למה זה מגיע לי?

[דאראמסאלה]

למה זה מגיע לי? ../images/Emo67.gif

למה זה מגיע לי?

חשבתי שנגמרה "הקללה" שיושבת עלי כבר שנה וארבעה חדשים ביום שעברתי את הבחינה. אז לא. מילא כשלון טיפול. יהיו עוד. אבל: אין עבודה. היתה הצעה אחת שממש התאימה, וממש רצו אותי. וסיפרתי על הטיפולים והם אמרו שמבחינתם זו לא בעיה כי טיפולים לא נמשכים לנצח. והערב מתקשר אלי הבוס, ומספר לי בצער (אמיתי) כי בפגישה שהיתה לו עם נותני התקן שעליו אני אמורה לשבת (זה לא תקן שלו אלא תקן "נדבה" ממשרד ממשלתי) עלה גם נושא הטיפולים שלי, והם סרבו לאשר לו. הוא באמת הצטער, ואני מאמינה לו. דורשים ממנו תפוקה, וגם האופציה שקיימת מבחינתי- להחזיר בימים אחרים- אינה מעשית. אני מרגישה כל כך חרא. יודעת שאוכל לחפש-ולמצוא- בסופו של דבר עבודה. אבל הנה אני עומדת בפני בעיה אמיתית, לא חדשה: אשה מחפשת עבודה ונמצאת בטיפול. אני רואה שלאנשים שהם קובעי מדיניות, אני לא נמדדת בכישורים שלי אלא בכרומוזומים שלי. ועוד תרחיש בלהות: מה יקרה אם לא אמצא עבודה (או שאמצא עבודה מחורבנת) והטיפולים הכושלים ימשכו עוד כך וכך שנים עד שישבר לי, ואז אסתכל אחורה על היום ואומר: הייתי צריכה להחליט אז שאני מפסיקה עם הטיפולים? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

 

[עוד נועה]

אוי דארא - אין מילים../images/Emo10.gif

למה זה מגיע לי?

חשבתי שנגמרה "הקללה" שיושבת עלי כבר שנה וארבעה חדשים ביום שעברתי את הבחינה. אז לא. מילא כשלון טיפול. יהיו עוד. אבל: אין עבודה. היתה הצעה אחת שממש התאימה, וממש רצו אותי. וסיפרתי על הטיפולים והם אמרו שמבחינתם זו לא בעיה כי טיפולים לא נמשכים לנצח. והערב מתקשר אלי הבוס, ומספר לי בצער (אמיתי) כי בפגישה שהיתה לו עם נותני התקן שעליו אני אמורה לשבת (זה לא תקן שלו אלא תקן "נדבה" ממשרד ממשלתי) עלה גם נושא הטיפולים שלי, והם סרבו לאשר לו. הוא באמת הצטער, ואני מאמינה לו. דורשים ממנו תפוקה, וגם האופציה שקיימת מבחינתי- להחזיר בימים אחרים- אינה מעשית. אני מרגישה כל כך חרא. יודעת שאוכל לחפש-ולמצוא- בסופו של דבר עבודה. אבל הנה אני עומדת בפני בעיה אמיתית, לא חדשה: אשה מחפשת עבודה ונמצאת בטיפול. אני רואה שלאנשים שהם קובעי מדיניות, אני לא נמדדת בכישורים שלי אלא בכרומוזומים שלי. ועוד תרחיש בלהות: מה יקרה אם לא אמצא עבודה (או שאמצא עבודה מחורבנת) והטיפולים הכושלים ימשכו עוד כך וכך שנים עד שישבר לי, ואז אסתכל אחורה על היום ואומר: הייתי צריכה להחליט אז שאני מפסיקה עם הטיפולים? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

אוי דארא - אין מילים

חוץ מלהגיד - איזה נבלות, איזה #@$%#$#$% יושבים שם שזה הקריטריון שלהם לקבלה לעבודה. דובה ואני פה מול המחשב המומות לשמוע. לא ברור מאיפה מגיע כל הרוע הזה. האטימות המטומטמת הזו. אין מילים לתאר. אולי באמת לא צריך להגיד שאת בטיפולים. לפי דעתי מה שהם עשו הוא ממש לא חוקי. הם כמעט לקחו אותך ופסלו בגלל הקריטריון הזה. גועלי, אטום ולא חוקי. עצובה וכועסת אתך. אני וגם דובה שלידי. מאחלות לך שתעברי עכשיו טיפול בלי עבודה מטורפת וזה יביא את ההצלחה המתוקה שתשבור את הקללה.

 

[דאראמסאלה]

חוקי יקירתי...

