למה זה מגיע לי

[מור לבבב]

למה זה מגיע לי

עכשיו אני צריכה לסבול את החברה של אבא הנודניקית שנדחפת לכל מקום.אין לה משפחה משל עצמה?

 

[eshkolit32]

מור מתוקה:

מתי ראית אותה? דווקא חשבתי שקצת נרגעת בקשר אליה אחרי המייל ששלחת לה. (ככה קיויתי בכל אופן...) תשמעי, נראה לי שאבא שלך מנסה להכניס אותה אל המשפחה שלכם. הוא רוצה שהיא תהיה חלק מהחיים שלו וכנראה שגם היא רוצה להיות חלק מהמשפחה שלו. דיברת איתו פעם על זה שזה לא קל לך להתמודד עם זה? ברור שזה משהו שתצטרכי לחיות איתו ולהשלים איתו בסופו של דבר. אבל אולי יעזור קצת להוריד מהלב ולשתף אותו בכמה שזה קשה לך. את לא חושבת?

 

[מור לבבב]

לא

כי אני בנ אדם שיותר מידי אכפת לו מאחרים אפילו מחראות. אז לא רציתי לעשות לה רע.עכשיו אני מצטערת שדיברתי איתה .הוא רוצה להיות איתה שיהיה אבל שלא ידחוף אותה לכל מקום שאנחנו הולכים.גם עכשיו היא באה איתנו הקוץ בתחת..היא לא מהמשפחה וגם לא תהיה. והוא עוד הולך לישון אצלה ביום של אמא.. ואבא יודע טוב מאוד שזה מפריע לי ..

 

[eshkolit32]

קודם כל זה שאכפת לך מאחרים

זאת תכונה מצוינת. לא כולם יכולים להיות רגישים לאנשים מסביבם. רק תדעי שזה יפה שיש לך את הרגישות הזאת. באמת. אל תצטערי שדיברת איתה....זה הדבר הכי טוב שיכולת לעשות באותו רגע וזה היה מעשה אמיץ. נראה לי שאת לא רוצה שהיא תחשוב בטעות שאת רוצה להיות בקשר איתה. היא בטח מבינה שאם היא רוצה להתקרב אלייך, הדרך עוד ארוכה לשם. אני מתארת לעצמי שאבא שלך הולך לישון אצלה ביום של אמא שלך פשוט כי קשה לו לשאת את זה לבד. כמו שלך קשה גם לו זה לא פשוט להתמודד עם היום הזה. אולי אם תספרי לו על מה שעובר עלייך זה קצת יוריד מהעומס שיש לך על הלב ? מור מותק תאמיני לי שאני מבינה אותך במאה אחוז, גם אני הרגשתי בדיוק כמוך. אבל תנסי, לפחות תנסי להבין שהנוכחות של החברה של אבא שלך קצת מקלה על אבא שלך. היא לא מחליפה את אמא שלך, זה לעולם לא יקרה ואת יודעת את זה. לאנשים זה קצת עוזר כשיש להם בן זוג והם צריכים להתמודד עם דברים קשים. הוא רק רוצה להמשיך לחיות ולתפקד, בשבילו ובשבילך, והוא בטח נורא היה שמח אם היית מצליחה לקבל את החברה שלו... אני בטוחה שלא טוב לו עם זה שאת לא אוהבת אותה. קבלי

עם הרבה הרבה הבנה....

 

[מור לבבב]

אז מה אני

לא מספיקה? במקום שיהיה איתי שלשנינו קשה הוא הולך איתה ועושה לי עוד יותר קשה. וזאת ממש לא תכונה טובה,זה טוב במידה ולא כשזה מגיע למצב שזה כבר פוגע בי,אני אומרת לה שזה לא משהו נגדה במקום להגיד לה שתלך לעזאזל ושזה כן נגדה.. ועכשיו היא מרשה לעצמה להדבק לנו לתחת. להגיד לו עם מי להיות אני לא יכולה אבל הוא לא יכריח אותי להיות איתה,יופי שתלקק לכולם חנפנית מעצבנת..ומה עם להתחשב בי? לא צריך נכונ? גם ככה אני סתם זבל..

