למה הX/ית כה מפחיד/ה

[סוף עונה]

חחחחחחח וואלה, כמו שמכירה אותו

גם זה לא יספק אותו

שוקלת להביא איתי את המוכרת מהחנות

 

[י ל ד ת האור]

אין טיפת אהבה ואין רגש

ואני בכלל לא פוחדת ממנו רק לפעמים כשיוצא לו המורוקו שלו זה מפחיד אותי

חוץ מזה......יש עוד משהו מפחיד שלא מגלה לכולם עוד מעט מיקי יבוא לעשות לי לינץ

 

[מיקי 43]

כריסרובין

איזה X מפחיד אותך או מישהו אחר לא הכל נקרא נורא תלוי מי קורא וכן לא נשארה אהבה כלל אצל רבים ועדיין זה לא נורא יש יחסים קורקטיים ויש שאין כלל יחסים ויש שנשארו חברים אם כי מעטים מאד יש הכל מכל תשאל את זאת שכתבה שאעשה לה לינץ' ואני לא יודע למה מעבר לכך שהיא מזמן היתה צריכה לצאת עליו כמו דוברמן מרוקאי ולאפס אותו וכל השאר יכתב בספר דברי הימים והלילות

 

[שושן פרא]

מי שלא כואב לו, לא צועק ../images/Emo141.gif

קח בחשבון, שאת מי שיחסיו עם ה

סבירים, אתה לא שומע, ולכן התמונה שאתה מקבל לא מאוזנת. עם זאת, ואין סתירה בין הדברים, יחסים סבירים אין פירושם שנשארה שם אהבה. אולי ההיפך נכון: דווקא כשנשארים עם האהבה אחרי הגירושין, יש יותר ריבים והיעלבויות.

 

[חיוכים כתומים]

יפה לך

רוב האנשים תקועים.... והם לא חשים כך... רוב האנשים חיים את חיי העבר המהולים בכעסים. אם רק ידעו לשחרר את הכעס... יצליחו להביט על העולם מעוד נקודת מבט... אתה לא במקום הזה קריס יקירי... והעולם מבקש "למד אותם"... "על קו הזינוק לפני המרוץ..."

 

[crisRobin]

למדתי

מודה, למדתי משהו היום, למדתי שישנם גירושים שלא נגמרו כי פשוט נגמר, בגידה, סתם נמאס. למדתי שישנם גירושים שפשוט הגיעו למצב שאותו (עד כמה שמנסה), לא אוכל להבין. טעיתי, טעיתי כשחשבתי שכולם צריכים להסתדר, טעיתי כשראיתי בדרך בה התגרשתי והמשכתי הלאה כמשהו רגיל. נזכרתי, נזכרתי עד כמה הייתי תקוע במקום במשך תקופה כה ארוכה, כל פעם שחשבתי על גרושתי וחייה הנוכחיים חזרתי אחורה, עד כמה התקדמתי כאשר חשבתי על חיי כאחרים מחייה, כשהבנתי שאלו לא אותם חיים יותר, אלה שני מסלולים מקבילים, מזגזגים המנסים לשמור על קצב אחיד כדי שהנוסעים שמתלווים לנסיעה לא יפלו מהעגלה. אהבה, כן, אוהב את גרושתי, אוהב אותה על אהבתה אלי. אוהב אותה על כך שממש משתדלת לתת לי לחיות את חיי בנפרד משלה, אוהב אותה על כך שהבינה, בסופו של דבר, שלא רוצה לריב אך גם לי ישנם גבולות, אוהב אותה על יום חתונתנו, על ילדינו, על השנים היפות של חיינו. אוהב אותה על כך שנתנה לי את ההזדמנות למצוא אהבה אמיתית בעולם. ילדים מה עוד נותר להגיד מעבר למילה הזאת, היש משהו חשוב יותר בכל הסיפור הזה? נזכר במבטם ומפסיק לכתוב

 

[שלגיה 13]

../images/Emo24.gifאין מה להוסיף!

 

[קרן אור של בוקר]

כתבת יפה.

ואני חושבת שזה תקופות. יש תקופות שאנחנו מסתדרים יותר, ויש תקופות שפחות. לפעמים יש מחלוקות, ולפעמים יש הסכמה. לא יכולה להגיד שיש הרמוניה מושלמת, אבל גם לא מלחמה. פעם ככה, ופעם ככה. אבל כן, יש כבוד הדדי. לא.. אני לא רוצה שיהיה "ידיד" שלי, לא רוצה שיאהב אותי, לא רוצה שישנא אותי, לא רוצה שירגיש כלפי. כן.. אני כן רוצה שחיינו יהיו נפרדים לגמרי. אבל.. המפגש בחיים שלנו הוא רק במקום אחד - הילד. ואת טובתו שנינו רוצים

 

[קורא ומבין]

../images/Emo128.gif-ית, וידידה טובה...

ה-

-ית שלי ואני, חברים טובים, מדברים על הכל, מגדלים שני ילדים, באים אחד לקראת השני בכל מצב שאפשר... למען האמת, לו ידענו להיות נשואים כמו שאנחנו יודעים להיות

-ים, לא היינו מתגרשים. ואקדים את שאלתך, כי בדרך כלל אני נשאל אותה - ובכל זאת - היא תמיד תישאר ה-

-ית שלי... כי מה שלא עבד אז, לא יעבוד בעתיד, כי בגידה... מרסקת למיליוני רסיסים קטנים ועליה מתגברים פעם אחת. בפעם השניה... רק מתרסקים... אבל עדיין - אני יודע, והילדים יודעים, שלא סתם אהבתי אותה, ולא סתם רציתי אותה, ולא סתם התחתנתי איתה - היא באמת אדם מדהים. אבל גם לא סתם נפרדנו... זה טבעם של יחסים בין מבוגרים - הם מורכבים מהמון שכבות, והדומיננטיות של כל שכבה, מאד אינדיבידואלית למצב היחסים. זה הרבה יותר מסובך ממה שניסית לתאר בפשטות

 

[אישה מנוגה]

../images/Emo45.gif זה גם המצב אצלנו

אם כי במקרה שלנו לא הייתה בגידה. פשוט לא ידענו לחיות יחד טוב כי אנחנו אנשים שונים אבל נשארנו חברים טובים ומנסים לעזור זה לזה כשאפשר. זה עדיין לא אומר שאותם ויכוחים שהיו לנו על גידול הילדים שנבעו מתפיסות שונות לא קיימים היום, אבל אנחנו מנסים לגשר עליהם...

 

[galia1962]

אהבה כבר אין-אבל פרגון והערכה

מכל הלב. יודעת ואומרת זאת בכל הזדמנות, שבנותי ואני זכינו באיש שהוא קודם כל בן אדם!! ואבא נפלא ותומך ואוהב.