אוי דארא - אין מילים

חוץ מלהגיד - איזה נבלות, איזה #@$%#$#$% יושבים שם שזה הקריטריון שלהם לקבלה לעבודה. דובה ואני פה מול המחשב המומות לשמוע. לא ברור מאיפה מגיע כל הרוע הזה. האטימות המטומטמת הזו. אין מילים לתאר. אולי באמת לא צריך להגיד שאת בטיפולים. לפי דעתי מה שהם עשו הוא ממש לא חוקי. הם כמעט לקחו אותך ופסלו בגלל הקריטריון הזה. גועלי, אטום ולא חוקי. עצובה וכועסת אתך. אני וגם דובה שלידי. מאחלות לך שתעברי עכשיו טיפול בלי עבודה מטורפת וזה יביא את ההצלחה המתוקה שתשבור את הקללה.

חוקי יקירתי...
ואני לא כועסת עליו כי הוא באמת לא אשם. זה העולם המסריח שבו אנחנו חיים. אם הייתי פוגשת את "בעלי התקן" המדובר, הייתי שואלת אותם אם , על אותו עקרון, הם היו מסרבים לקבל לעבודה אשה מתחת לגיל 45. כי גם היא לא תיתן מספיק תפוקה... הבוס הולך להעסיק מישהו אולי פחות מוצלח ממני (הוא אמר לי שהוא ראיין ששה שלא מצאו חן בעיניו), אני הולכת לשבת בבית ולבכות (לפחות הערב) וכל זה בגלל מה? בגלל שאני אשת מקצוע טובה עם פה גדול וחצוצרות חסומות.

 

[העין ה 3]

ומה גורם לך לחשוב שזה חוקי???

חוקי יקירתי...
ואני לא כועסת עליו כי הוא באמת לא אשם. זה העולם המסריח שבו אנחנו חיים. אם הייתי פוגשת את "בעלי התקן" המדובר, הייתי שואלת אותם אם , על אותו עקרון, הם היו מסרבים לקבל לעבודה אשה מתחת לגיל 45. כי גם היא לא תיתן מספיק תפוקה... הבוס הולך להעסיק מישהו אולי פחות מוצלח ממני (הוא אמר לי שהוא ראיין ששה שלא מצאו חן בעיניו), אני הולכת לשבת בבית ולבכות (לפחות הערב) וכל זה בגלל מה? בגלל שאני אשת מקצוע טובה עם פה גדול וחצוצרות חסומות.

ומה גורם לך לחשוב שזה חוקי???
לא חוקי בכלל!!! לא שמעת על "שוויון הזדמנויות בעבודה"? יקירתי, נדמה לי שברגע זה (או לפני מספר שעות) "גזרת קופון" שמן מאוד... לא שאני חושבת שלא עדיף להתקבל לעבודה שמצאה חן בעינייך, אבל אם כבר נתקלת ב%$#^%#$^ כאלה - למה שלא תתבעי אותם? שווה לך להתייעץ.

 

[דאראמסאלה]

בדקתי

ומה גורם לך לחשוב שזה חוקי???
לא חוקי בכלל!!! לא שמעת על "שוויון הזדמנויות בעבודה"? יקירתי, נדמה לי שברגע זה (או לפני מספר שעות) "גזרת קופון" שמן מאוד... לא שאני חושבת שלא עדיף להתקבל לעבודה שמצאה חן בעינייך, אבל אם כבר נתקלת ב%$#^%#$^ כאלה - למה שלא תתבעי אותם? שווה לך להתייעץ.

בדקתי
ויש פה מילכוד. האיש שקיבל אותי לעבודה מחבב אותי. יש אופציה שיקבל אותי בהמשך. כשיהיה לו תקן שלו. אם אני מתחילה לנהל מלחמות- שאינן נגדו ישירות, אך מערבות אותו- זה מסמן אותי אוטומטית כ"עושת צרות מקצועית" וזה הולך לשרוף לי יחסים איתו. אני חיה בקהילה מקצועית קטנה, וממש לא נכון להקים עלי שונאים בשלב זה של חיי המקצועיים. חוצמזה: האם את, או כל אחת אחרת פה, מרגישה שיש לה אנרגיה לקום ולנהל מערכה משפטית בעיצומם של טיפולים? אני עובדת כעת על לא הרבה רזרבות נפשיות. אני צריכה להרהר מה אני הולכת לעשות. אבל מרגישה כל כך חראאאאאאא!

 

[העין ה 3]

כמה מוכר, ככה עצוב...

בדקתי
ויש פה מילכוד. האיש שקיבל אותי לעבודה מחבב אותי. יש אופציה שיקבל אותי בהמשך. כשיהיה לו תקן שלו. אם אני מתחילה לנהל מלחמות- שאינן נגדו ישירות, אך מערבות אותו- זה מסמן אותי אוטומטית כ"עושת צרות מקצועית" וזה הולך לשרוף לי יחסים איתו. אני חיה בקהילה מקצועית קטנה, וממש לא נכון להקים עלי שונאים בשלב זה של חיי המקצועיים. חוצמזה: האם את, או כל אחת אחרת פה, מרגישה שיש לה אנרגיה לקום ולנהל מערכה משפטית בעיצומם של טיפולים? אני עובדת כעת על לא הרבה רזרבות נפשיות. אני צריכה להרהר מה אני הולכת לעשות. אבל מרגישה כל כך חראאאאאאא!

