חיפשתי מעט מתוך הספר.והנה שם נמצאת גם התשובה
הקופטי הסתכל על אנשי הדת שעמדו לצדו, אחר כך פנה אל ההמון. "איש אינו יודע מה מחכה לנו מחר, ודי לנו ברגעים הטובים או הרעים שבכל יום. ואולם כשתשאלו את עצמכם מה ברצונכם לדעת, תשכחו את הצבאות שבחוץ ואת הפחד שבפנים. המשימה שלנו אינה לתעד את אירועי היום, את זה נשאיר להיסטוריה. נדבר אם כן על חיי היום-יום שלנו, על הקשיים שעמם אנו מתמודדים. זה כל מה שיעניין בעתיד, שכן איני חושב שישתנו דברים רבים בא
והוא ענה: בהיעדר הבדידות, האהבה לא תישאר זמן רב לצדך. גם האהבה זקוקה למנוחה, כדי שתוכל לשוט במרומים ולהתגלות בצורות אחרות. בהיעדר הבדידות, אף צמח או בעל חיים לא ישרדו, אף אדמה לא תישאר פורייה, אף ילד לא ילמד על החיים, אף אמן לא יוכל ליצור, אף מלאכה לא תשגשג, תשתנה ותלבש צורה. הבדידות איננה היעדר האהבה, כי אם המשלימה שלה. הבדידות איננה היעדר חברה, אלא הזמן שבו נפשנו חופשייה לשוחח איתנו ולסייע לנו לקבל החלטות על חיינו. לכן מבורך הוא מי שאינו חושש מהבדידות, שאינו נבהל מחברתו שלו, שאינו תר נואשות אחר עיסוק כלשהו, אחר שעשוע או אחר מושא לביקורת.
מי שלעולם אינו נמצא לבדו אינו מכיר עוד את עצמו. ומי שאינו מכיר את עצמו מתחיל לחשוש מהריק. אבל הריק אינו קיים. בנפשנו מסתתר עולם ומלואו שמחכה להיחשף. הוא נמצא שם, במלוא עוצמתו, אך הוא כה חדש וכביר שאנו חוששים להכיר בקיומו. שהרי אם נגלה את האמת על עצמנו, ניאלץ להכיר בעובדה שביכולתנו להרחיק לכת מכפי שחשבנו. וזהו בדיוק החשש שלנו. אנו מעדיפים להימנע מסיכונים גדולים כדי שנוכל תמיד לומר לעצמנו: "לא עשיתי את מה שהייתי אמור לעשות מפני שלא אפשרו לי". זה נוח יותר. זה בטוח יותר. אך זה גם שקול לוויתור על החיים שלנו. אבוי לאלה שכל חייהם מעדיפים לומר: "לא ניתנה לנו ההזדמנות". בכל יום הם ישקעו עמוק יותר בבור של מגבלותיהם האישיות, וברגע מסוים כבר לא יהיו להם כוחות לצאת ממנו ולמצוא שוב את האור הזוהר מהפתח שמעל לראשיהם.
ברוכים אלה האומרים: "אין לי אומץ". הם מבינים שהאשם אינו בזולת, ובמוקדם או במאוחר הם ימצאו את האמונה הדרושה כדי להתמודד עם הבדידות ותעלומותיה. ובשביל אלה שאינם חוששים מהבדידות, שחושפת את כל התעלומות, הכל יקבל טעם שונה. בבדידות הם יגלו את האהבה שאולי באופן אחר לא היו נותנים עליה את דעתם. בבדידות הם יבינו ויכבדו את זו שעזבה אותם. בבדידות הם יבינו אם ראוי לבקש מאותה אהבה שתחזור או שיש להניח לה ולאפשר לשניהם לצאת לדרך חדשה. בבדידות הם ילמדו ש'לא' אינו מעיד תמיד על חוסר נדיבות, ו'כן' אינו מעיד תמיד על מידה טובה. ואלה שכעת נמצאים לבד, שלא יחששו מדברי השטן האומר: "אתה מבזבז את זמנך" או מדבריו הכוחניים של ראש השדים, שאומר: "לאף אחד לא אכפת ממך". האנרגיה האלוהית מקשיבה למה שאנחנו אומרים לזולת, אך היא מקשיבה לנו גם כשאנו שותקים ומקבלים את הבדידות כברכה. כעת זוהרה מאיר את כל סביבתנו וגורם לנו להבחין בנחיצותנו, בתרומה העצומה של נוכחותנו עלי אדמות למפעלה.
וכשאנו מצליחים להגיע להרמוניה הזאת, אנו מקבלים יותר משביקשנו. ואלה שהבדידות מדכאת אותם כל כך, חשוב שיזכרו: תמיד נהיה לבד ברגעים המשמעותיים ביותר בחיינו. כמו התינוק היוצא מרחם האישה: אין זה משנה כמה אנשים סובבים אותו, ההחלטה הסופית אם לחיות היא שלו, ושלו בלבד. כמו האמן לנוכח יצירתו: כדי שעבודתו תהיה טובה באמת, עליו להיות שלו ולהקשיב רק לשפת המלאכים. כמו כולנו שיום אחד נעמוד אל מול האורח הבלתי קרוא, המוות: נהיה לבד ברגע החשוב ביותר שממנו חששנו כל חיינו. כפי שהאהבה היא גורל אלוהי, הבדידות היא גורל אנושי. שתיהן מתקיימות זו לצד זו ללא עימותים בקרב מי שמבין את נס החיים.
