למה התכוונת

[ELIאלי]

למה התכוונת

למה התכוונת
למה התכוונת אפרת אלי, למה התכוונת באמרך שמחוננות היא עניין של אופי יותר מאשר של אינטלגנציה?

 

[ELIאלי]

אני אנסה להסביר

למה התכוונת
למה התכוונת אפרת אלי, למה התכוונת באמרך שמחוננות היא עניין של אופי יותר מאשר של אינטלגנציה?

אני אנסה להסביר
אני אנסה להסביר תלמידה אינני יודעת אם זה מה שאלי התכוון אליו אבל אני אנסה מנקודת ההשקפה שלי

לדעתי ולדעת חוקרים רבים מחוננות היא לאו דווקא תכונה מולדת, היא גם תכונה נרכשת כמובן. ילדים מחוננים הם ילדים בעלי אופי מיוחד: הם סקרנים, נוטים לחפש אתגרים ולרוב הם תחרותיים. יכול להיות שליד תיהיה את היכולת האינטילגנטית אבל הוא לא יהיה סקרן, הוא לא ירצה לקבל גירויים ויתעניין בדברים אחריפ פחות מעשירים. ילד זה לא ינצל את מלוא הפוטנציאל שטמון בו וקרוב לוודאי שבעתיד הוא יאבד אותו כמעט כליל ולא יהיה נבדל בהרבה משאר הילדים הלא מחוננים. בעיקרון החינוך והאופי של הילדים משפיע על רצונם להעשיר את עצמם ולהתפתח, אם לילד יש את היכולות והוא לומד לנצל אותה בחוכמה אז הוא בהחלט מחונן... אני לא יודעת אם הסברתי את זה באופן מצויין... אבל בכל זאת זה היה דיי בתימצות, מקווה שעזרתי. ולאלי: אתה רשאי לתקן אותי

 

[ELIאלי]

לתלמידה ולאלי

אני אנסה להסביר
אני אנסה להסביר תלמידה אינני יודעת אם זה מה שאלי התכוון אליו אבל אני אנסה מנקודת ההשקפה שלי

לדעתי ולדעת חוקרים רבים מחוננות היא לאו דווקא תכונה מולדת, היא גם תכונה נרכשת כמובן. ילדים מחוננים הם ילדים בעלי אופי מיוחד: הם סקרנים, נוטים לחפש אתגרים ולרוב הם תחרותיים. יכול להיות שליד תיהיה את היכולת האינטילגנטית אבל הוא לא יהיה סקרן, הוא לא ירצה לקבל גירויים ויתעניין בדברים אחריפ פחות מעשירים. ילד זה לא ינצל את מלוא הפוטנציאל שטמון בו וקרוב לוודאי שבעתיד הוא יאבד אותו כמעט כליל ולא יהיה נבדל בהרבה משאר הילדים הלא מחוננים. בעיקרון החינוך והאופי של הילדים משפיע על רצונם להעשיר את עצמם ולהתפתח, אם לילד יש את היכולות והוא לומד לנצל אותה בחוכמה אז הוא בהחלט מחונן... אני לא יודעת אם הסברתי את זה באופן מצויין... אבל בכל זאת זה היה דיי בתימצות, מקווה שעזרתי. ולאלי: אתה רשאי לתקן אותי

לתלמידה ולאלי
לתלמידה ולאלי אמא גם לדעתי מחוננות זו תכונה נרכשת. אודה לכם אם תפרטו לאיזה חוקרים הכוונה.

 

[ELIאלי]

לאמא- מחוננות- תכונה נרכשת וסיכום ב

לתלמידה ולאלי
לתלמידה ולאלי אמא גם לדעתי מחוננות זו תכונה נרכשת. אודה לכם אם תפרטו לאיזה חוקרים הכוונה.