 

[eshkolit32]

למה את אומרת

שגם ככה את זבל? אני בטוחה שאף אחד לא חושב שאת זבל, אל תגידי דברים כאלה... נכון, אתם יכולים את ואבא שלך לעבור את זה ביחד. אבל אין קשר - הוא רוצה לעבור את זה גם איתך וגם עם החברה שלו. את לא מחליפה אותה והיא לא אותך. לכל אחת מכן יש חשיבות ומשמעות בחיים שלו. תחשבי שכמו שאת צריכה לקבל אותה - היא צריכה לקבל אותך. תראי, עדיף שתכתבי כאן את מה שמרגיז אותך בה מאשר תגידי לה את זה בפנים והיא תיפגע ואז תרגישי רע. אני חושבת שהזמן יעשה את שלו. אולי בעתיד תתרגלי אליה? אולי תוכלי אפילו לחבב אותה (אל תרביצי לי

), וגם אם לא - אולי זה לא יפריע לך כמו שזה מפריע לך עכשיו, אולי בעתיד יהיה לך קצת יותר קל לקבל אותה. אני מאד מקווה שזה יקרה. מה בעצם היית מציעה שאבא שלך יעשה? איך את חושבת שאפשר לפתור את זה?

 

[מור לבבב]

לא יודעת

הפתרון היחיד שנראה לי זה שהיא תתרחק ממני.. ממנו רק ביקשתי שיתחשב...

 

[eshkolit32]

אוקיי אז אולי כדאי

שתסבירי לו שכרגע את מבקשת לא להיות בקרבתה כי זה קשה לך? אל תשכחי שאם את רוצה שיתחשב בך, את צריכה גם להתחשב בו... כלומר: אולי במקום לבקש ממנו לא לישון אצלה בלילה של האזכרה, תבקשי ממנו שיהיה זמן לפני או אחרי האזכרה שתהיו בו רק את ואבא שלך? ככה יהיה מקום וזמן לכולם ואת תסבלי קצת פחות. אני חושבת שככל שתדברו על זה יותר את ואבא שלך ככה תהיה יותר תקשורת והבנה ביניכם, גם אם לא תסכימו אחד עם השניה.

 

[מור לבבב]

אמרתי לו שזה קשה לי

ויום אחרי זה הוא הלך לישון אצלה פעם ראשונה

 

[eshkolit32]

../images/Emo4.gifוהוא לא אמר לך שום דבר

על מה שאמרת שאת מרגישה? איך הוא הגיב?

 

[לימון מוסיפה המון]

קבלי תשובה דוגרית משהו

אני אשמח אם תנסי לקרוא ולהבין את שאכתוב: ראיתי שאת בת 18. מה שאומר שאת בחורה בוגרת. את הבת של אבא שלך וזה המון. את ואבא איבדתם את אמא שלך ושניכם סובלים. את איבדת אמא הוא איבד חברה שאיתה הוא חלק את חייו. ולא יקירה, בת זה המון, אבל בת זה לא מספיק. בדיוק כמו שאת רוצה להיות בזוגיות, כך גם אבא שלך. והלוואי שאמא שלי היתה מבינה שהיא צריכה לפתח לעצמה זוגיות. אדם שנמצא לבד קמל מהר יותר. אמא שלי נפטרה צעירה. זה מה שאת מאחלת לאבא שלך? להיות לבד? האשה הזו לא תחליף בחיים את אמא שלך.אין סיכוי!!!!! אבל וכנראה יש סיבה למה היא נמצאת ליד אבא שלך, היא כנראה עושה לו טוב. יש לו עם מי לחלוק את רכשי ליבו. ולא, עם בת אי אפשר לחלוק הכל. כל המחשבות האלה שהיא מתחנפת באות מתוך הכאב הפנימי שלך. המחשבות האלה באות מתוך הפחד שאולי היא תהיה תחליף...אין תחליף!!!! היא משהי אחרת. ואולי אולי, אם תרשי לעצמך לנסות להכיר אותה ולא רק לחשוד בה, אולי תגלי שהיא גם אדם בוגר נוסף שיכול לעזור לך להתמודד עם כל הקשיים שאת חווה. את יודעת, כשמנסים לוותר על החצים, פתאם מגלים שהאפשרות להתחבק לא היתה כל כך מפחידה. ואבא שלך זקוק לחיבוק שלה. ושוב, הכעס שלך יקירה, הוא לא עליה...למרות שככה נראה לך. הכעס שלך הוא על זה שאמא שלך לא נמצאת. אני אומנם גדולה ממך, אך כאחת שכבר איבדה את שני הוריה. שחררי את אמא שלך. אני בטוחה שהיא לא רוצה שאבא יהיה לבד. ושוב, תאפשרי לעצמך להיפתח אליה...אולי אולי תמצאי את האוזן הקשבת לזה את זקוקה מדמות נשית. ואם זה קשה מידיי בשבילך, אז לפחות נסי להילחם בטינה שאת מגלה כלפי מישהי שכנראה עושה לאבא שלך טוב. מור, רשמתי כאן דברים, ממש מתוך עמקי ליבי. אין לי ספק שהדברים קשים לך לשמוע. אין לך מושג כמה הייתי שמחה להיות במצבך, מנסה להתמודד עם בנזוג של אמא שעושה לה טוב, ולא לצפות, כמו שקרה לי במציאות, באמא שלי שקמלה מהר מידיי ולבד מידיי. ואני אפילו לא נכנסת לרגשות האשמה שאני חשתי כשהייתי יוצאת לבלות בעוד אמא נשארה בבית לבד. כן, זה קשה להבין, אבל אבא שלך עושה את הדבר הנכון ביותר. הוא מנסה להמשיך לחיות, כי כן, החיטה , יקירתי, צומחת שוב.

