיה שלי היא: חופש, זכויות וכו' ככה הצלחתי להמיר דת בדת. רק מושג מופשט מסוגל לדחוק הצידה מושגים אחרים... אז התנדפה לה האידיאולוגיה והוצאתי בשאלה - ליתר דיוק נשארתי, הדת יצאה ממני אפילו בלי שאלה עזבה לבלי שוב...
תביא לך בירה, את האמת , בשמחה , אבל אתה כמעט לא בא, אתה ואורי באים רק למסיבות ראש חודש, ועכשיו בחודש אלול בטח תהיו עסוקים, בהרהורי תשובה, במעשים טובים , ותסעו לקברות צדיקים......
טוב, סוג של, בואו לא ניתפס לקטנות. כעת חיים טובים, בתור הקורבן החדש מתי אני מקבל את הסטייק? (עזוב את האדמו"ר-כולו דיבורים. אני לעומתו באמת אוכל את הסטייקים.)
יש מלא סיבות לזה שיצאתי, כל יום אני מוצא חדשה.. למשל, יצאתי כי אני מפוזר ונמאס לי כל פעם לחפש שעות את הכיפה לפני שאני יוצא מהבית יצאתי כי החזיר בר היה נראה ממש טעים בקומיקס של אסטריקס ועוד ועוד ועוד
נולדתי בעולם הדתי. אף אחד לא שאל אותי אם מתאים לי לחיות חיים מהסוג הזה... אף פעם לא התחברתי לזה ש"צריך" ול"אסור". חיצונית- לפי כל הכללים של העולם הדתי אבל בפנים חילונית לחלוטין. יום אחד הבנתי שאני אדם חופשי תחת מסכה של אדם דתי...ושזה ממש לא מתאים לי לחיות בשקר. עברו כמה שנים עד שהיה לי אומץ לחצות את הקו.