לאמא- מחוננות- תכונה נרכשת וסיכום ב
לאמא- מחוננות- תכונה נרכשת וסיכום ביניים לגבי ספרים, הייתי ממליץ על ספרו של פרופ' פוירשטיין, ר' (1998): האדם כישות משתנה- על תורת הלמידה המתווכת- אוניברסיטה משודרת, שיש לי הערכה אליו (אגב, באופן אישי הייתי מעדיף לומר שמחוננות היא "תכונה נלמדת" מאשר "תכונה נרכשת") -אך כשם שניתן לרכוש את המחוננות, ניתן גם לאבד אותה... למעשה, לפי מיטב כושר השיפוט שלי, רוב רובם של המחוננים שלמדו איתי איבדו את רוב רובה של המחוננות שלהם במהלך השנים, והדבר קרה בין כיתות ו' לי"ב הרבה יותר מאשר בין א' לו' (חשוב ביותר!), ואני מניח שהמסגרת המדכאת של הצבא תוריד עוד יותר את מספר "הניצולים". סיכום ביניים- המחוננים אצלנו נחלקים ל-4 קבוצות עיקריות: 1. אלו שנסגרו בתוך התחומים של מתמטיקה-מחשבים-וכדומה. חלקם, לאו דווקא בגלל שזה תחום כישוריהם העיקרי (ולמרות כישורים הומאניסטיים-אומנותיים בולטים), אלא פשוט בגלל שרק במקצועות הללו היה להם איך להתקדם... 2. אלו שוויתרו על המחוננות שלהם על מנת לזכות בהשתלבות קלה יותר בחברה. אני מניח שאם תימדד "מנת המשכל" שלהם הם עדיין ישיגו תוצאות מצוינות, אך לא נותר בהם כמעט רמז לסקרנות, להתלהבות, ולניצוץ בעיניים שאפיין אותם כילדים... הוא פשוט נכבה בהדרגה. 3. אלו שמוחם נשטף באיזושהי אידיאולוגיה מסוימת בגיל ההתבגרות – אנשים אלו איבדו חלק ניכר מעצמאותם המחשבתית. אינני שופט קבוצה זו- אלו שחזרו בתשובה למשל, יוכלו אולי לממש את מחוננותם בחברה החרדית, אך במובן מסוים זה לא רלוונטי מבחינתי. 4. אלו שפתחו בעיות חברתיות קשות. האמת- אין לי (או למשהו אחר, למיטב ידיעתי) הרבה קשר איתם. גם אותם אינני שופט- ייתכן אפילו שאחד מביניהם שוקד ברגעים אלו על יצירת מופת, או עובד על פריצת דרך בביולוגיה במעבדה בחצר האחורית שלו (בתקווה שלא איזו הכלאה של שפעת ואיידס...), אך משום מה יש לי ההרגשה שלא זה המצב...

 

[ELIאלי]

אתה מצליח להוציא אותי מאדישותי

לאמא- מחוננות- תכונה נרכשת וסיכום ב
לאמא- מחוננות- תכונה נרכשת וסיכום ביניים לגבי ספרים, הייתי ממליץ על ספרו של פרופ' פוירשטיין, ר' (1998): האדם כישות משתנה- על תורת הלמידה המתווכת- אוניברסיטה משודרת, שיש לי הערכה אליו (אגב, באופן אישי הייתי מעדיף לומר שמחוננות היא "תכונה נלמדת" מאשר "תכונה נרכשת") -אך כשם שניתן לרכוש את המחוננות, ניתן גם לאבד אותה... למעשה, לפי מיטב כושר השיפוט שלי, רוב רובם של המחוננים שלמדו איתי איבדו את רוב רובה של המחוננות שלהם במהלך השנים, והדבר קרה בין כיתות ו' לי"ב הרבה יותר מאשר בין א' לו' (חשוב ביותר!), ואני מניח שהמסגרת המדכאת של הצבא תוריד עוד יותר את מספר "הניצולים". סיכום ביניים- המחוננים אצלנו נחלקים ל-4 קבוצות עיקריות: 1. אלו שנסגרו בתוך התחומים של מתמטיקה-מחשבים-וכדומה. חלקם, לאו דווקא בגלל שזה תחום כישוריהם העיקרי (ולמרות כישורים הומאניסטיים-אומנותיים בולטים), אלא פשוט בגלל שרק במקצועות הללו היה להם איך להתקדם... 2. אלו שוויתרו על המחוננות שלהם על מנת לזכות בהשתלבות קלה יותר בחברה. אני מניח שאם תימדד "מנת המשכל" שלהם הם עדיין ישיגו תוצאות מצוינות, אך לא נותר בהם כמעט רמז לסקרנות, להתלהבות, ולניצוץ בעיניים שאפיין אותם כילדים... הוא פשוט נכבה בהדרגה. 3. אלו שמוחם נשטף באיזושהי אידיאולוגיה מסוימת בגיל ההתבגרות – אנשים אלו איבדו חלק ניכר מעצמאותם המחשבתית. אינני שופט קבוצה זו- אלו שחזרו בתשובה למשל, יוכלו אולי לממש את מחוננותם בחברה החרדית, אך במובן מסוים זה לא רלוונטי מבחינתי. 4. אלו שפתחו בעיות חברתיות קשות. האמת- אין לי (או למשהו אחר, למיטב ידיעתי) הרבה קשר איתם. גם אותם אינני שופט- ייתכן אפילו שאחד מביניהם שוקד ברגעים אלו על יצירת מופת, או עובד על פריצת דרך בביולוגיה במעבדה בחצר האחורית שלו (בתקווה שלא איזו הכלאה של שפעת ואיידס...), אך משום מה יש לי ההרגשה שלא זה המצב...