כמה מוכר, ככה עצוב...
אותי פיטרו ממקום העבודה הקודם בדיוק לאחר שנודע להם שאני רוצה עוד ילד. הם אפילו לא הרגישו את הטיפולים וכנראה חששו שאם אני רוצה ילד, אז בעוד 10 חודשים אני אצא לחופשת לידה... עבדתי שם 11 חודשים, ובליבי חשבתי שאם הם יתנו לי פיצויים והבראה, אני אוותר להם. ואכן, קיבלתי את כל מה שדרשתי והחלטתי לא לתבוע, אבל עד היום מנקר לי במקום קטן בלב - "למה ויתרתי להם?" במקרה שלך, של קהילה מקצועית קטנה, באמת שיש מילכוד. לא יודעת מה הייתי עושה במקומך...

 

[sandrag]

למה סיפרת

למה זה מגיע לי?

חשבתי שנגמרה "הקללה" שיושבת עלי כבר שנה וארבעה חדשים ביום שעברתי את הבחינה. אז לא. מילא כשלון טיפול. יהיו עוד. אבל: אין עבודה. היתה הצעה אחת שממש התאימה, וממש רצו אותי. וסיפרתי על הטיפולים והם אמרו שמבחינתם זו לא בעיה כי טיפולים לא נמשכים לנצח. והערב מתקשר אלי הבוס, ומספר לי בצער (אמיתי) כי בפגישה שהיתה לו עם נותני התקן שעליו אני אמורה לשבת (זה לא תקן שלו אלא תקן "נדבה" ממשרד ממשלתי) עלה גם נושא הטיפולים שלי, והם סרבו לאשר לו. הוא באמת הצטער, ואני מאמינה לו. דורשים ממנו תפוקה, וגם האופציה שקיימת מבחינתי- להחזיר בימים אחרים- אינה מעשית. אני מרגישה כל כך חרא. יודעת שאוכל לחפש-ולמצוא- בסופו של דבר עבודה. אבל הנה אני עומדת בפני בעיה אמיתית, לא חדשה: אשה מחפשת עבודה ונמצאת בטיפול. אני רואה שלאנשים שהם קובעי מדיניות, אני לא נמדדת בכישורים שלי אלא בכרומוזומים שלי. ועוד תרחיש בלהות: מה יקרה אם לא אמצא עבודה (או שאמצא עבודה מחורבנת) והטיפולים הכושלים ימשכו עוד כך וכך שנים עד שישבר לי, ואז אסתכל אחורה על היום ואומר: הייתי צריכה להחליט אז שאני מפסיקה עם הטיפולים? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

למה סיפרת
קודם אני ממש מצטערת שלא השגת את העבודה, אבל אני לא מבינה למה סיפרת. זה לא מענינו של אף אחד. הטיפולים לא מפריעים לעבודה סדירה. מדי כמה זמן תקחי יום חופש לשאיבה + 2 להחזרה, אז מה אף אחד לא היה חולה בשפעת פעם ב-3 חודשים? הם הפסידו עובדת מסורה וחבל. ודבר אחרון אם את רוצה להפסיק טיפולי תפסיקי ואם לא אז לא, אבל תחשבי על זה שתפסיקי עכשיו הגלל העבודה ואחרי כמה שנים תחשבי אוף העבודה הזו יכול היה להיות לי עוד ילד. אף עבודה לא שווה את זה. גם אם הטיפולים לא יצליחו לפחות תגידי אבל עשיתי כל מה שאני יכולה. בכל מקרה בהצלחה

 

[ענבל 2]

באמת חבל שסיפרת

למה סיפרת
קודם אני ממש מצטערת שלא השגת את העבודה, אבל אני לא מבינה למה סיפרת. זה לא מענינו של אף אחד. הטיפולים לא מפריעים לעבודה סדירה. מדי כמה זמן תקחי יום חופש לשאיבה + 2 להחזרה, אז מה אף אחד לא היה חולה בשפעת פעם ב-3 חודשים? הם הפסידו עובדת מסורה וחבל. ודבר אחרון אם את רוצה להפסיק טיפולי תפסיקי ואם לא אז לא, אבל תחשבי על זה שתפסיקי עכשיו הגלל העבודה ואחרי כמה שנים תחשבי אוף העבודה הזו יכול היה להיות לי עוד ילד. אף עבודה לא שווה את זה. גם אם הטיפולים לא יצליחו לפחות תגידי אבל עשיתי כל מה שאני יכולה. בכל מקרה בהצלחה

באמת חבל שסיפרת
אחרי שהם היו רואים איזו עובדת מסורה יש להם בטח לא היו מפטרים אותך בגלל הטיפולים. חבל...אבל כניראה מחכה לך משרה טובה ומתאימה יותר.