גדול ל

 

[מור לבבב]

לא אמרתי שלא יהיה בזוגיות

את אומרת שאני צריכה לשמוח שלאבא יש בת זוג וזה.. אבל מה איתי? אני לא חשובה? זה שזה מכאיב לי זה לא חשוב? בי אי אפשר לנסות להתחשב? ועוד ביום של אמא.. שיהיה איתה אבל שירחיק אותה ממני..

 

[לימון מוסיפה המון]

את כבר בת 18

היום של אמא כואב לו, לא פחות ממה שהוא כואב לך. ותסלחי על על רמת הדוגריות שלי...אבל את כנראה לא מבינה את המשמעות של זוגיות. היא איתו כדיי לתמוך. מכאיב לך, אין לי ספק. אבל בת'כלס מכאיב לך שאין לך אמא. את מחפשת לכאוב ולכעוס על האדם ו/או הסיטואציה הלא נכונה. האשה שלצד אביך היא ממש לא הפואנטה, היא העילה שבגללה או אולי בזכותה את מרשה לעצמך לשחרר כעס. בתכלס את כועסת על אמא שלך שהרשתה לעצמה למות. את מעדיפה להישאר בכעס הזה, מאשר לראות שיש שם אשה, שכמו שנשמע מדבריך, מנסה להושיט לך יד ולתמוך בך, ובמקום להיות חכמה ולהיעזר בה, את שולפת קוצים. כן, תתבגרי. את מאוד חשובה לאבא שלך, ויחד עם זה, צאי כבר מהפינה האגוצנטרית. נשמע שאת מבקשת שיתחשבו רק בך, לא גם בך. את שואלת "מה איתי"? הרי את שם. האשה הזו שכל כך מרגיזה אותך מתחנפת אלייך כדבריך, ובעצם מנסה לעשות שמיניות באויר כדיי להתחשב בך ולתמוך בך. כן מותק, תתבגרי. זה שאמא שלך נפטרה לא אומר שעל פי פיך ורגשותיך העולם צריך להתנהל. שאלה אחרת אלייך: היה לך פעם חבר? ומה עם חברה טובה? ככל שאת כועסת יותר נראה שאת מבקשת מאבא להיות בשבילך חברה. הוא לא יכול למלא לך את החסר שנפער בך. החסר הזה יקירה ישאר ויתקיים גם אם האשה הזו לא תהיה לצידו. את כבר ילדה גדולה, תשחררי ותבכי על מה שבאמת כואב לך..אמא כבר לא ליידך. האשה הזו...אפילו מקלה עלייך את הסיטואציה, את לא עסוקה ולכאוב את אובדנה של אמא, את עסוקה בלכעוס על קיומה של האשה של אבא..והינה אירגנת לך בריחה מהכאב והתסכול האמיתי.