אתה מצליח להוציא אותי מאדישותי
אתה מצליח להוציא אותי מאדישותי אפרת מסכימה עם כל 4 הסעיפים, אך מחוננות אינה נלמדת ואינה נרכשת היא מולדת, השימוש בה הוא נלמד.

 

[ELIאלי]

לאפרת- אינטליגנציה ופוטנציאל

אתה מצליח להוציא אותי מאדישותי
אתה מצליח להוציא אותי מאדישותי אפרת מסכימה עם כל 4 הסעיפים, אך מחוננות אינה נלמדת ואינה נרכשת היא מולדת, השימוש בה הוא נלמד.

לאפרת- אינטליגנציה ופוטנציאל
לאפרת- אינטליגנציה ופוטנציאל לאפרת- בנוגע לאינטליגנציה ואופי- אני חושב שהתלמידה הסבירה זאת יותר טוב ממה שאני הייתי עושה... אינטליגנציה זו פיקציה, המצאה של הפסיכולוגיה של המאה ה-20 (שלצערי היא מוצלחת מאוד מבחינה שיווקית- מתאימה מאוד ל"רוח הזמן"- והפכה לחלק מתפישת העולם של לא מעט אנשים), ומבחני אינטליגנציה עוד יותר- פשוט לקחו קבוצה של מבחנים (שסידרו אותם כך שבמחקרים יצאו תכונות מסוימות), והתיימרו לקרוא להם "מבחני אינטליגנציה" (מדהים שיש אנשים שמסוגלים להאמין שקיים מבחן הבודק תופעה מורכבת ועמוקה כמו מחוננות, או מודד את "היכולת השכלית", כמו שניתן למדוד את מספר המגה-הרצים של המעבד במחשב הביתי... אגב, את בוודאי יכולה גם לנחש את דעתי על מושג "האינטליגנציה הרגשית"...). מבחני הIQ מודדים את היכולת לענות במהירות על מספר רב של שאלות דביליות, בעוד שעל מנת להגיע להישג אנושי בעל ערך יש צורך להתמודד עם אתגר או בעיה מעמיקה אחת לאורך זמן... אני בטוח שאפילו בכיתה שלי במרכז היו מחוננים שמנת המשכל שלהם או כישרונותיהם אינם נופלים מאלו של___ (תמלאי כאן את הגאון המועדף עליך), אך גם אם הפוטנציאל של הילדים לא נפל (ואולי אפילו עלה) על אלו של איינשטיין, ויטגנשטיין, אייזנשטיין, מורגנשטיין ופיינשטיין- אני מסופק מאוד אם למישהו מהם היה סיכוי אמיתי להצטרף לרשימה הזו (ולא רק בגלל שם המשפחה...)- מחוננות צריכה סביבה לימודית ותרבותית מסוימת כדי לגדול בה (ומצידי תקראי לזה "האימא היהודייה").

 

[ELIאלי]

אולי אתה תוציא אותי מהעצלנות...

לאפרת- אינטליגנציה ופוטנציאל
לאפרת- אינטליגנציה ופוטנציאל לאפרת- בנוגע לאינטליגנציה ואופי- אני חושב שהתלמידה הסבירה זאת יותר טוב ממה שאני הייתי עושה... אינטליגנציה זו פיקציה, המצאה של הפסיכולוגיה של המאה ה-20 (שלצערי היא מוצלחת מאוד מבחינה שיווקית- מתאימה מאוד ל"רוח הזמן"- והפכה לחלק מתפישת העולם של לא מעט אנשים), ומבחני אינטליגנציה עוד יותר- פשוט לקחו קבוצה של מבחנים (שסידרו אותם כך שבמחקרים יצאו תכונות מסוימות), והתיימרו לקרוא להם "מבחני אינטליגנציה" (מדהים שיש אנשים שמסוגלים להאמין שקיים מבחן הבודק תופעה מורכבת ועמוקה כמו מחוננות, או מודד את "היכולת השכלית", כמו שניתן למדוד את מספר המגה-הרצים של המעבד במחשב הביתי... אגב, את בוודאי יכולה גם לנחש את דעתי על מושג "האינטליגנציה הרגשית"...). מבחני הIQ מודדים את היכולת לענות במהירות על מספר רב של שאלות דביליות, בעוד שעל מנת להגיע להישג אנושי בעל ערך יש צורך להתמודד עם אתגר או בעיה מעמיקה אחת לאורך זמן... אני בטוח שאפילו בכיתה שלי במרכז היו מחוננים שמנת המשכל שלהם או כישרונותיהם אינם נופלים מאלו של___ (תמלאי כאן את הגאון המועדף עליך), אך גם אם הפוטנציאל של הילדים לא נפל (ואולי אפילו עלה) על אלו של איינשטיין, ויטגנשטיין, אייזנשטיין, מורגנשטיין ופיינשטיין- אני מסופק מאוד אם למישהו מהם היה סיכוי אמיתי להצטרף לרשימה הזו (ולא רק בגלל שם המשפחה...)- מחוננות צריכה סביבה לימודית ותרבותית מסוימת כדי לגדול בה (ומצידי תקראי לזה "האימא היהודייה").