 

[anguly]

אני ממש לא מאמינה

למה זה מגיע לי?

חשבתי שנגמרה "הקללה" שיושבת עלי כבר שנה וארבעה חדשים ביום שעברתי את הבחינה. אז לא. מילא כשלון טיפול. יהיו עוד. אבל: אין עבודה. היתה הצעה אחת שממש התאימה, וממש רצו אותי. וסיפרתי על הטיפולים והם אמרו שמבחינתם זו לא בעיה כי טיפולים לא נמשכים לנצח. והערב מתקשר אלי הבוס, ומספר לי בצער (אמיתי) כי בפגישה שהיתה לו עם נותני התקן שעליו אני אמורה לשבת (זה לא תקן שלו אלא תקן "נדבה" ממשרד ממשלתי) עלה גם נושא הטיפולים שלי, והם סרבו לאשר לו. הוא באמת הצטער, ואני מאמינה לו. דורשים ממנו תפוקה, וגם האופציה שקיימת מבחינתי- להחזיר בימים אחרים- אינה מעשית. אני מרגישה כל כך חרא. יודעת שאוכל לחפש-ולמצוא- בסופו של דבר עבודה. אבל הנה אני עומדת בפני בעיה אמיתית, לא חדשה: אשה מחפשת עבודה ונמצאת בטיפול. אני רואה שלאנשים שהם קובעי מדיניות, אני לא נמדדת בכישורים שלי אלא בכרומוזומים שלי. ועוד תרחיש בלהות: מה יקרה אם לא אמצא עבודה (או שאמצא עבודה מחורבנת) והטיפולים הכושלים ימשכו עוד כך וכך שנים עד שישבר לי, ואז אסתכל אחורה על היום ואומר: הייתי צריכה להחליט אז שאני מפסיקה עם הטיפולים? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

אני ממש לא מאמינה
איזה אנשים רעים לא יודעת מה לומר לך כנראה שיש דברים שעדיף לא להגיד במיוחד אם יש אנשים רעים שמשתמשים בזה נגדנו פשוט לא הוגן

 

[namush]

מוכר לכל אישה ואישה...

למה זה מגיע לי?

חשבתי שנגמרה "הקללה" שיושבת עלי כבר שנה וארבעה חדשים ביום שעברתי את הבחינה. אז לא. מילא כשלון טיפול. יהיו עוד. אבל: אין עבודה. היתה הצעה אחת שממש התאימה, וממש רצו אותי. וסיפרתי על הטיפולים והם אמרו שמבחינתם זו לא בעיה כי טיפולים לא נמשכים לנצח. והערב מתקשר אלי הבוס, ומספר לי בצער (אמיתי) כי בפגישה שהיתה לו עם נותני התקן שעליו אני אמורה לשבת (זה לא תקן שלו אלא תקן "נדבה" ממשרד ממשלתי) עלה גם נושא הטיפולים שלי, והם סרבו לאשר לו. הוא באמת הצטער, ואני מאמינה לו. דורשים ממנו תפוקה, וגם האופציה שקיימת מבחינתי- להחזיר בימים אחרים- אינה מעשית. אני מרגישה כל כך חרא. יודעת שאוכל לחפש-ולמצוא- בסופו של דבר עבודה. אבל הנה אני עומדת בפני בעיה אמיתית, לא חדשה: אשה מחפשת עבודה ונמצאת בטיפול. אני רואה שלאנשים שהם קובעי מדיניות, אני לא נמדדת בכישורים שלי אלא בכרומוזומים שלי. ועוד תרחיש בלהות: מה יקרה אם לא אמצא עבודה (או שאמצא עבודה מחורבנת) והטיפולים הכושלים ימשכו עוד כך וכך שנים עד שישבר לי, ואז אסתכל אחורה על היום ואומר: הייתי צריכה להחליט אז שאני מפסיקה עם הטיפולים? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

מוכר לכל אישה ואישה...
אני נתקלתי במצב הזה כמה וכמה פעמים, כשבשלבים מתקדמים בראיונות, כשברור לשני הצדדים שהם מעוניינים, וסיפרתי על הטיפולים-נגמר ה"רומן". לפעמים רק כשראו שאני צעירה ורק התחתנתי, הסיקו שאני מתכוונת להביא ילדים בהמשך ולא קיבלו (וזאת הייתה הסיבה המוצהרת). אפילו נשים מעסיקות לא מקבלות. זה מצב נורא ואני מאוד מבינה את הרגשתך. אבל, באמת, ישנן המון מטרות בחיים, ולפעמים צריך לעשות סדרי עדיפויות, ולפעמים באמת מפספסים כי כשבוחרים באחד, בהכרח מפסידים את האחר ולכן אסור לעשות חישובים כאלו. צריך להאמין שהכל יסתדר בסוף על הצד הטוב ביותר, ושכל עכבה היא לטובה (ושוב, אני מאוד מבינה את ההרגשה שלך של "אולי אני מפסידה" ו"אולי אני עושה בחירה מוטעית"). מקווה שהתקופה הקשה תעבור מהר ושתגיע כבר התקופה הטובה .

