למה זה קורה לי???../images/Emo5.gif
כל השבוע טיילתי עם תחושה מוזרה בבטן, חלמתי חלום משונה פגשתי את אמא שלי ז"ל באיזה גן מלא עצים וספסלים באתי לשם עם שקית, בשקית היו בגדים או בדים לבנים אני רואה את אמא שלי מעיפה את השקית בכעס, שאלתי אותה, למה? באתי אלייך, התגעגעתי, למה את כועסת? היא אמרה, לא, את לא יכולה לבוא איתי, אין מקום, אין מקום. אני מוסיפה ואומרת לה, אבל אמא כבר באתי, למה את שולחת אותי בחזרה? היא עונה לי: תיקוה באה (בת דודי) איתי, וגם זמירה אשתו של דוד. את תחזרי מהר הביתה, נזפה בי, ואמרה לכי מכאן, יש לך זמן. התעוררתי מאותו חלום, הרגשתי מחנק, התחבטתי עם עצמי, מה זה החלום הזה? עד שאני פוגשת את אמא שלי אחרי שנים שלא חלמתי עליה, מתסכל אותי, אפילו חיבוק לא קיבלתי ממנה, כלום. נשארתי עם תחושה כבדה. דיברתי עם אחת מאחיותיי בטלפון, בשיחה עם אחותי סיפרתי לה על החלום שחלמתי לילה קודם, היא צחקה ואמרה שטויות זה סתם חלום. היום התעוררתי ומהבוקר מצאתי את עצמי מנגבת מעיניי דמעות, בכלל לא זכרתי את החלום ההוא מלפני שבוע, סתם בכיתי הרגשתי תעוקה ובכיתי בכי ללא סיבה, נו אמרתי לעצמי אז זה מן יום אדום כזה, קורה. לפני חצי שעה מצלצל הטלפון , על הצג המספר של אחותי (לא ההיא שסיפרתי לה, אחות אחרת) היא ואני על הקו, אה ודא כזה, איך הילדים ומה נשמע? ופתאום היא אומרת לי: אני מצטערת, לא רציתי להרוס לך את החג, תקווה מתה וקברו אותה בערב חג העצמאות, האזכרה ביום ראשון. השתתקתי לרגע, בלעתי רוק, ופרצתי בבכי. זה הפחיד אותי, מפחיד אותי הרעיון שידעתי לפני כולם, שיש בחלום דברים שקורים במציאות. לפני כמה חודשים אחי נכנס לבעיה ואחת האפשרויות שהעלו היתה תרומת כילייה, כששאלו אותי מיד הסכמתי לתרום כילייה אחת מגופי. כמה ימים אחרי שאמרתי כן חלמתי חלום מוזר, ,אני כבר לא זוכרת את תוכן אותו חלום, אני רק זוכרת שבא לי בחלום איש בלי פנים עם זקן ארוך לבן. בזמנו סיפרתי לשמים1 על החלום והיא מיד אמרה זו אזהרה, (היא ידעה על הרצון לתרום כילייה לאחי) את לא תורמת כילייה, את לא תורמת כלום. מפחיד אותי החלומות האלה, הייתי רוצה לא לחלום יותר כלום. יהי זכרה ברוך
בת 52 היתה במותה השאירה בעל ושלושה ילדים. עצוב לי
כל השבוע טיילתי עם תחושה מוזרה בבטן, חלמתי חלום משונה פגשתי את אמא שלי ז"ל באיזה גן מלא עצים וספסלים באתי לשם עם שקית, בשקית היו בגדים או בדים לבנים אני רואה את אמא שלי מעיפה את השקית בכעס, שאלתי אותה, למה? באתי אלייך, התגעגעתי, למה את כועסת? היא אמרה, לא, את לא יכולה לבוא איתי, אין מקום, אין מקום. אני מוסיפה ואומרת לה, אבל אמא כבר באתי, למה את שולחת אותי בחזרה? היא עונה לי: תיקוה באה (בת דודי) איתי, וגם זמירה אשתו של דוד. את תחזרי מהר הביתה, נזפה בי, ואמרה לכי מכאן, יש לך זמן. התעוררתי מאותו חלום, הרגשתי מחנק, התחבטתי עם עצמי, מה זה החלום הזה? עד שאני פוגשת את אמא שלי אחרי שנים שלא חלמתי עליה, מתסכל אותי, אפילו חיבוק לא קיבלתי ממנה, כלום. נשארתי עם תחושה כבדה. דיברתי עם אחת מאחיותיי בטלפון, בשיחה עם אחותי סיפרתי לה על החלום שחלמתי לילה קודם, היא צחקה ואמרה שטויות זה סתם חלום. היום התעוררתי ומהבוקר מצאתי את עצמי מנגבת מעיניי דמעות, בכלל לא זכרתי את החלום ההוא מלפני שבוע, סתם בכיתי הרגשתי תעוקה ובכיתי בכי ללא סיבה, נו אמרתי לעצמי אז זה מן יום אדום כזה, קורה. לפני חצי שעה מצלצל הטלפון , על הצג המספר של אחותי (לא ההיא שסיפרתי לה, אחות אחרת) היא ואני על הקו, אה ודא כזה, איך הילדים ומה נשמע? ופתאום היא אומרת לי: אני מצטערת, לא רציתי להרוס לך את החג, תקווה מתה וקברו אותה בערב חג העצמאות, האזכרה ביום ראשון. השתתקתי לרגע, בלעתי רוק, ופרצתי בבכי. זה הפחיד אותי, מפחיד אותי הרעיון שידעתי לפני כולם, שיש בחלום דברים שקורים במציאות. לפני כמה חודשים אחי נכנס לבעיה ואחת האפשרויות שהעלו היתה תרומת כילייה, כששאלו אותי מיד הסכמתי לתרום כילייה אחת מגופי. כמה ימים אחרי שאמרתי כן חלמתי חלום מוזר, ,אני כבר לא זוכרת את תוכן אותו חלום, אני רק זוכרת שבא לי בחלום איש בלי פנים עם זקן ארוך לבן. בזמנו סיפרתי לשמים1 על החלום והיא מיד אמרה זו אזהרה, (היא ידעה על הרצון לתרום כילייה לאחי) את לא תורמת כילייה, את לא תורמת כלום. מפחיד אותי החלומות האלה, הייתי רוצה לא לחלום יותר כלום. יהי זכרה ברוך