אולי אתה תוציא אותי מהעצלנות...
אולי אתה תוציא אותי מהעצלנות... אפרת יש לי כ"כ הרבה מה לומר, אך אני תמיד מתעצלת... אבל אתה כותב בצורה שאי אפשר לסרב לה, ואתה נראה לי משקיען לא קטן וכל הכבוד לך. אני דוגמא למחוננת שלא יכולה להשקיע לאורך זמן.. ועכשיו לתשובתי: ראשית אני מסכימה עם הסיפא של הדברים שלך - "מחוננות צריכה סביבה לימודית ותרבותית מסוימת כדי לגדול בה (ומצידי תקראי לזה "האימא היהודייה")". אבל הסיפא מקבלת את במחוננות כעובדה קיימת (מה שלא טענת ברישא - (שאלות דביליות...) בקשר לאמא היהודייה - אני לא יודעת אם הייתי רוצה להיות אותה אמא יהודייה, ההישגים ה"אקסטרא-אורדינריים" (זה נשמע טוב יותר באנגלית) של בני, הם לא בהכרח בשבילו, כנראה יותר בשבילי. אני כן מאמינה באינטלגנציה מולדת - אני רואה זאת יום יום שעה שעה על בני - איך בכל התחומים הוא פשוט שופע מבעבע, עכשיו הוא התחיל לעשות קריקטורות בתוך אותיות - מעצמו, יש לו את האמא הכי עצלנית בעולם - מעולם לא ישבתי איתו..אבל מה שאני רוצה לומר שהמחוננות מתבטאת, ל ר ו ב , בכל התחומים, אפילו להגיד "שרה שרה שיר שמח". בניגוד לטרנד של העשור האחרון, כאשר מגיעות לאוניברסיטה כל מיני נשים "מבוססות", ה"ממציאות לנו פטנטים.." ואז המחוננות היא סוג מסויים של אינטליגנציה ויש עוד הרבה אינטליגנציות... אני מוכנה כמעט לערוב לכך שילד מחונן יכול להגיע להישגים מרהיבים גם במוזיקה, גם בספורט וגם בציור.. טיעון זה אינו כולל את המקרים בהם ילד נולד עם פגם מסויים ולא לקוי - כלשון 'האקדמיה - לקויי למידה - שיש להם רשימה אין סופית שמפרנסת 50% מהאנשים העובדים היום (גם באקדמיה כמובן). פגם הוא משהו רציני בולט, שבד"כ דוחף להשקעה בתחום אחר ואז יוצאת "הגאונות". אני לא חושבת שהסיבה העיקרית לכל שאינשטיין היה אינשטיין היא האמא היהודייה, אלא סיבה נוספת היתה שהוא חי בתקופה אחרת - בלי האינטליגנציה הרגשית, בתקופה ש"לכישרון היה כבוד/מקום". האינטליגנציה הרגשית, לצערי, היא בבחינת הגולם שקם על יוצרו, לאחר שחכמותינו מהאקדמיה (אלה שיצרו את הבדידים וזנב הגוף בחשבון), מצאו סוגייה לדון בה - היאך לא הגאונים "מצליחים" (אני שואלת את עצמי מה זה להצליח? להיות אינשטיין? ביל גייטס?) והאם זו המטרה שלנו בחיים, שלי בשביל הבן שלי? הוספת הגורם של האינטליגנציה הרגשית מנטרלת לחלוטין את האוכלוסיה הלא חזקה בחברה שלנו. קודם אם היה לאיזה נער מדימונה סכוי להצליח, כי הוא נמדד בשל התשובות הענייניות לבעיות האינטלקטואליות, היום הוא צריך לתת את התשובות ה"מתאימות", וכך החברה שלנו הולכת מדחי אל דחי. הדבר חמור יותר בחברה הישראלית משום שזו חברה קטנה ואין מקום לתחרות, אותם אנשים מקבלים את אותם אנשים עם אותה אינטליגנציה רגשית... דבר אחד ברור אינשטינים לא יהיו בחברה כזאת. בארה"ב הגדולה יש מקום לתחרות, יש כ"כ הרבה אוניברסיטאות ולא שם באקדמיה לא מקבלים על סמך אינטליגנציה רגשית. אני חושבת שאינטליגנציה ריגשית היא מוצר אותו יצרה החברה המערבית השבעה בכדי לקדם את ילדיהם הלא מאוד כשרוניים של החברה המבוססת. כל סיפור ה"היפר אקטיביות" HDD? איפה הוא היה לפני 30 שנה? מדוע אני לא זוכרת ילדים שהיה להם טיפול מיוחד - ובכל זאת לתלמידים היו ההישגים הטובים ביותר בעולם במתמטיקה. הכישרוניים נבלעים בבית הספר היסודי – תרתי משמע – גם משום שאין להם מה לעשות בכיתה מבחינה לימודית (ולא בא לי לשלוח את בני לכיתה "לימודית – הישגית", אני מעדיפה סביבה עשירה במינרלים ומאפשרת) וגם ברוב המקרים, הורים נרתעים מילד כזה בחברת ילדיהם, כי אז אי גאוניותו של בנם יוצאת לאור (והרי כל ילד הוא גאון של אמא). גם אם הילד המחונן הוא הכי חברותי והכי מבין והכי מקסים והכי מתחשב, הוא צריך לתקשר לבד עם ילדים שהאמהות מאחוריהן. סיימתי להיום, כתבתי די אסוציאטיבית אני לא בטוחה שדבריי הובנו, אבל לסיכום אני חושבת שיש דבר כזה אינטליגנציה וכשבוחנים אותה לא צריך להסתמך על ידע כללי, אלא על יכולות מולדות בלבד ולאותם אנשים – ילדים לתת את מירב האפשרויות להתפתח. באשר לאינטליגנציה רגשית – היא קיימת כי יצרו אותה, הגדירו אותה ומתחשבים בה.