 

[MIF2004]

דארא יקרה שלי!

למה זה מגיע לי?

חשבתי שנגמרה "הקללה" שיושבת עלי כבר שנה וארבעה חדשים ביום שעברתי את הבחינה. אז לא. מילא כשלון טיפול. יהיו עוד. אבל: אין עבודה. היתה הצעה אחת שממש התאימה, וממש רצו אותי. וסיפרתי על הטיפולים והם אמרו שמבחינתם זו לא בעיה כי טיפולים לא נמשכים לנצח. והערב מתקשר אלי הבוס, ומספר לי בצער (אמיתי) כי בפגישה שהיתה לו עם נותני התקן שעליו אני אמורה לשבת (זה לא תקן שלו אלא תקן "נדבה" ממשרד ממשלתי) עלה גם נושא הטיפולים שלי, והם סרבו לאשר לו. הוא באמת הצטער, ואני מאמינה לו. דורשים ממנו תפוקה, וגם האופציה שקיימת מבחינתי- להחזיר בימים אחרים- אינה מעשית. אני מרגישה כל כך חרא. יודעת שאוכל לחפש-ולמצוא- בסופו של דבר עבודה. אבל הנה אני עומדת בפני בעיה אמיתית, לא חדשה: אשה מחפשת עבודה ונמצאת בטיפול. אני רואה שלאנשים שהם קובעי מדיניות, אני לא נמדדת בכישורים שלי אלא בכרומוזומים שלי. ועוד תרחיש בלהות: מה יקרה אם לא אמצא עבודה (או שאמצא עבודה מחורבנת) והטיפולים הכושלים ימשכו עוד כך וכך שנים עד שישבר לי, ואז אסתכל אחורה על היום ואומר: הייתי צריכה להחליט אז שאני מפסיקה עם הטיפולים? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

דארא יקרה שלי!
קודם כל אין לך מושג כמה אני מתוסכלת ממה שסיפרת, מצד אחד בא לי לומר לך ישר לפנות לשדולת הנשים/נעמ"ת כדי לשלוח להם מכתב זועם על אפלייה מחמת היותך בטיפולים, נבלות בני _____ שכמותם, אבל מצד שני זה צורך אנרגיה נפשית שאת זקוקה לה במקומות אחרים היום. יכולה לספר לך מהנסיון שלי, ואין לי שום נקיפות מצפון, שכאשר התראיינתי למקום העבודה הנוכחי שלי הייתי בעיצומם של הטיפולים לילד ראשון. לא אמרתי דבר ועברתי את כל שרשרת הראיונות והמשא ומתן על השכר ותנאי ההעסקה בלי לומר כלום, כי באמת לדעתי אין בין הטיפולים לבין היכולות, הכישורים והנסיון שלנו להצליח בתפקיד, ולא כלום ! בסוף (וזה לקח כמה חודשים טובים) אחרי שהכל היה מסוכם, ביקשתי עוד פגישה עם הבוס המיועד שלי, אמרתי לו שיש משהו קצר שאני חייבת לשוחח איתו לגביו לפני שנסגור. באתי, ובלי הרבה הקדמות אמרתי לו שרציתי ליידע אותו שאני נמצאת בטיפולי פוריות כדי להרות, והאם יש לו בעיה עם זה בקשר לתפקיד שאליו אני מיועדת. אמרתי לו גם שמקובל עלי שייקח זמן לחשוב על זה. במקרה שלי הוא היה בסדר ואמר שאין לו מה לחשוב וזה לא פקטור ולמחרת הייתי במשאבי אנוש וחתמתי, אבל בגדול, לא ממש היתה לו ברירה, כל תשובה אחרת היתה תשובה שמהווה הפרה של חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה. להבא אני ממליצה לך ללכת בדרך הזו, זה לא עיסקו של אף אחד מה מצב מערכת הרבייה שלנו, וכמו שיש טיפולים לכל מיני מחלות ומצבים, יש גם טיפולי פוריות, את לא מביאה לאף מעסיק פוטנציאלי דו"ח כמה פעמים חלית בשפעת בשנה האחרונה, וגם הטיפולים אינם מעניינו, ואם רוצים אפשר לספר, אחרי שהכל סגור. שולחת לך

חזק חזק ולכי תדעי, אולי הכל לטובה, ובסוף תמצאי מקום חם ואוהד יותר. אל תייאשי יקרה, זה ממש לא אומר כלום על הראיון הבא. לכי בזכות מה שאת ומי שאת, ואל תרגישי צורך לספר להם כלום. זה לא עיסקם.