 

[eshkolit32]

אני חושבת שזה קצת בעייתי לשפוט אותה

זה יפה מאד איך שאת מנסה לעזור, אני מאד מעריכה את זה ויודעת שהכוונות שלך טובות. לצערי אני הייתי שם בדיוק במקום שמור נמצאת, באותו גיל, ותאמיני לי שההיגיון לא עובד שמה יותר מדי.....זה בלתי נשלט. כל מי שהיה מסביבי ניסה להסביר לי את מה שאת מנסה להסביר למור, ולא היתי מסוגלת להקשיב (אגב - גם אחיי הגדולים לא אהבו אותה, בלשון המעטה....). אני מבינה שאת חושבת שהמעשה הנכון לעשות הוא להושיט יד לאותה חברה של אבא, לקבל אותה ולהבין שהיא שם בשביל להקל קצת. בזמן שזה קורה - קשה מאד לעשות את זה וזה לא קשור בשום צורה להבנת משמעות הזוגיות. אני לצערי עשיתי את זה מאוחר מדי רק אחרי שאבא שלי כבר היה חולה מאד, ולא נראה לי שיכולתי לפעול אחרת.זה קצת בעייתי לנסות לדחוף בן אדם בכוח להתבגר ברגע. זה קשה ולוקח המון זמן. אני מכירה כמה מקרים של אנשים מבוגרים שלא מסוגלים לחבב את בני הזוג החדשים לאחר שאחד ההורים נפטר. זה תמיד מסובך... את צודקת מהבחינה הזאת שרק ככה אפשר לשרוד. גם אני בעד זה שאנשים ימצאו להם בני זוג אחרים אחרי שבני הזוג שלהם נפטרו. כשאני רואה אנשים שלאחר שבן זוגם נפטר נגמרו מבחינתם החיים והם פשוט יושבים, מאפירים ומתפוגגים - זה ממש נראה לי בזבוז של חיים. בתכלס כשצריך לממש את זה - זה לא כזה פשוט ולילדים זה בעייתי אפילו יותר. בקיצור, במקרים כאלה נראה לי שעדיף לתת נקודות למחשבה בצורה חופשית.....

 

[לימון מוסיפה המון]

אני מבינה שאת חושבת שללטף

ולהגיד לה את צודקת, זו הדרך הנכונה. אבל תראי, גם את נפלת שם. גם את עשית את אותן הטעויות. ובמקום לנסות לעזור לה לצאת מהטעויות האלה, מה שאת אומרת לה, זה בואי תפסעי בטעויות שלי ותסבלי מאותו הכאב המוכר. כן, אפשר אחרת, אבל עזבי אחרת בואי נסבול. בעייני, זה לא להפיל אותה. זה לבקש ממנה לשבת בשלולית דימיונית ולבכות על הדבר הלא נכון. זה לברוח מהכאב האמיתי. זה להתעסק במה שמעקב ולא במה שמצמיח. במקום שהיא תתן לעצמה לכאוב על אמא שלה. לבכות את האובדן והגעגועים. כי זה מה שכואב לה. פה נמצא התסכול.

 

[eshkolit32]

יש פה קצת קצר בתקשורת בינינו

את באמת חושבת שאני ממליצה לה "לפסוע בטעויות שלי ולסבול מאותו כאב מוכר...?! אני מקווה שלא. אם תקראי את כל התגובות שלי אל מור מהרגע שקם הפורום הזה תראי שאני מנסה לכוון בדיוק לאותו כיוון שאת מכוונת - להבין, לקבל את החברה, לנסות לקלוט את ההיגיון שבזה, לנסות לחיות עם זה בשלום. את ואני חושבות בדיוק אותו הדבר. ההבדל בינינו הוא בדרך שאנחנו מבטאות את זה, זה הכל... בסה"כ התכוונתי שנראה לי שזה נוקשה מדי להגיד למור "תתבגרי", "תצאי מהבועה האגוצנטרית שלך" ודברים דומים. קצת בעייתי לנסות לחנך ולתת הוראות כאלה...