 

[ELIאלי]

לדעתי את טועה במקצת

אולי אתה תוציא אותי מהעצלנות...
אולי אתה תוציא אותי מהעצלנות... אפרת יש לי כ"כ הרבה מה לומר, אך אני תמיד מתעצלת... אבל אתה כותב בצורה שאי אפשר לסרב לה, ואתה נראה לי משקיען לא קטן וכל הכבוד לך. אני דוגמא למחוננת שלא יכולה להשקיע לאורך זמן.. ועכשיו לתשובתי: ראשית אני מסכימה עם הסיפא של הדברים שלך - "מחוננות צריכה סביבה לימודית ותרבותית מסוימת כדי לגדול בה (ומצידי תקראי לזה "האימא היהודייה")". אבל הסיפא מקבלת את במחוננות כעובדה קיימת (מה שלא טענת ברישא - (שאלות דביליות...) בקשר לאמא היהודייה - אני לא יודעת אם הייתי רוצה להיות אותה אמא יהודייה, ההישגים ה"אקסטרא-אורדינריים" (זה נשמע טוב יותר באנגלית) של בני, הם לא בהכרח בשבילו, כנראה יותר בשבילי. אני כן מאמינה באינטלגנציה מולדת - אני רואה זאת יום יום שעה שעה על בני - איך בכל התחומים הוא פשוט שופע מבעבע, עכשיו הוא התחיל לעשות קריקטורות בתוך אותיות - מעצמו, יש לו את האמא הכי עצלנית בעולם - מעולם לא ישבתי איתו..אבל מה שאני רוצה לומר שהמחוננות מתבטאת, ל ר ו ב , בכל התחומים, אפילו להגיד "שרה שרה שיר שמח". בניגוד לטרנד של העשור האחרון, כאשר מגיעות לאוניברסיטה כל מיני נשים "מבוססות", ה"ממציאות לנו פטנטים.." ואז המחוננות היא סוג מסויים של אינטליגנציה ויש עוד הרבה אינטליגנציות... אני מוכנה כמעט לערוב לכך שילד מחונן יכול להגיע להישגים מרהיבים גם במוזיקה, גם בספורט וגם בציור.. טיעון זה אינו כולל את המקרים בהם ילד נולד עם פגם מסויים ולא לקוי - כלשון 'האקדמיה - לקויי למידה - שיש להם רשימה אין סופית שמפרנסת 50% מהאנשים העובדים היום (גם באקדמיה כמובן). פגם הוא משהו רציני בולט, שבד"כ דוחף להשקעה בתחום אחר ואז יוצאת "הגאונות". אני לא חושבת שהסיבה העיקרית לכל שאינשטיין היה אינשטיין היא האמא היהודייה, אלא סיבה נוספת היתה שהוא חי בתקופה אחרת - בלי האינטליגנציה הרגשית, בתקופה ש"לכישרון היה כבוד/מקום". האינטליגנציה הרגשית, לצערי, היא בבחינת הגולם שקם על יוצרו, לאחר שחכמותינו מהאקדמיה (אלה שיצרו את הבדידים וזנב הגוף בחשבון), מצאו סוגייה לדון בה - היאך לא הגאונים "מצליחים" (אני שואלת את עצמי מה זה להצליח? להיות אינשטיין? ביל