כבר שלחתי ?!

 

[אפרילה2804]

אני לא וויתרתי...

דארא יקרה שלי!
קודם כל אין לך מושג כמה אני מתוסכלת ממה שסיפרת, מצד אחד בא לי לומר לך ישר לפנות לשדולת הנשים/נעמ"ת כדי לשלוח להם מכתב זועם על אפלייה מחמת היותך בטיפולים, נבלות בני _____ שכמותם, אבל מצד שני זה צורך אנרגיה נפשית שאת זקוקה לה במקומות אחרים היום. יכולה לספר לך מהנסיון שלי, ואין לי שום נקיפות מצפון, שכאשר התראיינתי למקום העבודה הנוכחי שלי הייתי בעיצומם של הטיפולים לילד ראשון. לא אמרתי דבר ועברתי את כל שרשרת הראיונות והמשא ומתן על השכר ותנאי ההעסקה בלי לומר כלום, כי באמת לדעתי אין בין הטיפולים לבין היכולות, הכישורים והנסיון שלנו להצליח בתפקיד, ולא כלום ! בסוף (וזה לקח כמה חודשים טובים) אחרי שהכל היה מסוכם, ביקשתי עוד פגישה עם הבוס המיועד שלי, אמרתי לו שיש משהו קצר שאני חייבת לשוחח איתו לגביו לפני שנסגור. באתי, ובלי הרבה הקדמות אמרתי לו שרציתי ליידע אותו שאני נמצאת בטיפולי פוריות כדי להרות, והאם יש לו בעיה עם זה בקשר לתפקיד שאליו אני מיועדת. אמרתי לו גם שמקובל עלי שייקח זמן לחשוב על זה. במקרה שלי הוא היה בסדר ואמר שאין לו מה לחשוב וזה לא פקטור ולמחרת הייתי במשאבי אנוש וחתמתי, אבל בגדול, לא ממש היתה לו ברירה, כל תשובה אחרת היתה תשובה שמהווה הפרה של חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה. להבא אני ממליצה לך ללכת בדרך הזו, זה לא עיסקו של אף אחד מה מצב מערכת הרבייה שלנו, וכמו שיש טיפולים לכל מיני מחלות ומצבים, יש גם טיפולי פוריות, את לא מביאה לאף מעסיק פוטנציאלי דו"ח כמה פעמים חלית בשפעת בשנה האחרונה, וגם הטיפולים אינם מעניינו, ואם רוצים אפשר לספר, אחרי שהכל סגור. שולחת לך

חזק חזק ולכי תדעי, אולי הכל לטובה, ובסוף תמצאי מקום חם ואוהד יותר. אל תייאשי יקרה, זה ממש לא אומר כלום על הראיון הבא. לכי בזכות מה שאת ומי שאת, ואל תרגישי צורך לספר להם כלום. זה לא עיסקם.

כבר שלחתי ?!

אני לא וויתרתי...
רק עכשייו קראתי את ההודעות ואני ממש רותחת! לפני בערך שנה,כשהתחלתי את הטיפולים ניכנסתי לחדרו של הבוס שלי (עבדתי שם כ-4 שנים),ואמרתי לו שאני מתחילה טיפולי פוריות (לא הפריה) ומיכוון שאני גרה באיזור השרון ואת הטיפולים אני מבצעת במרכז ,אז לפעמים יהיו כמה איחורים בבקרים (בימי האולטראסונד+בדיקות הדם) ושאני מתכוונת להשלים את שעות ההעדרות (עבדתי 5 שעות ביום). בהתחלה הוא לא אמר כלום,ואחרי כמה דקות הוא אמר שלא נראה שתהיה בעיה. יש לציין ששבועיים לפני שהודעתי לו קיבלתי העלאה במשכורת (מיוזמתו). טוב עד כאן הכל טוב ויפה,יום למחרת אני ובעלי טסנו לאילת לסוף שבוע עם חברים. כשחזרתי לעבודה ביום שני,בסוף היום,הנבלה קורא לי לחדר ואומר לי שבלי שום קשר להודעה שלי על הפיטורים,הוא נאלץ לפטר אותי מכל מיני סיבות. לא התווכחתי,הייתי בהלם ופשוט לקחתי את התיק שלי והלכתי הביתה. כל הדרך הביתה רק בכיתי.... בעלי ואני החלטנו לפנות לנעמ"ת לייעוץ כדי להבין אם המהלך חוקי. אז המהלך לא חוקי,שלחו לו מיכתב שהוא צריך לבוא לבוררות עם הצדקות לפיטורים שלי. הנבלה השתפן,התקשר לבעלי וביקש ממנו להגיע למשרד (אני לא הסכמתי להגיע גם). הוא אמר לבעלי שהוא יכול להביא הוכחות לכך שהוא התכוון לפטר אותי מלפני חודשיים,בעלי הזכיר לו את העלאה בשכר אבל הוא פשוט "חירבש" לו כל מיני שטויות ואמר שהוא מוכן לתת לי פיצויים מוגדלים,אבל שנבטל את הפנייה לנעמ"ת. בעלי אמר שנחשוב על זה,בקיצור לאחר כמה ימים שנינו חזרנו אליו (אני מאז הודעת הפיטורים לקחתי ימי מחלה,כמובן

