את כבר בת 18
היום של אמא כואב לו, לא פחות ממה שהוא כואב לך. ותסלחי על על רמת הדוגריות שלי...אבל את כנראה לא מבינה את המשמעות של זוגיות. היא איתו כדיי לתמוך. מכאיב לך, אין לי ספק. אבל בת'כלס מכאיב לך שאין לך אמא. את מחפשת לכאוב ולכעוס על האדם ו/או הסיטואציה הלא נכונה. האשה שלצד אביך היא ממש לא הפואנטה, היא העילה שבגללה או אולי בזכותה את מרשה לעצמך לשחרר כעס. בתכלס את כועסת על אמא שלך שהרשתה לעצמה למות. את מעדיפה להישאר בכעס הזה, מאשר לראות שיש שם אשה, שכמו שנשמע מדבריך, מנסה להושיט לך יד ולתמוך בך, ובמקום להיות חכמה ולהיעזר בה, את שולפת קוצים. כן, תתבגרי. את מאוד חשובה לאבא שלך, ויחד עם זה, צאי כבר מהפינה האגוצנטרית. נשמע שאת מבקשת שיתחשבו רק בך, לא גם בך. את שואלת "מה איתי"? הרי את שם. האשה הזו שכל כך מרגיזה אותך מתחנפת אלייך כדבריך, ובעצם מנסה לעשות שמיניות באויר כדיי להתחשב בך ולתמוך בך. כן מותק, תתבגרי. זה שאמא שלך נפטרה לא אומר שעל פי פיך ורגשותיך העולם צריך להתנהל. שאלה אחרת אלייך: היה לך פעם חבר? ומה עם חברה טובה? ככל שאת כועסת יותר נראה שאת מבקשת מאבא להיות בשבילך חברה. הוא לא יכול למלא לך את החסר שנפער בך. החסר הזה יקירה ישאר ויתקיים גם אם האשה הזו לא תהיה לצידו. את כבר ילדה גדולה, תשחררי ותבכי על מה שבאמת כואב לך..אמא כבר לא ליידך. האשה הזו...אפילו מקלה עלייך את הסיטואציה, את לא עסוקה ולכאוב את אובדנה של אמא, את עסוקה בלכעוס על קיומה של האשה של אבא..והינה אירגנת לך בריחה מהכאב והתסכול האמיתי.