גייטס?) והאם זו המטרה שלנו בחיים, שלי בשביל הבן שלי? הוספת הגורם של האינטליגנציה הרגשית מנטרלת לחלוטין את האוכלוסיה הלא חזקה בחברה שלנו. קודם אם היה לאיזה נער מדימונה סכוי להצליח, כי הוא נמדד בשל התשובות הענייניות לבעיות האינטלקטואליות, היום הוא צריך לתת את התשובות ה"מתאימות", וכך החברה שלנו הולכת מדחי אל דחי. הדבר חמור יותר בחברה הישראלית משום שזו חברה קטנה ואין מקום לתחרות, אותם אנשים מקבלים את אותם אנשים עם אותה אינטליגנציה רגשית... דבר אחד ברור אינשטינים לא יהיו בחברה כזאת. בארה"ב הגדולה יש מקום לתחרות, יש כ"כ הרבה אוניברסיטאות ולא שם באקדמיה לא מקבלים על סמך אינטליגנציה רגשית. אני חושבת שאינטליגנציה ריגשית היא מוצר אותו יצרה החברה המערבית השבעה בכדי לקדם את ילדיהם הלא מאוד כשרוניים של החברה המבוססת. כל סיפור ה"היפר אקטיביות" HDD? איפה הוא היה לפני 30 שנה? מדוע אני לא זוכרת ילדים שהיה להם טיפול מיוחד - ובכל זאת לתלמידים היו ההישגים הטובים ביותר בעולם במתמטיקה. הכישרוניים נבלעים בבית הספר היסודי – תרתי משמע – גם משום שאין להם מה לעשות בכיתה מבחינה לימודית (ולא בא לי לשלוח את בני לכיתה "לימודית – הישגית", אני מעדיפה סביבה עשירה במינרלים ומאפשרת) וגם ברוב המקרים, הורים נרתעים מילד כזה בחברת ילדיהם, כי אז אי גאוניותו של בנם יוצאת לאור (והרי כל ילד הוא גאון של אמא). גם אם הילד המחונן הוא הכי חברותי והכי מבין והכי מקסים והכי מתחשב, הוא צריך לתקשר לבד עם ילדים שהאמהות מאחוריהן. סיימתי להיום, כתבתי די אסוציאטיבית אני לא בטוחה שדבריי הובנו, אבל לסיכום אני חושבת שיש דבר כזה אינטליגנציה וכשבוחנים אותה לא צריך להסתמך על ידע כללי, אלא על יכולות מולדות בלבד ולאותם אנשים – ילדים לתת את מירב האפשרויות להתפתח. באשר לאינטליגנציה רגשית – היא קיימת כי יצרו אותה, הגדירו אותה ומתחשבים בה.

לדעתי את טועה במקצת
לדעתי את טועה במקצת חיים חדד אחרי שקראתי מאמר/הערה כ"כ טובה עלי ראשית להחמיא לכותבה , באמת היה נגיעה נכונה בצד היותר אפל של האינטליגנציה הרגשית בצורה עדינה ומקצועית. אך את קבעת עבור כל ילד את הצלחתו מרגע לידתו וזה כלל לא מדוייק אנחנו מסוגלים לשנות בחיינו המון ואת יודעת את זה בטוח

 

[ELIאלי]