)ופשוט הפגזנו אותו בדרישות שלנו. בקיצור,קיבלתי פיצויים מוגדלים,משכורת ל-5 חודשים נוספים (ללא עבודה) ועוד הטבה בשווי 3000 ש"ח. אז היה שווה לו לנבלה?!,לא נראה לי!! בכל מקרה בנעמת אמרו לי שחתמתי על הסכם הוגן ושהוא יכל להפסיד הרבה יותר,כי מה שהוא עשה פשוט לא היה חוקי והכל עמד לצידי. שורה תחתונה,לא לוווותר! סליחה אם זה היה ארוך.

 

[שמש במדבר]

אני כואבת את כאבך

למה זה מגיע לי?

חשבתי שנגמרה "הקללה" שיושבת עלי כבר שנה וארבעה חדשים ביום שעברתי את הבחינה. אז לא. מילא כשלון טיפול. יהיו עוד. אבל: אין עבודה. היתה הצעה אחת שממש התאימה, וממש רצו אותי. וסיפרתי על הטיפולים והם אמרו שמבחינתם זו לא בעיה כי טיפולים לא נמשכים לנצח. והערב מתקשר אלי הבוס, ומספר לי בצער (אמיתי) כי בפגישה שהיתה לו עם נותני התקן שעליו אני אמורה לשבת (זה לא תקן שלו אלא תקן "נדבה" ממשרד ממשלתי) עלה גם נושא הטיפולים שלי, והם סרבו לאשר לו. הוא באמת הצטער, ואני מאמינה לו. דורשים ממנו תפוקה, וגם האופציה שקיימת מבחינתי- להחזיר בימים אחרים- אינה מעשית. אני מרגישה כל כך חרא. יודעת שאוכל לחפש-ולמצוא- בסופו של דבר עבודה. אבל הנה אני עומדת בפני בעיה אמיתית, לא חדשה: אשה מחפשת עבודה ונמצאת בטיפול. אני רואה שלאנשים שהם קובעי מדיניות, אני לא נמדדת בכישורים שלי אלא בכרומוזומים שלי. ועוד תרחיש בלהות: מה יקרה אם לא אמצא עבודה (או שאמצא עבודה מחורבנת) והטיפולים הכושלים ימשכו עוד כך וכך שנים עד שישבר לי, ואז אסתכל אחורה על היום ואומר: הייתי צריכה להחליט אז שאני מפסיקה עם הטיפולים? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

אני כואבת את כאבך
זה באמת מאד מאד מרגיז היחס הזה והאטימות - חבל להרבות במילים זה פשוט לבזבז אנרגיה על כלום. הם לא שווים אותך, והם הפסידו עובדת חרוצה ומסורה וזו בעיה שלהם. אני מאמינה בלב שלם שזו לא הייתה העבודה הנכונה בשבילך כי כשזה זה אז זה קורה ויהי מה. אני הגעתי למקום עבודתי הנוכחי בדיוק לפני שעמדתי להתחתן והיה לנו עוד תיכנון לנסוע לירח דבש לתאילנד למשך חודש ואמרתי את זה בפה מלא ביטחון בכל ראיון עבודה שאליו הלכתי - ובאמת רובם לא רצו "להתעסק" עם מצב כמו שלי אבל ברוך השם שנפלתי על העבודה המקסימה שלי והם קיבלו אותי לעבודה למרות החתונה והנסיעה ואפילו באו לחגוג איתי (כולם בלי יוצא מן הכלל) - בהחלט התמזל מזלי ואני בטוחה שגם לך יאיר המזל - כי ברגע שיש כימיה בין בוס/ית לעובד/ת אז זה כבר עושה את כל ההבדל. שולחת לך

לעידוד אני בטוחה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.

 

[דא2]

כמעט באותו הקשר

למה זה מגיע לי?