 

[לימון מוסיפה המון]

בעייני

זה בדיוק העניין. אני לא חושבת שאמירה מעודנת תורמת לעניין. כבר ראיתי שהפנת אותה לשיחה עם אבא שלה. ומה הוא אמור לעשות? להביא אותה הביתה מור עושה פרצופים. ללכת אליה לישון, מור סובלת... לפעמים עידון של המסרים לא מוביל לשום מקום ופשוט מאפשר למתלונן לשבת מרופד על מילים הנוחות. ולא יעזרו לבחורה מילים מרפדות. היא כבר בוגרת גילאית. היא צריכה להבין את גודל הטעות שלה. ואשכולית יקירתי, אם היא לא רוצה לשנות חשיבה, אם היא מעדיפה להתקבע בתוך שלולית שכל כולה פרי המצעתה, היא תעשה את זה. היא תחזור על הטעות שלך. ועוד משהו קצת יותר פסיכולוגי..גילו סטטיסטית, אם היה לי את המאמר על הנט הייתי מצרפת אותו, שאמירות שיש בהם ישירות כואבת עושות את ה"עבודה" הרבה יותר טוב ויוצרות שינוי. אנשים זוכרים אוטומטית הרבה יותר תחושות רעות מאשר תחושות טובות. סוג של פולניות שתבוע בכולנו. אני מבינה את הראייה שלך, לצערי הייתי ויותר לצערי, אני עדיין נופלת בה. זה רק גורם להשארת המצב כמו שהוא ולא מאפשר שינוי..באם רוצים אותו כמובן. אבל פה זה הפורום שלך. אני מבחינתי אמרתי את שיש לי לומר לבחורה. תרצה תנסה להילחם במחשבות האינסטינקטיביות שלה. לא תרצה, תלמד לאט לאט, ותאלץ לסבול לאורך שנים ורק אז יפול לה האסימון. רק היא יכולה לעשות את הבחירה להילחם במחשבות ההרסניות שלה.

 

[eshkolit32]

יקירתי:

אני מכבדת את הדיעות שלך. זה בסדר שאנחנו חושבות שונה, אי אפשר לצפות שכולם יחשוב באותה הצורה. להיפך, ככה אפשר להנות ממגוון דיעות. אין שחור ולבן, עצה טובה ועצה רעה. תהני מהחג!

 

[לימון מוסיפה המון]

תיקון אחרון

זו לא עיצה רעה וטובה אלה עיצות תקיפה ומעודנת. יחי ההבדל הדק. שבת נפלאה לך

 

[מור לבבב]

אז?

מה לעשות לא התבגרתי,זה לא בשליטתי.. תאמיני לי שאת לא יודעת מה מה אני עושה ביומיום בשביל אבא שלי אז תעשי לי טובה ואל תשחקי את החכמה שיודעת הכל,כי את לא! מה לעשות שביום של אמא אני רוצה להיות עם אבא כי אין לי עם מישהו אחר להיות..יש משהו רע בלהיות עם אבא במצבים קשים? ולא אמרתי שהיא מתחנפת אליי, אמרתי שהיא מלקקת לכולם (לדודים) .. ואת לא מבינה את היחסים ביני ובין אבא שלי ואת לא יודעת מה עוד עבר עליי בחיים.. אולי יש לי עוד קשיים?! יש לי שכן נכה -אז מה , הוא בן 20 פלוס אז שיתבגר ויתחיל לנסוע לעבודה ,נכון? עבר קצת זמן מאז שאמא נפטרה,ואין לך זכות לשפוט את הקבלה של חברה של אבא שלי,ואת הזמן שאני לוקחת כדי להתבגר על זה..יש לי זכות לשפוך ולבכות בפורום הזה..כל עוד אני לא פוגעת באחרים כמוך.. אה וסליחה שאני לא סופר וומן שאחרי כל כך קצת זמן אני צריכה להיות חברה של חברה של אבא שלי,כן יש אנשים רגישים בעולם הזה מה שאולי לך קצת חסר.. בתור אחת שעשתה את זה אין לך זכות לשפוט אותי.. ואני ממש לא עשיתי פרצופים..התעלמתי ממנה..זה בסדר כשקשה לי יום לפני האזכרה ?