לאפרת-

אולי אתה תוציא אותי מהעצלנות...
אולי אתה תוציא אותי מהעצלנות... אפרת יש לי כ"כ הרבה מה לומר, אך אני תמיד מתעצלת... אבל אתה כותב בצורה שאי אפשר לסרב לה, ואתה נראה לי משקיען לא קטן וכל הכבוד לך. אני דוגמא למחוננת שלא יכולה להשקיע לאורך זמן.. ועכשיו לתשובתי: ראשית אני מסכימה עם הסיפא של הדברים שלך - "מחוננות צריכה סביבה לימודית ותרבותית מסוימת כדי לגדול בה (ומצידי תקראי לזה "האימא היהודייה")". אבל הסיפא מקבלת את במחוננות כעובדה קיימת (מה שלא טענת ברישא - (שאלות דביליות...) בקשר לאמא היהודייה - אני לא יודעת אם הייתי רוצה להיות אותה אמא יהודייה, ההישגים ה"אקסטרא-אורדינריים" (זה נשמע טוב יותר באנגלית) של בני, הם לא בהכרח בשבילו, כנראה יותר בשבילי. אני כן מאמינה באינטלגנציה מולדת - אני רואה זאת יום יום שעה שעה על בני - איך בכל התחומים הוא פשוט שופע מבעבע, עכשיו הוא התחיל לעשות קריקטורות בתוך אותיות - מעצמו, יש לו את האמא הכי עצלנית בעולם - מעולם לא ישבתי איתו..אבל מה שאני רוצה לומר שהמחוננות מתבטאת, ל ר ו ב , בכל התחומים, אפילו להגיד "שרה שרה שיר שמח". בניגוד לטרנד של העשור האחרון, כאשר מגיעות לאוניברסיטה כל מיני נשים "מבוססות", ה"ממציאות לנו פטנטים.." ואז המחוננות היא סוג מסויים של אינטליגנציה ויש עוד הרבה אינטליגנציות... אני מוכנה כמעט לערוב לכך שילד מחונן יכול להגיע להישגים מרהיבים גם במוזיקה, גם בספורט וגם בציור.. טיעון זה אינו כולל את המקרים בהם ילד נולד עם פגם מסויים ולא לקוי - כלשון 'האקדמיה - לקויי למידה - שיש להם רשימה אין סופית שמפרנסת 50% מהאנשים העובדים היום (גם באקדמיה כמובן). פגם הוא משהו רציני בולט, שבד"כ דוחף להשקעה בתחום אחר ואז יוצאת "הגאונות". אני לא חושבת שהסיבה העיקרית לכל שאינשטיין היה אינשטיין היא האמא היהודייה, אלא סיבה נוספת היתה שהוא חי בתקופה אחרת - בלי האינטליגנציה הרגשית, בתקופה ש"לכישרון היה כבוד/מקום". האינטליגנציה הרגשית, לצערי, היא בבחינת הגולם שקם על יוצרו, לאחר שחכמותינו מהאקדמיה (אלה שיצרו את הבדידים וזנב הגוף בחשבון), מצאו סוגייה לדון בה - היאך לא הגאונים "מצליחים" (אני שואלת את עצמי מה זה להצליח? להיות אינשטיין? ביל גייטס?) והאם זו המטרה שלנו בחיים, שלי בשביל הבן שלי? הוספת הגורם של האינטליגנציה הרגשית מנטרלת לחלוטין את האוכלוסיה הלא חזקה בחברה שלנו. קודם אם היה לאיזה נער מדימונה סכוי להצליח, כי הוא נמדד בשל התשובות הענייניות לבעיות האינטלקטואליות, היום הוא צריך לתת את התשובות ה"מתאימות", וכך החברה שלנו הולכת מדחי אל דחי. הדבר חמור יותר בחברה הישראלית משום שזו חברה קטנה ואין מקום לתחרות, אותם אנשים מקבלים את אותם אנשים עם אותה אינטליגנציה רגשית... דבר אחד ברור אינשטינים לא יהיו בחברה כזאת. בארה"ב הגדולה יש מקום לתחרות, יש כ"כ הרבה אוניברסיטאות ולא שם באקדמיה לא מקבלים על סמך אינטליגנציה רגשית. אני חושבת שאינטליגנציה ריגשית היא מוצר אותו יצרה החברה המערבית השבעה בכדי לקדם את ילדיהם הלא מאוד כשרוניים של החברה המבוססת. כל סיפור ה"היפר אקטיביות" HDD? איפה הוא היה לפני 30 שנה? מדוע אני לא זוכרת ילדים שהיה להם טיפול מיוחד - ובכל זאת לתלמידים היו ההישגים הטובים ביותר בעולם במתמטיקה. הכישרוניים נבלעים בבית הספר היסודי – תרתי משמע – גם משום שאין להם מה לעשות בכיתה מבחינה לימודית (ולא בא לי לשלוח את בני לכיתה "לימודית – הישגית", אני מעדיפה סביבה עשירה במינרלים ומאפשרת) וגם ברוב המקרים, הורים נרתעים מילד כזה בחברת ילדיהם, כי אז אי גאוניותו של בנם יוצאת לאור (והרי כל ילד הוא גאון של אמא). גם אם הילד המחונן הוא הכי חברותי והכי מבין והכי מקסים והכי מתחשב, הוא צריך לתקשר לבד עם ילדים שהאמהות מאחוריהן. סיימתי להיום, כתבתי די אסוציאטיבית אני לא בטוחה שדבריי הובנו, אבל לסיכום אני חושבת שיש דבר כזה אינטליגנציה וכשבוחנים אותה לא צריך להסתמך על ידע כללי, אלא על יכולות מולדות בלבד ולאותם אנשים – ילדים לתת את מירב האפשרויות להתפתח. באשר לאינטליגנציה רגשית – היא קיימת כי יצרו אותה, הגדירו אותה ומתחשבים בה.