חשבתי שנגמרה "הקללה" שיושבת עלי כבר שנה וארבעה חדשים ביום שעברתי את הבחינה. אז לא. מילא כשלון טיפול. יהיו עוד. אבל: אין עבודה. היתה הצעה אחת שממש התאימה, וממש רצו אותי. וסיפרתי על הטיפולים והם אמרו שמבחינתם זו לא בעיה כי טיפולים לא נמשכים לנצח. והערב מתקשר אלי הבוס, ומספר לי בצער (אמיתי) כי בפגישה שהיתה לו עם נותני התקן שעליו אני אמורה לשבת (זה לא תקן שלו אלא תקן "נדבה" ממשרד ממשלתי) עלה גם נושא הטיפולים שלי, והם סרבו לאשר לו. הוא באמת הצטער, ואני מאמינה לו. דורשים ממנו תפוקה, וגם האופציה שקיימת מבחינתי- להחזיר בימים אחרים- אינה מעשית. אני מרגישה כל כך חרא. יודעת שאוכל לחפש-ולמצוא- בסופו של דבר עבודה. אבל הנה אני עומדת בפני בעיה אמיתית, לא חדשה: אשה מחפשת עבודה ונמצאת בטיפול. אני רואה שלאנשים שהם קובעי מדיניות, אני לא נמדדת בכישורים שלי אלא בכרומוזומים שלי. ועוד תרחיש בלהות: מה יקרה אם לא אמצא עבודה (או שאמצא עבודה מחורבנת) והטיפולים הכושלים ימשכו עוד כך וכך שנים עד שישבר לי, ואז אסתכל אחורה על היום ואומר: הייתי צריכה להחליט אז שאני מפסיקה עם הטיפולים? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

כמעט באותו הקשר
כשאיתי היה בן שנתיים (לפני שנתיים) התעורר בי דחף עצום לעוד ילד. איתי היה הריון ספונטני. אתן יודעות, מרווחים לפי הספר. היות והיו הזדמנויות במקום העבודה דחיתי את העניין שוב ושוב ואמרתי שאני לא רוצה להפסל כמועמדת לתפקיד בגלל הריון. נו, טוב! אם רק הייתי יודעת שזה ייקח כ"כ הרבה זמן. היום אני חושבת על זה וכועסת על עצמי. אלוהים, מתי התחיל סדר העדיפויות שלי להשתבש? את יודעת מה - יש בנו את היכולת לתת מעצמנו 100% לילד ו 100% לבית ו 100%לבעל ועוד 100% לעבודה ונשאר עוד כמובן100% לטיפולים ולהסתובב עם חיוך כאילו יש לנו עוד 100% מיותרים... אז אם הם לא יודעים להעריך...לעזאזל איתם. כתבתי בתגובה לשאלה דומה שהם יודעים להעריך רק אם האשה שלהם נמצאת בפורום הזה! (טפו טפו טפו לא רוצה לראות אף אחת נוספת פה!) . והעיקר בהצלחה!

 

[עד השמיים ובחזרה]

../images/Emo24.gif

למה זה מגיע לי?

חשבתי שנגמרה "הקללה" שיושבת עלי כבר שנה וארבעה חדשים ביום שעברתי את הבחינה. אז לא. מילא כשלון טיפול. יהיו עוד. אבל: אין עבודה. היתה הצעה אחת שממש התאימה, וממש רצו אותי. וסיפרתי על הטיפולים והם אמרו שמבחינתם זו לא בעיה כי טיפולים לא נמשכים לנצח. והערב מתקשר אלי הבוס, ומספר לי בצער (אמיתי) כי בפגישה שהיתה לו עם נותני התקן שעליו אני אמורה לשבת (זה לא תקן שלו אלא תקן "נדבה" ממשרד ממשלתי) עלה גם נושא הטיפולים שלי, והם סרבו לאשר לו. הוא באמת הצטער, ואני מאמינה לו. דורשים ממנו תפוקה, וגם האופציה שקיימת מבחינתי- להחזיר בימים אחרים- אינה מעשית. אני מרגישה כל כך חרא. יודעת שאוכל לחפש-ולמצוא- בסופו של דבר עבודה. אבל הנה אני עומדת בפני בעיה אמיתית, לא חדשה: אשה מחפשת עבודה ונמצאת בטיפול. אני רואה שלאנשים שהם קובעי מדיניות, אני לא נמדדת בכישורים שלי אלא בכרומוזומים שלי. ועוד תרחיש בלהות: מה יקרה אם לא אמצא עבודה (או שאמצא עבודה מחורבנת) והטיפולים הכושלים ימשכו עוד כך וכך שנים עד שישבר לי, ואז אסתכל אחורה על היום ואומר: הייתי צריכה להחליט אז שאני מפסיקה עם הטיפולים? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

יקירתי, הדבר היחיד שעולה לי בראש כרגע הוא- זה לא פייר! אני מבינה שזה חוקי אבל עדיין... שולחת לך מלאנת'לפים

.