לאפרת-
לאפרת- אני דווקא לא מעוניין לטעון שמחוננות היא תכונה נרכשת. אין לי עניין בפולמוס מולדת/נרכשת (לכן אמרתי נלמדת ולא נרכשת), מצידי שתהיה מולדת (והשימוש בה נלמד). עצם העמדת השאלה במונחים של מהו מקור המחוננות- האם המחוננות באה מבחוץ (הסביבה) או מבפנים (מולדת), היא היוצרת את הבעיה, כאשר ברור שלמידה מתרחשת באינטראקציה דו-כיוונית בין הילד לסביבה (וזה עניין הרבה יותר מורכב.. כמה פשטני הוא לנסות לגלות מהו "מקור המחוננות" כמו שניתן לגלות מהו "מקור הקרינה הרדיואקטיבית"). עניין הלמידה גם הוא איננו טענה עובדתית, אלא ערך מסוים, עניין תרבותי. גם השאלות התכליתיות- "האם זו המטרה שלנו בחיים, שלי בשביל הבן שלי? זה בשבילי או בשבילו?", נראות לי לא כל כך רלוונטיות למי שקצת מבין/מכיר ילדים מחוננים, שיש להם מוטיבציה פנימית, והם ממש צריכים את המענה הלימודי, אחרת הם סובלים (מי שלא מבין/מכיר זה עניין אחר... וזה כולל גם חלק מההורים למחוננים). אגב, אם "המטרה" היא שהילד יגדל להיות "אדם מאושר", אולי כדאי לדכא את המחוננות, בטווח הארוך (לא הקצר) הילד אולי באמת יהיה יותר מאושר. בנוסף, אם זה לא היה ברור, לטעמי, אינטליגנציה רגשית היא מושג מגוחך (יותר במובן של מצחיק מאשר של טיפשי), וגם אני לא חושב שהסיבה העיקרית לכך שאינשטיין היה אינשטיין היא האימא היהודייה שלו... (למרות שכמו שכתבתי- מצידי שזו כן תהיה אותה אימא, לא משנות לי "מקורות המחוננות", כמו שלא משנות לי "המטרות"- זה לא ענייני, מה שכן חשוב זה מה שקורה עם הילד בין הסיבות למטרות- הלמידה). לי גם לא כ"כ ברור שלא יהיו אינשטיינים בארץ (וגם לא ברור לי שיהיו – יש הרבה גורמים שפועלים כיום בעניין הזה, לשני הכיוונים). בכל מקרה אני חושב שהשאלה של אילה בעניין ("מדוע אין איינשטיינים בארץ?") צריכה להיות שאלת היסוד של החינוך למחוננים בארץ. אגב, למידה איננה עניין טריוויאלי- העשרה והאצה למשל, הן מסגרות שאינן "לימודיות" במיוחד, הראשונה בגלל חוסר הכוונה, והשנייה בגלל עודף הכוונה, ושתיהן בגלל היותן חד-כיווניות- הילד רק מקבל עוד ועוד מבחוץ.

 

[לי Li]

ההודעה שכתבתי ../images/Emo13.gif

אני אנסה להסביר
אני אנסה להסביר תלמידה אינני יודעת אם זה מה שאלי התכוון אליו אבל אני אנסה מנקודת ההשקפה שלי

לדעתי ולדעת חוקרים רבים מחוננות היא לאו דווקא תכונה מולדת, היא גם תכונה נרכשת כמובן. ילדים מחוננים הם ילדים בעלי אופי מיוחד: הם סקרנים, נוטים לחפש אתגרים ולרוב הם תחרותיים. יכול להיות שליד תיהיה את היכולת האינטילגנטית אבל הוא לא יהיה סקרן, הוא לא ירצה לקבל גירויים ויתעניין בדברים אחריפ פחות מעשירים. ילד זה לא ינצל את מלוא הפוטנציאל שטמון בו וקרוב לוודאי שבעתיד הוא יאבד אותו כמעט כליל ולא יהיה נבדל בהרבה משאר הילדים הלא מחוננים. בעיקרון החינוך והאופי של הילדים משפיע על רצונם להעשיר את עצמם ולהתפתח, אם לילד יש את היכולות והוא לומד לנצל אותה בחוכמה אז הוא בהחלט מחונן... אני לא יודעת אם הסברתי את זה באופן מצויין... אבל בכל זאת זה היה דיי בתימצות, מקווה שעזרתי. ולאלי: אתה רשאי לתקן אותי

ההודעה שכתבתי

אךךךךך, נוסטלגיה

אין לי מה להוסיף הרבה